שאלות ותשובות - עמוד 841
מאת: מערכת אינפומד
ייתכן שצומחות לבנך השיניים ולכן הוא מסרב לאכול. אפשרות נוספת היא שהוא סובל מפצעים בפה, הנקראים aphtous stomatits - מצב הגורם לכאבים חזקים. כדאי לקחת אותו אל הרופא, על מנת שיבדוק את פיו. חשוב מאוד לוודא כי הוא מצליח לשתות, שכן ילדים קטנים נוטים להתייבשות הרבה יותר מהר ממבוגרים. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
VRE הוא Vancomycin Resistant enterococcus, כלומר, חיידק אנטרוקוק העמיד לאנטיביוטיקה ונקומיצין. MERSA הוא Methicillin resistant Staphylococcus Auareus, כלומר, חיידק סטאפילוקוק זהוב העמיד לאנטיביוטיקה מתיצילין. חיידק האנטרוקוקוס נמצא ברגיל במעי ובשתן, ואילו חיידק הסטאפילוקוקוס נמצא על פני העור, בנחיריים ובמקומות לחים כמו מפשעות ובתי שחי. בידוד חולים הנושאים חיידקים אלה, שטיפת ידיים חרוצה לפני ואחרי כל מגע בחולים, ושמירה על תנאי היגיינה קפדניים בהחלט עשויים לתרום למניעת ההעברה של חיידקים אלה מחולים לצוות ומהצוות לחולים אחרים. בברכה דר' איציק לוי מומחה לפנימית ומחלות זיהומיות קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
כדורים להפסקת הריון אפשר לקחת עד השבוע השביעי של ההריון. את קצת על הקצה מבחינת הזמן, ולכן אני ממליצה לך לא להתעכב ולגשת מייד לרופא נשים. גרידה זו פעולה מאוד נפוצה שנעשית הרבה, ואין מה לחשוש ממנה. על הפרוצדורה והסיבוכים תוכלי לקרוא בתשובה שניתנה לשאלה דומה: http://www.infomed.co.il/questions/q_121706_1.htm קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
תיאורטית יכולה להיות דלקת בסינוס כתוצאה מטיפול שורש. בהחלט ייתכן כי התחושה שיוצרת דלקת בסינוס דומה לתחושה של כאב שמקורו בשן. הדבר די נפוץ, ובדרך כלל מלווה בכאבים חזקים. ד"ר מיכאל אבא - רופא שיניים קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
פבוקסיל הוא אחד מהתכשירים נוגדי דיכאון וחרדה הפועלים על ידי שינוי באיזון הכימי של חומר בשם סרוטונין במוח. דיכאון וחרדה קשורים לרמה נמוכה מידי של סרוטונין, ותכשירים אלה מסייעים לגוף להחזיר את האיזון הכימי הנורמלי של החומר הזה. תוכלו לקרוא על התרופה בפורטל אינפומד. מינון של 100 מ"ג ליום, זהו מינון טיפולי סביר, אולם ניתן להגיע גם למינון גבוה יותר לפי הצורך, עד 300 מ"ג ליום. אם מופיעות תופעות לוואי כבר במינון של 100 מ"ג, אז אין טעם לעלות במינון, כיוון שאז סביר מאוד שיהיו עוד יותר תופעות לוואי. לתכשירים מקבוצת ה- SSRI יש תופעות לוואי אפשריות, שהשכיחות ביניהן כוללות אי-נוחות בבטן (כאב בטן קל או בחילה), אי-שקט קל (צורך לזוז יותר, תחושת עצבנות או חרדה) וכאב ראש. על מנת להימנע ככל האפשר מתופעות לוואי מומלץ להתחיל את הטיפול בתרופה בהדרגה מבחינת המינון: בהתחלה רבע כדור לשך למספר ימים, ואחר כך להגיע למינון של חצי כדור. זה מאפשר לגוף להתרגל לטיפול. הטיפול המומלץ לילד הלוקה בדיכאון או בחרדה כולל טיפול משולב פסיכולוגי (לילד עצמו, וגם שיחות עם ההורים לצורך הנחיה ופתרון בעיות בבית סביב המצב של הילד) ותרופתי. לעיתים צריך גם לערב את בית הספר, למשל על ידי יצירת קשר עם היועצת. אפשרויות הטיפול התרופתי בדיכאון עבור ילדים מצומצמות יותר מאשר עבור מבוגרים, בשל הזהירות המוגברת בכל תחומי הרפואה לגבי מתן תרופות לילדים. פרט לפבוקסיל, פריזמה או פרוזק, היא אחת התרופות הוותיקות ביותר, שקיימת כבר מעל 25 שנה. הצטבר ידע רב לגביה, לפיו אפשר לתת אותה כטיפול לילדים בבטחה. ישנן עוד מספר תרופות המאושרות גם הן כטיפול נוגד דיכאון לילדים, למשל לוסטראל. בכל מקרה, ובעיקר לגבי ילדים, חשוב לשים לב שחרדות יכולות לבוא כתוספת לבעיות אחרות, כגון הפרעות קשב וריכוז, ועוד. לעיתים ההפרעות הנוספות מסבכות את התמונה, ומקשות על מציאת טיפול אופטימלי. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
תפקיד תאי הדם האדומים הוא נשיאת חמצן מהריאות לכל חלקי הגוף. בתוך כל תא ישנן מולקולות מיוחדות המשמשות לנשיאת חמצן הנקראות המוגלובין. אנמיה הוא מצב בו מספר תאי הדם האדומים נמוך. למצב זה גורמים אפשריים רבים: חסר ברזל (המוגלובין בנוי מברזל), חסר ויטמין B12, הרס מוקדם של התא, מחלות של מוח העצם, ועוד. כאשר ישנה בעיה במבנה תא הדם או כאשר מספרם נמוך, נפגע כושר נשיאת החמצן שלהם ויופיעו תסמינים של חולשה, עייפות וירידה בכושר הגופני. באנמיה קשה יותר ייתכנו קוצר נשימה, קצב לב מהיר, כאבי ראש, חיוורון, בלבול וסימני אי ספיקת לב. תלסמיה היא סוג של אנמיה הנובעת ממחלה תורשתית בה יש פגם בייצור ההמוגלובין. ההמוגלובין שנוצר אינו תקין, יכולתו לשאת חמצן ירודה ותא הדם נהיה לא יציב ונהרס בקלות. מוח העצם, מקום יצירת תאי הדם האדומים, נעשה פעיל מאוד בניסיון לייצר עוד ועוד תאים שימלאו את החסר היחסי. ישנם שני סוגי תלסמיה: אלפא ובטא. תלסמיה אלפא שכיחה יותר באסיה, סין ובאנשים ממוצא אפריקאי. לחומרת המחלה מספר דרגות והיא נעה בין מצב של נשא ללא תסמינים, מחלה קלה עם אנמיה כרונית ועד מחלה עם אנמיה קשה יותר הדורשת עירויי דם תקופתיים. תלסמיה בטא שכיחה במיוחד באנשים ממוצא ים תיכוני, כגון איטלקים או יוונים, וממוצא צפון אפריקאי ואירופאי. זו גם התלסמיה השכיחה בישראל. גם כאן ייתכנו מספר דרגות חומרה. הצורה השכיחה יותר של תלסמיה בטא נקראת תלסמיה מינור. ביטויה היחיד הוא אנמיה קלה, שאינה דורשת טיפול. בצורתה הקשה, הקרויה תלסמיה מג'ור, המחלה פוגעת החל מגיל צעיר. התינוק נולד נורמלי אך כבר בשנה הראשונה לחייו הוא מפתח אנמיה קשה וזקוק למנות דם. בנוסף, יש לו סיבוכים רבים כעיכוב גדילה, עיוותים בעצמות (מבנה פנים רחב וריבוי שברים בעצמות), הגדלת טחול וכבד וצהבת. דרגת האנמיה קשה ומחייבת טיפול בעירויי דם חוזרים, אך עודף הברזל המצוי בעירויי הדם גורם לסיבוכים לבביים המקצרים את תוחלת החיים. כיום מוצע לילדים אלה פיתרון של השתלת מוח עצם עם אחוזי הצלחה טובים. כיוון שתלסמיה היא מחלה תורשתית, כאשר ידוע שלאחד מההורים יש תלסמיה מינור, רצוי לפנות לייעוץ גנטי על מנת למנוע הולדת ילד עם תלסמיה מג'ור. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
נראה כי אחייניתך סובלת מסוג של אפילפסיה המאופיין בפרכוסי ניתוק הנקראים Absence Seizures (או בשמם הקודם- Petit Mal). פרכוסי ניתוק נדירים במבוגרים ומתחילים בד"כ בילדים בגילאים 4-12 שנים, יותר בבנות. הפרכוסים מאופיינים בהתנתקויות פתאומיות וקצרות בנות מספר שניות, והם כמעט ולא מורגשים, פרט לכך שהילד נראה בוהה ולא מגיב למספר שניות. לעיתים ההתנתקות מלווה בתנועות לעיסה, נשימה מהירה או מצמוץ. ישנם ילדים שיש להם מאות התנתקויות כאלה ביממה, והדבר פוגע מאוד ביכולת הקשב והריכוז שלהם ובהשתתפותם בפעילות הגן או הכיתה. כיון שהפרכוסים הם כמעט ולא מורגשים, בד"כ הרמז הראשון לאבחנה הוא חלימה בהקיץ, ירידה בהישגים בלימודים או התנהגות מוזרה, והראשון שידווח על כך יהיה המורה או הגננת. בשונה מפרכוס כללי רגיל, פרכוס ניתוק גורם לאובדן הכרה קצר מאוד שכמעט ואינו מורגש. הילד אינו נופל ארצה אלא פשוט חדל מלדבר או לזוז בוהה ואינו מגיב לסביבה. בסיום הפרכוס הוא חוזר לפעילות רגילה מבלי לזכור את האירוע. הסיבה אינה ידועה אך במקרים רבים יש סיפור משפחתי. פרכוסים אלה מגיבים היטב לטיפול תרופתי, הניתן בד"כ לתקופה מוגבלת של מספר שנים. הצפי להחלמה מצוין: עד גיל ההתבגרות יחלימו לחלוטין 75% מהילדים, בעוד שב 25% הנותרים פרכוסי הניתוק יקבלו צורה של מחלת הנפילה עם פרכוסים כלליים שידרשו טיפול תרופתי ממושך. עם טיפול נכון הילדה תוכל לחיות נורמליים לחלוטין, ללא נזק להתפתחות השכלית, עם התפתחות התנהגותית, רגשית ואינטיליגנציה תקינה. חומר קריאה נוסף תוכל למצוא באתרים: http://www.intelihealth.com/IH/ihtIH/WSIHW000/9339/9400.html קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
לא נראה לי סביר שההפלה המוקדמת התרחשה בעקבות לחץ. אכן יש צורך במתן אנטיביוטיקה סביב ביצוע הגרידה וכ -5-7 ימים לאחר מכן, אולם אם האנטיביוטיקה מתעכבת כבר אין טעם לתת אותה. ד"ר נגה פוקס - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
אין סיכון בשהייה במקומות גבוהים לנוטלי ריספרדל יותר מאשר לשאר האנשים. טיול במקומות גבוהים דורש תהליך הסתגלות פיזיולוגי של הגוף, אשר אינו מושפע מנטילת תרופה זו. הסיכון האפשרי שאני יכולה לחשוב עליו הוא בהתמודדות עם הלחצים הנפשיים שטיול מסוג זה מעמיד בפני המטייל הצעיר, וכמו כן - הסיכון של שימוש בסמים ביציאת מטיילים צעירים לטיולים בחו"ל. אני מזכירה ששימוש בסמים קשור לעלייה בשכיחות של בעיות נפשיות, ומי שכבר נוטל טיפול בריספרדל הוא מבחינתי רגיש במיוחד להתפתחות של בעיות נפשיות. במידה והצעיר אחראי ונמצא בחברת מטיילים נוספים אחראים, לא צריכה להיות בעיה. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
כוויה מדרגה 1-2 במרבית המקרים תחלוף ולא תישאר צלקת. ישנם אנשים שהיווצרות הצלקת בעורם לקויה ואז חתכים או כוויות משאירות צלקות גדולות יותר מהצפוי. חודש וחצי לאחר כוויה אינו זמן מספיק על מנת שהעור יתחדש לחלוטין, ויש להתאזר בסבלנות, ולמעשה את מתארת התחלת התבהרות הכוויה. בכוויה בדרגה זו לא נראה כי יש צורך בינתיים באיזשהו טיפול במשחה או טיפול קוסמטי/פלסטי, וזאת מהסיבה הפשוטה שהכוויה טרם החלימה לחלוטין. אחד הדברים החשובים במקרה שלך הוא להימנע מחשיפה לשמש של אותו אזור שכעת בתהליך התחדשות. חשיפה לשמש עלולה להוביל לפיגמנטציה מוגברת (צבע עור באזור הכוויה כהה יותר מהצבע של העור מסביב), וכן יש סיכון מוגבר להתפתחות גידולי עור באזור זה, משום שהוא בתהליכי החלמה. אם בעוד מספר חודשים עדיין הצלקת תפריע לך, ניתן לפנות לרופא עור או לכירורג פלסטי בשאלות יותר אקטואליות לגבי טיפולים נוספים אפשריים. אם הדבר מציק לך מאד, תוכלי כבר כעת לפנות לרופא עור / פלסטיקאי לשמיעת דעתם לאחר שראו את הכוויה. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד