שאלות ותשובות - עמוד 842

הכליה, מלבד היותה אתר ראשי להפרשת רעלים ומלחים, אחראית גם על מאזן חומצי- בסיסי בגוף. במחלת renal tubular acidosis או בקיצור RTA יש בעיה בספיגת ביקרבונט, חומר בסיסי, בחזרה לגוף, ולכן נוצר עודף חומציות של הדם. יש מספר תתי-סוגים למחלה, אך סביר להניח שמדובר בסוג II או הסוג הפרוקסימלי, המקורב. משמעות הדבר שהחלק המקורב של פקעית הכליה (היחידה המסננת) נפגע. המחלה מתבטאת כבר בילדות ויש בה אובדן של ביקרבונט, סידן, זרחן, סוכר וחומצות אמינו בשתן. הטיפול במחלה הוא ע"י החזרת ביקרבונט לגוף. הטיפול מונע סיבוכים שעלולים להיגרם- הפרעות גדילה, אבני כליה, בעיות בעצמות. לפרטים- http://www.niddk.nih.gov/health/kidney/pubs/rta/rta.htm קרא עוד

כבד שומני הוא מצב של הצטברות של שומן בתאי הכבד בכמות שחורגת מהנורמה. ישנם שני סוגים של כבר שומני: כבד שומני שאינו קשור לצריכת אלכוהול, וכבבד שומני שקשור לצריכת אלכוהול. הסוג הראשון, כבד שומני שאינו קשור לצריכת אלכוהול, הוא מחלה נפוצה. אצל רוב האנשים היא אינה גורמת סימפטומים או סיבוכים. אצל חלק מהאנשים המחלה מתבטאת בצורה חריפה יותר. הצטברות השומן גורמת לדלקת ולצלקת בכבד. הדבר יכול להוביל במקרים חריגים לאי-ספיקה של הכבד. כאשר ישנם סימפטומים, הם כוללים עייפות, כאב בבטן הימנית העליונה, איבוד משקל. הסיבה המדוייקת לכבד שומני אינה ידועה, אבל הבעיה קשורה לפירוק שומן בכבד, ולכן ישנה הצטברות של השומן. גורמי סיכון המעלים את הסיכוי לחלות במחלה זו הם תרופות, ניתוח קיצור קיבה, רמת שומנים גבוהה בדם, תזונה לא נכונה, עודף משקל, ירידה מהירה במשקל, סוכרת מסוג 2. הטיפול הוא בגורמי הסיכון: ירירדה במשקל, דיאטה דלת שומן ועשירה בירקות ופירות ופעילות גופנית. כבד שומני הוא מצב הפיך, ולכן חשוב להקפיד על שינוי התזונה ואורח החיים. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

בתינוקות שכיח למצוא תימוס גדול. מומלץ לתת את הצילום לפענוח ע"י רדיולוג ילדים, ובמידת הצורך לחזור עליו או לבצע הדמיה נוספת. קרא עוד

חרדות והתקפי חרדה מופיעים לעיתים בתקופות של מתח מוגבר בחיים, או לאחר תקופה של עומס רגשי מכל מיני סיבות. לעיתים גלולות למניעת הריון משפיעות על נשים הנוטלות אותן לכיוון של החמרה של נטייה שהיתה קיימת קודם לכן, לפתח דיכאון או חרדה. יש קשר בין המצב ההורמונלי לבין המצב הנפשי. כדאי לא לשכוח, שיש בדרך כלל סיבה להתחלת שימוש בגלולות, כלומר, שהיה איזשהו שינוי בחייך, ולא להתעלם מהמשמעות. גם שינויים "טובים" כמו חתונה, נחשבים מבחינת הנפש לשינוי, וכל שינוי יכול להיות מלווה בסטרס, בעומס נפשי. לגבי החזרה לשימוש בגלולות, כדאי לנסות גלולה אחרת, מכיוון שההבדלים העדינים במינון ההורמונים השונים בהרכב הספציפי של כל סוג גלולה יכול להיות משמעותי. אני ממליצה לך להתייעץ עם רופא/ת נשים ולבקש סוג של גלולה שהרכב ההורמונים שלה כמה שיותר רחוק מההרכב שיש ב'יסמין'. בכל מקרה, כדאי שבעת החודשים הראשונים של השימוש בגלולה החדשה, תמשיכי להיות במעקב פסיכיאטרי, רק ליתר ביטחון, כדי שאם משהו יתפתח, תוכלי לעצור זאת בזמן. במקביל, אני מאד ממליצה על טיפול פסיכולוגי (מסוג כלשהו), על מנת לבחון את הרקע להופעתה של החרדה ולחזק אותך מפני חזרה של מצב דומה בעתיד. טיפול פסיכולוגי מסוג טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (Cognitive Behavioral Therapy או בקיצור CBT), נמצא יעיל לטיפול בהפרעות חרדה במידת יעילות דומה לזו של תרופות, ויש לו פחות תופעות לוואי. הוא נמצא יעיל במיוחד למניעת הישנות של הבעיה בעתיד. מסיבה זו מומלץ לשקול גם אפשרות זו לצד הטיפול התרופתי. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

אשתדל להסביר את הממצא בבדיקת ה- MRI של אחותך. ציסטה היא גוש מלא בנוזל, ממוקמת בגומה האחורית, שהיא האזור של המוח האחורי. הציסטה גדולה ולכן דוחפת את הטנטוריום, שהוא המחיצה בין המוחון למוח הגדול שנמצא מעליו; ולוחצת על האקוודוקט, שהיא התעלה המנקזת את נוזל השדרה שזורם בחדרי המוח. הידרוצפלוס הוא מיימת המוח. במוח יש חללים הנקראים חדרים, בהם זורם נוזל השדרה, וכיוון שהניקוז חסום על ידי הציסטה, הנוזל מצטבר בחללים אלה והם מורחבים. אטרופיה היא דלדול של איבר או רקמה עקב התנוונות של תאים. אזורים שנלחצים על ידי הציסטה אינם מקבלים זרימת דם ראויה ולכן הם מתנוונים. במקרה זה נראית אטרופיה של המוחון - הצרבלום. הזרקה של גדוליניום נועדה לסייע לרדיולוג לזהות ממצאים נוספים שלא נראו בבדיקת MRI ללא הזרקה, ובמקרה זה לא נמצאו ממצאים נוספים. אני מבינה שהבדיקה היא ללא שינוי מ-2003, ולכן ניתן לשער שאם הרופא המטפל בחר שלא לנתח אז, זו תהיה בחירתו גם היום. עם זאת, את מתארת תלונה נוספת של הירדמות ביד שמאל. הסיבה לכך יכולה להיות הלחץ של הציסטה, או לחץ שיוצר ההידרוצפלוס על המוח. ייתכן שבעיה זו תשפיע הפעם על ההחלטה, אך זו תתקבל רק לאחר בחינה של מידע מקיף, בדיקה גופנית והתייחסות של הרופא המטפל לבדיקות ההדמיה. מידע נוסף תוכלו למצוא בלקסיקון המונחים הרפואיים של אינפומד: http://www.infomed.co.il/glossary/g_3361.htm קרא עוד

מבין התרופות שאת נוטלת, התרופה מירו (mirtazapin) גורמת יחסית יותר לעלייה בתיאבון ובמשקל. בד"כ אין הצדקה לנטילת שילוב של שתי תרופות נוגדות חרדה כגון ציפרלקס ומירו, וייתכן שניתן להשיג אותו אפקט טיפולי עם פחות תופעות לוואי על ידי העלאת המינון של אחת מן התרופות. אני ממליצה להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל לגבי הפסקה הדרגתית דרך ירידה במינון של המירו, ובינתיים, לבדוק עם עצמך אם יכולות להיות סיבות נוספות להשמנה, כגון שינוי באורח החיים, בתזונה, או בפעילות הגופנית. אם לאחר ההפסקה של המירו תחול החמרה במצב החרדות, ניתן לטפל בה על ידי עלייה במינון של הציפרלקס או על ידי תוספת של כדור אחר עם השפעה מרגיעה בדומה למירו, אך שפחות גורם לעלייה במשקל. בנוסף, כדאי לפנות לרופא המשפחה ולבקש לבדוק את רמות הברזל, חומצה פולית, ויטמין B12 והורמון בלוטת התריס, אשר חוסר באחד מהם יכול להתתבטא לעיתים בהשמנה. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

התופעה נקראת מלנוזיס קולי. רירית המעי הגס צבועה בפיגמנט שחור. בד"כ זה קורה משנית ללקיחת לקסטיבים (כדורים משלשלים). לרוב אין משמעות קלינית, אך במקרים מסוימים התופעה מצביעה על ירידה בתנועתיות המעי הגס ונטייה לעצירות. קרא עוד

ייתכן מאוד מצב שבו אין דימום אחרי גרידה, פירוש הדבר שאין עוד תוכן הריוני בתוך הרחם. אי הופעת הדימום מצביעה על כך שאין תוכן הריוני, שכן שארית תוכן הריוני היתה אמורה לגרום לדימומים. במידה והווסת לא מופיעה בתוך 6 שבועות מהגרידה, עלייך לגשת לרופא/ת נשים. קיימת תופעה בשם תסמונת ע"ש אשרמן, שבה יש הרס של חלקים מרירית הרחם בעקבות גרידה . תסמונת זו יכולה לגרום להיעדר וסת או הפלות חוזרות בעתיד בגלל אי יכולת של הרירית, שחלקים ממנה נהרסו, לתמוך בהשתרשות של העובר בתוך הרחם. קרא עוד

ניתן להגדיר ברונכיוליטיס כמחלה בילדים קטנים משנתיים, המאופיינת בצפצופים וחסימה של דרכי האוויר אשר נובעת מזיהום ראשוני או הידבקות חוזרת במזהם נגיפי או חיידקי הגורם לדלקת של דרכי האוויר הקטנות, הסימפונות. הגורם השכיח ביותר לברונכיוליטיס הוא נגיף הנקרא Respiratory Syncytial Virus. נגיפים אחרים גם יכולים לגרום לברונכיוליטיס אך שכיחותם פחותה. ברונכיוליטיס וירלי מדבק מאוד. למרות שההעברה יכולה להיות גם בטיפות רוק דרך שיעול, דרך ההעברה השכיחה ביותר היא על ידי מגע עם ידיים אשר באו במגע עם הפרשות. גורמי סיכון סביבתים כוללים אחים ואחיות גדולים, עישון פסיבי, משפחות מרובות ילדים, מעונות וגני ילדים. לא נמצא קשר ישיר וחד-משמעי בין ברונכיוליטיס לבין זיהום אוויר. ההחלמה ברוב המקרים היא מלאה, אך אי-תקינות מינורית בתפקודי הריאה ורגישות יתר של הסימפונות יכולים לעיתים להישאר גם שנים אחר כך. ההישנות של המחלה שכיחה, אך במקרים אלה, המחלה מתונה יותר ויש לטפל בה בדומה לאפיזודה הראשונה של המחלה. הסיכוי של ילדים הסובלים מברונכיולטיס לחלות באסתמה במהלך חייהם גבוה יותר, אך לא ברור אם המחלה גורמת לאסתמה, או שילדים שבסופו של דבר מפתחים אסתמה נוטים לחלות יותר בברוניכיולטיס כתינוקות. על הטיפול בברונכיוליטיס תוכל לקרוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_102907_27.asp קרא עוד

כדי לשמור על צואה רכה ולהימנע מעצירות העלולה להחמיר את תסמיני הפיסורה חשוב לאכול פירות וירקות (כגון תפוח עץ, קליפה פנימית של תפוז, כרוב, סלק, סלרי, קולורבי, צנון), אגוזים ושקדים, קטניות ודגנים מלאים, ולהקפיד על שתייה מרובה. מומלץ להימנע ממאכלים חריפים, חומץ, מאכלים מטוגנים וקמח לבן. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד