שאלות ותשובות - עמוד 929

לא מצאתי בספרות מידע לגבי תגובות בין-תרופתיות בשילוב מינס עם רדוקטיל. רדוקטיל היא תרופה להורדה במשקל הניתנת על ידי מרשם רופא בלבד. אני מניחה כי הרופא שנתן לך תרופה זו מכיר את ההיסטוריה הרפואית שלך ומודע לעובדה כי את נוטלת גלולות למניעת הריון. אם לא - אמליץ לך לחזור ולהתייעץ איתו לגבי זה. מה שכן ידוע הוא, כי לא ניתן ליטול רדוקטיל בזמן הריון, וכן שלא כדאי לשלב את הטיפול עם גלולות למניעת הריון היכולות לגרום לדיכאון, כגון דיאנה. דיכאון אינו חלק מתופעות הלוואי המוכרות של גלולות מסוג מינס. מידע נוסף לגבי רדוקטיל ומינס תוכלי למצוא באינדקס התרופות של אינפומד על ידי לחיצה על שמות התרופות בטקסט. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

מגוון רחב של תרופות מיועדות לטיפול באפילפסיה (כפיון). הרופא ינסה במידת האפשר להשתמש בתרופה אחת, אולם לרוב יש צורך ביותר מתרופה אחת על מנת למנוע התקפים. הבחירה בתרופות נעשית ע"פ מספר גורמים, ביניהם סוג ההתקפים, הגיל ובעיות רפואיות נוספות שיש לחולה. יש לקחת בחשבון את תגובת החולה לטיפול. חלק מהחולים יפתחו תופעות לוואי מהטיפול וחלק לא. לכל אחד יש צורך בהתאמת מינון אינדיבידואלי, שכן אנשים מגיבים בצורות שונות לתרופה, ובעוד התרופה עובדת אצלך היא עלולה לא לעבוד אצל אדם אחר (או ההפך). לכן הרופא ינסה שילובים שונים ומינונים שונים של תרופות עד אשר יימצא הטיפול המתאים ביותר. חשוב מאוד למלא אחר הוראות הרופא ולקחת את התרופות באופן קבוע. דבר זה עוזר לשמור על רמות קבועות של התרופה בדם. ייתכן שיהיה צורך לקחת תרופות למשך כל החיים, אולם ייתכן שלאחר תקופת זמן ממושכת ללא התקפים לא יהיה צורך יותר בטיפול תרופתי. נוירונטין (גאבאפנטין) היא תרופה לטיפול בהתקפים חלקיים (Partial (Seizures ובהתקפים כלליים (Generalized Seizures). יעילותה מתבטאת לרוב כתוספת לתרופות נוגדות פרכוסים אחרות. יש לה פחות תופעות לוואי, ומספר קטן של תגובות בין תרופתיות, ובזה יתרונה על פני תרופות אחרות. תופעות הלוואי השכיחות ביותר עם נוירונטין הן סחרחורת ,עייפות ואי שליטה בשרירים (אטאקסיה). תופעות אלו לא נמשכות זמן רב, ובד"כ נעלמות. קלונקס (קלונאזפאם) היא תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים (המשמשות בעיקר לטיפול בנדודי שינה וחרדה). היא יעילה למניעת התקפים קצרים של עווית השרירים והתקפי Petit Mal (נקראים גם - Absence Seizures) הנפוצים אצל ילדים. קלונאזפאם הראתה יעילות גם בסוגים נוספים של אפילפסיה ,כגון פרכוסים הנגרמים ע"י אורות זוהרים או רפיון פתאומי. השימוש בתרופה זו הוא לרוב כתוספת לתרופות אחרות בחולים אשר לא הגיבו לטיפולים קודמים. השפעתו הנוגדת פרכוסים עלולה לפחות לאחר מספר חודשים, אולם ייתכן וההתקפים יהיו פחות חמורים מאלו שהיו לפני הטיפול בקלונאזפאם. בחלק מהחולים שינוי במינון יכול להחזיר את היעילות של התרופה. קלובאזאם (פריזיום) היא גם כן תרופה ממשפחת , הבנזודיאזפינים היעילה בהפחתת תדירות ההתקפים האפילפטיים, אולם התפתחות סבילות להשפעתה הנוגדת פרכוסים מהווה בעיה. גם היא הראתה יעילות כתוספת לתרופות אחרות באפילפסיה עמידה לטיפולים קודמים. לעומת קלונאזפאם, קלובאזאם פחות מרדים ופחות מרפה שרירים. בהצלחה ולא להתייאש !! [18/06/2000] קרא עוד

מיפוי איזוטופים - PET - FDG ,הינו בדיקת הדמיה של הגוף בה משתמשים בגלוקוז מסומן רדיואקטיבית. בבדיקה זו למעשה מזריקים לנבדק חומר רדיואקטיבי בכמות קטנה, אולם בעלת השפעה קרינתית. מבחינת כמות הקרינה המייננת, מדובר על כמות הדומה פחות או יותר לכמות הקרינה המייננת בבדיקת CT. ההבדל בין השתיים היא העובדה שב- PET- FDG החומר הרדיואקטיבי נותר בגוף של הנבדק למשך שעות לאחר הבדיקה ובכך יש סיכון להקרנת הסביבה. קצב הפירוק של החומר הרדיואקטיבי תלוי בכמות החומר המוזרק, בזמן החולף מהבדיקה ובאדם עצמו. ההשפעה של הקרינה הנפלטת על הסביבה תלויה במשך הזמן שחלף מהבדיקה ובמרחק הפיזי מהנבדק. באופן עקרוני ההמלצה היום היא להימנע ממגע קרוב לילדים או נשים הרות ביום-יומיים לאחר הבדיקה, וככל שהזמן מהבדיקה חולף כך הסכנה לסביבה יורדת. הזמן המסוכן ביותר לסביבה הוא בשעות הראשונות לאחר הבדיקה. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

שוואנומה וסטיבולרית, נקראת גם acoustic neuroma. זהו גידול שפיר הגדל באיטיות ומערב את עצב השמע באוזן הפנימית. הסימפטומים הם בד"כ ירידה בשמיעה באוזן אחת, טיניטוס (צפצופים באוזניים), סחרחורת והפרעה בשיווי משקל. כמו כן תיתכן מעורבות של עצב הפנים עם שיתוק חד-צדדי של שרירי הפנים. אם הגידול גדל וגדל, ייתכן גם לחץ על גזע המוח, וזה שלב שיש למנוע בכל מחיר. אבחנה נעשית ב CT או MRI. הטיפול יכול להיות מעקב בלבד, הקרנה או ניתוח, בהתאם לגודל ולסימפטומים הנלווים. 1.5 ס"מ הוא גודל בינוני, ועל כן יש להתייעץ עם רופא א.א.ג באשר לאפשרויות הטיפול. לפרטים נוספים: http://www.anausa.org/what_is_an.html קרא עוד

עגיל בטבור אינו פוגע באיברים הפנימיים, כולל פנים הטבור והרחם, ואינו משפיע על ההריון. הסיבוכים האפשריים הם מעטים, וכוללים זיהום מקומי בעור או תגובה של העור. לעתים נדירות אפשר להידבק במחלות בעקבות עשיית החור אם הכלים שבהם השתמשו אינם סטריליים. את יכולה להוציא את העגיל בכל עת. החור יתרפא, אך לא בשלמות. מידע נוסף תוכלי לקרוא בתשובה זו: http://www.infomed.co.il/questions/q_072606_5.htm קרא עוד

אני נוטה לחשוב שכנראה לא שמרתם על היגיינה מלאה, כלומר על הרתחה של כל הסדינים והמצעים בבית, ובדיקת שאר דיירי הבית. תוכלי להעזר בתשובות הבאות בפורטל אינפומד: http://www.infomed.co.il/questions/q_082406_13.htm קרא עוד

ציפרלקס היא תרופה נוגדת דיכאון וחרדה, השייכת לקבוצת SSRI, בדומה לרסיטל. המינון המקובל הוא 10 מ"ג ליום, שהוא מינון מקביל ל-20 מ"ג רסיטל. ניתן לעבור מתרופה לתרופה, ללא צורך בתקופת הפסקה. יש להתחיל בחצי כדור ציפרלקס ביום, יחד עם רסיטל 10 מ"ג, ולאחר כיומיים להפסיק לחלוטין את הרסיטל ולהתחיל לקחת ציפרלקס במינון של כדור אחד ביום. מובן שיש לבצע את ההחלפה תחת מעקב ובהדרכה של הרופא המטפל. בנוסף, לאור המצב שתיארת, של בעיה רפואית מתמשכת שגרמה לשינוי בחייך, אני ממליצה לך לשקול אפשרות של טיפול בשיחות (פסיכותרפיה) על מנת לסייע לך בהתמודדות עם השינוי. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

בצקות ברגליים יכולות לנבוע מחוסר חלבון, ואכן סוכרת יכולה לגרום לפגיעה כלייתית המתאפיינת באיבוד חלבון בשתן. בנוסף, בצקות ברגליים יכולות להיות תסמין של אי-ספיקת לב. ניתן לבדוק את התפקוד הכלייתי על ידי בדיקות דם (כגון קראטינין ואוראה - ראה הסברים בפורטל אינפומד), וכן ניתן לבצע בדיקת רמת אלבומין בדם על מנת לגלות חוסר חלבונים, ולבצע בדיקת שתן לחלבונים על מנת לברר האם אתה מאבד חלבונים בשתן. מומלץ לפנות לרופא משפחה או רופא פנימי על מנת לבצע בירור ולהתחיל טיפול מתאים. קרא עוד

אנטיביוטיקה לוקחים לאחר הגרידה למשך 5 ימים. ההמלצה היא לחכות חודש מהגרידה לפני נסיונות חוזרים להרות. ההתאוששות מהירה. אין צורך בבדיקת קרישיות דם לפני ביצוע גרידה, אלא אם כן ידועה בעיה אצלך. ד"ר נגה פוקס - אינפומד קרא עוד

הסיבה השכיחה ביותר לצרבת (בכל הגילאים) היא מעבר של נוזל הקיבה החומצי מהקיבה אל הוושט. מעבר זה מתרחש בדרך כלל כתוצאה מחולשה של הסוגר התחתון של הוושט. הסוגר התחתון של הוושט אמור למנוע את תופעת ההחזר הזה (ריפלוקס קיבתי-ושטי) וכך למנוע הגעת חומצה לוושט. הגעת החומצה לוושט היא המובילה לתחושת הצריבה ואי הנוחות. סיבה אחרת שכיחה לצרבות היא בקע סרעפתי (הרניה דיאפרגמטית). במצב זה החלק העליון של הקיבה נמצא בבית החזה ולא בבטן, מצב המוביל להיחלשות של הסוגר התחתון של הוושט ולהופעת ריפלוקס. כאשר נוזל הקיבה מגיע לוושט הוא גורם לגירוי רירית הוושט ולעיתים אף להיווצרות דלקת. הדבר מוביל לתחושת הכאב של הצרבת. מצב של ריפלוקס הוא מצב שכיח מאד באוכלוסיה הכללית, ומופיע כמעט בכל הגילאים. האבחנה לעיתים יכולה להתבצע כבר לפי סיפור המקרה, אולם לפחות פעם אחת בחיים של אדם הסובל מצרבת, יש צורך בביצוע גסטרוסקופיה (בדיקה בה נכנסים עם מצלמה לוושט ולקיבה ובודקים אותם מבפנים). מטרת הגסטרוסקופיה היא לזהות קיום תהליך דלקתי בוושט, כיבים בוושט, בקיבה או בתריסריון, זיהוי בקע סרעפתי וזיהוי תהליכים פתולוגיים אחרים. הטיפולים האפשריים בהחזר קיבתי-ושטי מחולקים לטיפולים סימפטומטיים (אותם את נוטלת או נטלת), ולטיפולים לסילוק הבעיה. הטיפולים הסימפטומטיים הם תרופות המקטינות את חומציות הקיבה, כך שהנוזל המגיע אל הוושט פחות חומצי וגורם לפחות גירוי ומפחית את תחושת הכאב או הצריבה. טיפולים אלה מחולקים לתרופות המנטרלות את החומצה (Anti-Acid) כגון מאלוקס, ותרופות המקטינות את הפרשתה של החומצה (לוסק, אומפרדקס, גסטרו, פאמו וכד'). כמו לכל התרופות, גם לתרופות אלו יש תופעות לוואי, אולם הן נדירות, ותרופות אלו נחשבות כיום, לאחר שנים רבות של שימוש בהן, לתרופות בטוחות לשימוש קבוע גם לטווח ארוך מאד, של שנים. חשוב לדעת שעל אף העובדה שקיימת פגיעה בחומציות של הקיבה, לא ידוע על פגיעה משמעותית בתפקוד הקיבה או בעיכול וספיגת המזון. טיפול לסילוק הבעיה הוא טיפול ניתוחי. לא קיים טיפול תרופתי המתקן את הבעיה. בטיפול הניתוחי מתקנים את הבקע על ידי החזרה של הקיבה לבטן, או שמחזקים את סוגר הוושט התחתון, למניעת הריפלוקס. הטיפול הניתוחי אמנם סופי, אולם מדובר בטיפול המצריך הרדמה מלאה, ומלווה בסיבוכי ניתוח לא מבוטלים, אם כי לא רבים במיוחד. ההחלטה הטיפולית כמובן היא החלטה של הרופא המטפל יחד עם המטופל. כמו בכל החלטה טיפולית, יש לבחון את היתרונות מול החסרונות, ואת הסיכונים והסיבוכים של כל אחד מהטיפולים. במקרים רבים, בשל היעילות הרבה והאחוז הנמוך של סיבוכים של הטיפול התרופתי, ההחלטה היא לבחור בפתרון זה. נקודה נוספת וחשובה בטיפול בריפלוקס היא השינוי התזונתי. ידוע כי מאכלים שומניים, חריפים וחמוצים מחמירים את תחושת הצרבת. כמו כן, ארוחות כבדות לפני השינה מגבירות את ההחזר הקיבתי-ושטי. אי לכך מומלץ להימנע ממאכלים חריפים או חמוצים (עגבניות ופירות הדר), להימנע מארוחות כבדות בלילה, וכן להימנע מאוכל שמן או מטוגן. קיימים מקרים (בעיקר באנשים צעירים) ששינוי הרגלי התזונה בלבד הוביל להיעלמות הסימפטומים. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד