שאלות ותשובות - עמוד 928

את מציגה בשאלתך מספר נקודות חשובות: 1. אם כתוצאה מהסימפטומים מהם את סובלת את שוכחת ליטול את תרופותייך בזמן, זו בעיה שלה חייבים למצוא פיתרון, כמו למשל סידור התרופות בקופסאות קטנות עליהן כתובים הימים +בוקר,צהריים,ערב (ניתן לרכוש אותן בכל בית מרקחת). אפשרות נוספת היא לבקש מאחד מבני הבית שיזכיר או שיוודא שנטלת את התרופות כראוי, הואיל וייתכן שהתופעות מהן את סובלת הן תוצאה של נטילה לא סדירה, או אי נטילה של כדור אחד או שניים. 2. כל התופעות אותן את מתארת יכולות להיות משתי סיבות אפשריות: האחת היא קיומם של התקפים, והשניה - תופעות לוואי של התרופות. אעבור אחת אחת: א. התקפים: אם אכן אלה התקפי פטיט מל (התקף קטן - petit mal), הרי זה מסביר את ההתנתקויות ואת השיכחה של דברים שקורים. גם תופעות של דז'ה וו מוגדרות כתופעה אפילפטית, אך מסוג אחר ולא פטיט מל. הסיבות האפשריות הן יעילות ירודה של התרופות או רמה נמוכה שלהן בדם. לשם כך יש צורך לאבחן זאת ע"י ביצוע EEG עדכני ובדיקת רמת התרופות בדם. ייתכן ויש צורך להחליף את התרופות (קיים מספר רב של תרופות נוגדות אפילפסיה יעילות למדי), או להעלות את המינון (בהתאם לרמה). ב. תופעות לוואי: הסימפטומים אותם את מתארת בהחלט יכולים להיות תופעות לוואי של התרופות. השאלה היא, האם התרופות חדשות? האם היה שינוי תרופתי לאחרונה? די לא שכיח שתופעת לוואי מופיעה אחרי שנים של אותו טיפול תרופתי. סיבה אחרת אפשרית היא עליית הרמה של התרופה בדם, שיכולה להיות בשל עלייה במינון או בשל נטילת תרופה אחרת חדשה (לוא דווקא לאפילפסיה), שיוצרת תגובה בין-תרופתית המעלה את רמת הקלונקס או הטופאמאקס. לסיכומו של עניין, אני ממליץ לך לפנות שוב לנוירולוג שלך, לבצע EEG עדכני, לבדוק את רמת התרופה בדם ולשקול אולי החלפת התרופות או שינוי מינונן. וכמובן לדאוג לנטילה מסודרת ביותר של התרופות. בהצלחה. קרא עוד

קודם כל חשוב וטוב להכיר את כל אברי הגוף כולל המוצנעים ביותר, ועל כן שאלותייך טבעיות ו"בריאות" ביותר. רוב אברי המין הנשיים אכן פנימיים: החצוצרות הן מעין צינורות משפכיים המקשרים בין הרחם והשחלות. השחלות שנמצאות באגן, תפקידן לייצר הורמונים נשיים ולהפרישם. בתוך השחלות נמצאות הביציות, וכל חודש משתחררת ביצית אחת מהשחלה. הרחם הוא "האינקובטור האנושי", זהו איבר שרירי שבו מתפתח העובר. הנרתיק מחבר בין הרחם לבין אברי המין החיצוניים, הפות. אל הנרתיק נכנס איבר המין הגברי בעת קיום יחסי מין. הקצה הפנימי של הנרתיק עוטף את צוואר הרחם. פות זהו החלק החיצוני של איברי המין הנשיים, והוא מורכב משפתיים חיצוניות ופנימיות. אם תעזרי במראה קטנה בזמן פישוק הרגליים, תוכלי לראות חלקים אלה בבירור. הנרתיק נפתח בין השפתיים. הדגדגן מצוי מעל הפות והוא איבר הגירוי, שאחראי על הריגוש המיני. איבר זה עמוס בקצות עצבים ועל כן הגירוי מקום זה רגיש במיוחד לגירוי, ויכול להביא לפורקן מיני, אורגזמה. האוננות, הן הגברית והן הנשית, מתחילה בדרך כלל בראש, במחשבה על פנטזיה מינית כלשהי, ובהמשך מצטרף החיכוך הגופני. האוננות הנשית יכולה להיות חיצונית בלבד, על ידי חיכוך וגירוי באזור הפות, וכמובן בדגדגן. ניתן להוסיף לכך גירוי פנימי על יד החדרת אצבעות או אביזרי מין שונים אל הנרתיק. פעולות אלה לרוב אינן קורעות את קרום הבתולין, מפני שהאצבע אינה עבה כמו איבר המין הגברי. כפי שהסברתי, את איברי המין החיצוניים תוכלי לראות בעזרת מראה, ובאצבעותייך תוכלי לחוש את האיברים החיצוניים ואף מעט מהפנימיים. חשוב מאוד לשטוף ידיים ולהקפיד על היגיינה בזמן אוננות. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

כמובן שלא ניתן להגיע לאבחנה מן הנתונים שסיפקת לנו. לא ציינת האם את סובלת ממחלות רקע כלשהן, מה היתה חומרת האנמיה, ממצאים נוספים בבדיקות מעבדה ועוד. עם זאת, אין ספק כי אינך בקו הבריאות, וכי הסימפטומים מהם את סובלת גורמים לך לפנות שוב ושוב אל המיון. אנמיה עשויה להסביר את הכאבים בחזה ואת קוצר הנשימה במאמץ. אם את סובלת ברקע ממחלת לב איסכמית - סימפטומים אלה יופיעו ברמות המוגלובין גבוהות יותר, אולם אם האנמיה חמורה, יופיעו כאבים בחזה וקוצר נשימה גם בחולים אשר אינם סובלים ממחלת לב. אנמיה יחד עם פריטין גבוה מאוד מעידה על מצב של מחלה, בדרך כלל מחלה כרונית, ולא על חסר ברזל. גם ההיפואלבומינמיה תומכת באבחנה של מחלה כרונית - שכן היא מרמזת על תת-תזונה, ועל ניצול מאגרי הגוף. שקיעת דם של 98 היא גבוהה מאוד, ומצביעה גם היא על מחלה. עליך לפנות בהקדם לרופא על מנת שיברר את מקור הסימפטומים הללו. יש לקבל ממך היסטוריה רפואית מלאה, לבדוק אותך בדיקה גופנית, לבצע בדיקות מעבדה נוספות, ועל פי הממצאים בבדיקות אלו - לשלוח אותך לבדיקות הדמיה. קרא עוד

Autohemotherapy היא שיטת טיפול אלטרנטיבית בה נלקח דם של המטופל, ומוזרק (לעיתים לאחר ערבובו או חשיפתו לחומרים שונים) לתוך השריר בישבן. המטפלים בשיטה זו מאמינים שבכך הם מובילים להפעלה מוגברת יותר של מערכת החיסון, ועל ידי כך, לריפוי מחלות שונות ורבות מאד. שיטה זו אינה מקובלת כלל ברפואה המערבית, המודרנית והמוכחת. יתרה מזאת, בטיפול מסוג זה יכולים להתפתח סיבוכים רבים ושונים, כגון זיהומים עוריים, זיהומים חיידקיים שיכולים להגיע לזרם הדם, תגובה אלרגית, תגובות עוריות שונות, וזאת גם אם מובטחת סטריליות מושלמת. סיבוכים אלה, והעובדה שטיפול זה מעולם לא הוכח כטיפול המשפר את מצבו של החולה במחקרים רפואיים מבוקרים, הן הסיבות לכך שהטיפול אינו מקובל בקהילה הרפואית בארץ. לרפואה המשלימה פנים רבות, האפקטיביות שלה, לפחות לדעתי, אינה מוטלת בספק. עם זאת, בבחירת המטפל המשלים והטיפול המשלים יש להיות ערניים וקפדניים מאוד, מאחר שלא קיימת בארץ מערכת ביקורת טובה על התחום. טיפולים חודרניים וטיפולים המשלבים החדרת חומרים לגוף (גם אם הם לכאורה טבעיים), הם טיפולים שצריך להיזהר מהם כפליים. לא נדיר לראות ניצול של מטופלים, הן כלכלית והן נפשית, על ידי מטפלים המבטיחים הרים וגבעות. חשוב לשאול, לברר, ולבדוק היטב לפני החלטה על טיפול חודרני שכזה. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

חשוב שתפנו לרופא א.א.ג על מנת להעריך את נחיצות הניתוח על פי פרמטרים של גודל השקדים, מיקום השקד השלישי וחומרת התסמינים בשילוב עם הנחירות. ביחד עימו תגיעו להחלטה אם ומתי לנתח. פרטים נוספים- http://www.kids-ent.com/tonsil.html קרא עוד

רמת עמילאז של 103 היא בטווח הנורמה ברוב המעבדות, וגם רמת טרנספרין של 377 בדרך כלל נחשבת לנורמלית, אך כדאי לברר מהו טווח הנורמה במעבדה בה בוצעה הבדיקה. רמת טריגליצרידים של 314 היא גבוהה. הטריגליצרידים הם אחד מסוגי השומנים בדם, ורמה גבוהה שלהם ללא טיפול עלולה לגרום למחלות כלי דם. האם במשפחתכם בעיה זו תורשתית? לרוב הסיבה היא תורשתית, אך בשל גילה הצעיר של הילדה מומלץ לפנות לרופא הילדים, להרחיב את הבירור ולשלול סיבות אחרות, כגון סוכרת או תסמונת נפרוטית. הטיפול בהיפרטריגליצרידמיה מבוסס על תזונה מתאימה, דלת שומנים, ופעילות גופנית. אם אלה לא מספיקים, לעיתים נדרש טיפול תרופתי. רמת טריגליצרידים גבוהה מאוד, מעל 1000, עלולה לגרום לדלקת בלבלב, אך זה לא המקרה אצל הילדה שלך, ומאחר שרמת העמילאז תקינה, דלקת לבלב אינה הסיבה לכאבי הבטן של בתך. מעבר לכך, רמת טריגליצרידים גבוהה לא מסבירה את כאבי הבטן. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד קרא עוד

הכאבים ככל הנראה קשורים לדלקת באגן. ככל הנראה הם ימשיכו להיחלש עד שייעלמו. כפי שציינת, עבר רק שבוע מאז שהתחלת את הטיפול. אני מציעה בכל זאת לפנות לרופא המטפל לבדיקה, כדי לראות שהדלקת עברה, או שמצב בשיפור לעומת הפעם הקודמת. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

הפטלות ממוקמות באיזור הקדמי של הברך, ואם אובחנה לפי הצילום תזוזה לטרלית שלהן, אז זה בהחלט יכול להיראות כמו גבשושית או בליטה, באיזור הברך. מכיוון שהתזוזה לטרלית, אני מניחה כי הבליטה היא בצד החיצוני של הברך. חסרים לי פרטים נוספים על מנת לתת תשובה יותר מפורטת. אמליץ לך לפנות לאורתופד עם תוצאות הצילום על מנת שיוכל לעיין בו לבדוק אותך, וכן להמליץ על טיפול אם נדרש. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

מכיוון שאין סיבה נראית לעין לעליית רמת ה- CPK אצל בנך, בדקתי אם התרופות שהוא נוטל יכולות לגרום לעליה ברמת האנזים. ישנם מחקרים שמראים שבניגוד לחוסמי בטא אחרים, פרולול לא גורם לעליה באנזים CPK. לא מצאתי מחקרים ספציפיים לגבי מרקפטיזול, אבל התרופה יכולה לגרום להתכווצויות שרירים, שיכולות להוביל לעלייה ברמת האנזים. האם בנך סובל מהתכווצויות בשרירים? כנראה שזו לא הסיבה, שכן אתה מתאר ירידה במינון התרופה ועלייה בערכי האנזים. יש לפנות לרופא המשפחה על מנת לערוך בירור מקיף למציאת הסיבה. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

הימצאות התקן תוך-רחמי יכולה להעלות, במקרים מסוימים, את הסיכוי להתפתחות הפטרייה בנרתיק, ולכן הטיפול הדרוש הוא לעיתים הוצאת ההתקן. בזמן נטילת טיפול נוגד פטריות, רירית הנרתיק והאיזור הווגינלי רגישים יותר, ואני מניחה כי זוהי הסיבה לכך שלא מומלץ להוציא את ההתקן תוך כדי הטיפול. לגבי זמן המתנה לאחר הטיפול להוצאת ההתקן, אמליץ לך להתייעץ עם הגינקולוג המטפל שלך מכיוון שאין לי מידע לגבי כמה זמן ההתקן ישנו אצלך ואין לי אפשרות לבדוק אותך. בהצלחה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד