איך גומלים ילדה ממציצת אצבע?

האם זו בעיה שילדה בת ארבע מוצצת אצבע? ואיזה שיטה באמת תעבוד לכם בניסיון לגמול אותה מההרגל? מומחית משיבה
כתבה פרסומית כתבת חסות


שאלה: בתי בת הארבע מוצצת אצבע. לא עוזרים האיומים, ההבטחות, אפילו לק מרה שמרחתי לה על הציפורניים. אני כבר מיואשת. מה עוד לא עשיתי?


נכון שלגמול ילד ממציצת אצבע זה לכאורה קשה יותר מגמילה ממוצץ, כי את האצבע אי אפשר לזרוק לפח, לעשות לה טקס פרידה או לתלות על עץ המוצצים. ובכל זאת, זה לא בלתי אפשרי. הרי הרצון הבסיסי הטבעי של הילדים שלנו הוא ללכת קדימה, להתפתח ולגדול, ולא להישאר תינוקות. אם כך, מדוע הם עושים זאת, ובעיקר - מה אנחנו יכולים לעשות בנדון? 


קראו עוד: חשוב שתכירו: כיצד לזהות דיכאון אצל ילדים ובני נוער


קודם כל, החששות מוכרים וידועים. את הרי מכירה אישית אנשים שלא נגמלו ממציצת אצבע אפילו עד הצבא וסבלו מכך מאוד, אישית וחברתית, ואת בסטרס שהילדה שלך תעבור קשיים דומים. החששות מובנים, ועם זאת, הילדה שלך היא לא אותם אנשים. זו הילדה שלך. והיא ייחודית ובלעדית ואין שום הכרח שמה שקרה להם יקרה גם לה. 


גמילה ממציצת אצבע: קשה יותר מגמילה ממוצץ


לפני הכול, בואי נבדוק: מלבד תחושת ההרגעה שמציצת האצבע מספקת לה, מה הילדה מרוויחה מההתנהגות הזו? מדוע היא ממשיכה בה? הרי ככל שהיא גדלה היא קולטת שזה כבר לא לעניין למצוץ אצבע, ובכל זאת היא ממשיכה. האם זה בלתי נשלט? האם זה "אינסטינקט"? ממש לא. הרי ברוב שעות היום בגן היא מן הסתם אינה מוצצת אצבע, אם היא קולטת שחברתית זה כבר לא מתאים לגילה - אולי הגננת העירה לה, אולי הילדים התחילו ללעוג לה. אבל בבית היא ממשיכה לעשות זאת. מדוע? 


כי יש לה רווח אדיר מכך - מתעסקים בה. את הרי אמרת שאת סביב זה כל הזמן: מפצירה, מבטיחה פרסים, מאיימת בעונשים, כל הזמן מציצה בה בזווית העין לראות אם האצבע בפה - ככה היא מעסיקה אותך. ככה היא מרגישה תמיד במרכז העניינים בבית. זה נותן לה ערך, משמעות, התייחסות אישית. היא מקבלת ה-מ-ו-ן תשומת לב. לא חיובית אמנם, אבל ילדים זקוקים לתשומת לב (מה שאדלר קורא תחושת שייכות) והם ישיגו אותה גם בדרכים עקיפות ועקומות, העיקר להרגיש חלק. גם אם יכעסו עליי - רואים אותי. אולי יש לה אחים שלוקחים תפקידים אחרים בבית (אם זה אח גדול שמרצה ועושה הכול כמו שצריך, או אחות קטנה ומתוקה שכולם עסוקים בה?), והיא מוצאת את הדרך הזו שלה שיתעסקו בה. 


אני לא אומרת שיש משהו שאתם עשיתם שגרם לה למצוץ אצבע, אבל יש משהו שאתם בהחלט יכולים לעשות, ובעיקר לא לעשות בנדון: שחררו, הרפו, הניחו לזה. אל תתעסקו בזה בכלל. אל תשאלו אם הכנסת אצבע לפה היום בגן, ואל תשירו לה "אצבע בפה זה לא יפה". 


מכירים את המשפט "מה שמתמקדים בו - גדל"? ככל שאתם מתעסקים בזה יותר, זה תופס יותר מקום; קחו את כל האנרגיות שאתם משקיעים בלראות את בתכם כ"ילדה שמוצצת אצבע" - והפנו אותם למקומות אחרים לגמרי: להעצים אותה בכל הדברים הטובים שהיא ובכל ההתנהלויות הטובות שלה. תספרו לה באוזניה כמה אתם אוהבים אותה, כמה היא מציירת/ שרה/ רוקדת יפה, עודדו אותה לעזור בבית (לאפות עוגה, למצוא את זוגות הגרביים כשמקפלים כביסה, להשקות את העציצים, להביא מוצץ לתינוקת), תראו לה איך היא גדלה ואיך היא כבר מסוגלת לעשות דברים שפעם היא לא יכלה לעשות (לטפס עוד שלבים בסולם, להושיט יד למתג ולהדליק את האור, להתנדנד לבד בנדנדה) - כיוונון זרקור על הדברים הטובים והארת התכונות החיוביות שלה יעלו את הערך העצמי שלה בעיני עצמה, ויסיטו את כל תשומת הלב למקום אחר וטוב הרבה יותר, עד שמציצת האצבע תהפוך למיותרת.  


קראו עוד: זהירות: כך אתם מלמדים את הילדים לאכול באופן רגשי


פורומים טיפול זוגי, טיפול משפחתי

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
שאלה לגבי קשר חן 08/10/2020 15:51
  • שלום וברכה! יש לי התיעצות לגבי הקשר שלי עם גיסי אחותי התחתנה מתי שהיתי ילדה, ואני מכירה הרבה שנים את גיסי ובשבילי הוא כמו עוד אח שלי. בגלל שיש לי אחות אחת יש לנו קשר טוב, ואנחנו נפגשות הרבה אז גם יוצא לי לפגוש את גיסי הרבה ולצאת איתם ולטייל איתם. ובגלל זה נוצר של קשר טוב ביני ולבין גיסי, יוצא לנו לשבת לדבר על כל מיני דברים וזה גרם לי לבטוח בו אמון, ולשתף אותו בדברים אישיים ולהתיעץ, אשתו(שזאת אחותי) יודעת שאנחנו מדברים וזה בסדר מבחינתה(היא סומכת עלינו) לפני שנתיים יצא לנו לשבת לדבר וגיסי אמר לי דברים שהיתי מופתעת כמו: שהוא מאד קרוב אלי ומרגיש אלי הרבה דברים ומאד רוצה לחבק אותי כמובן שאני בחיים לא יעשה דבר כזה לאחותי וגם בגלל שאני לא מרגישה מה שהוא מרגיש או שבאלי לחבק אותו. ומאז הוא קורה לי הרבה נשמה, מתוקה, מאמי וכל מיני דברים. ואני כל פעם מבקשת ממנו שיפסיק והוא באמת משתדל להפסיק לתקופה ואז חוזר על זה עוד פעם. לפני כמה שבועות הוא ביקש לדבר איתי ואז פתח בפני ממש הכל, שהוא מרגיש אלי מלא דברים הוא רוצה להשכיב אותי ולהביא אותי לאורגזמה והוא נמשך אלי מאד, יש פעמים שהוא חייב ללכת לישון ולראות תמונה שלי לפני, היתי בשוק ממש לא חשבתי שעד כדי כך הוא מרגיש אלי או בכלל שהוא רוצה לעשות לי את מה שהוא אמר. ומאד קשה לו בבית עם אשתו הוא פחות נמשך אליה, ויש להם בעיות באינטמיות ביניהם (הוא לא פרט בדיוק מה) ושהוא עושה סקס עם אשתו הוא חושב אלי. באותו רגע אמרתי לו שאני ממש לא רואה אותו ככה, אלה כמו אח גדול לא מעבר. וזה היה לו מאד קשה שאיך אני לא נמשכת אליו מה אין בו שלכן אני לא מרגישה ככה אליו, כמו שהוא מרגיש. הוא נמצא במצב לא טוב נפשי, והוא משתף אותי, וגם הוא אמר לי שאם היה קורה לי דבר כזה עם משהי אחרת לא גיסתו אז יש מצב מאד שהוא היה נופל ומקיים יחסיים אני לא יודעת מה להגיד לו? איך להגיב? ואיך לגרום למצב ולהשתנות? שיהיה לו טוב עם אשתו(זאת אחותי וחשוב לי שיהיה לה הכי טוב) כל המצב הזה גורם לי לא בנוח להיות לידו או בקרבתו . זאת ההתיעצות שלי מה לעשות? מה להגיב/להגיד? ואיך להגיב? תודה רבה על העזרה מחכה לתשובה

  • + הוסף תגובה
משבר בזוגיות נועה 13/09/2020 13:37
  • הי אני בזוגיות כבר 3 שנים.. הכרנו והחלטנו מפאת גילי להביא ילד לעולם - שהיא היום בת שנתיים. תחילת ההיכרות היתה מדהימה ועם הזמן התחילו הקשיים במהלך ההריון ובמיוחד אחרי הלידה שהובילו לכך שבחודשים הראשונים לחייה של בתנו המשותפת, לא גרנו יחד. היינו בייעץ והחלטנו לתת לזה הזדמנות שנייה ולגור יחד. מאז עברה שנה ויש דברים שצפים כל הזמן. דיברנו תמיד שנביא עוד ילד בסמיכות שלא תגדל לבד בעולם והוא אומר שלילד צריך כסף ולחשב עם אקסלים וכו', הכל נאמר בצורה מאד קרה. שנינו עובדים, שוכרים דירה, משתכרים יפה. אני מכירה אנשים עם הרבה פחות שמביאים עוד ילדים. מה גם אמא שלי טיפלה בה שנה וחצי ללא עלות וחסכה לנו עלויות גן.. בכלל הוריי מאד עוזרים לנו בניגוד להוריו. בנוסף, הוא נמנע ממגע ... הוא אף פעם לא היה בנאדם חם אבל עכשיו בכלל, אין בינינו כלום. אני מרגישה שאנחנו נטו שותפים לדירה. כל העלויות חצי חצי רק במה שקשור אליו... טיפולי פוריות ובדיקת רופא מומחית לילדה למשהו אני שילמתי (כי הוא קמצן) וזהו. בהתחלה בטיפולים אמר שישלם חצי וכמובן שלא עשה זאת ועלק אמר שהבעיה היתה שלי ושנכנס לתהליך שכבר החלטתי אצל מי מטפלת וכו.. אני אומרת לו שהיה עדיף אם היה אומר את זה אז ולא עכשיו אחרי שזה כבר נעשה. אולי אז הייתי שוקלת אם להיות עם בנאדם כזה בכלל. לא חיבוק.. מילה טובה.. נשיקה.. כלום. כשניסיתי פעם להעלות את הנושא אמר שקשה לו להיות אינטימי עם מישהי שנגעלת ממני. עכשיו הוא מגזים ואני אסביר.. יש לו מדי פעם הרפס בשפה ואני שומרת על עצמי כשיש לו התפרצות כי הוא לא שומר - מכרסם ציפורניים, כל הזמן נוגע בפה ובעוד דברים גם בזמן ההתפרצות. ואני צריכה לשמור שהילדה ואני לא נידבק. אם באמת הייתי נגעלת, כנראה שלא הייתי גרה איתו.. אוכלת ממה שמכין וכו.. לדעתי, הוא לא מתקרב אינטימית כי הוא חושש שאכנס בטעות להריון או שהוא מושך זמן שיהיה לו שותף להוצאות וכשהקורונה תירגע ויתייצב בעבודה, יתקדם הלאה.. אני לא חייבת אותו.. כרגע גם לא בא לי עליו בכלל כי הוא רק מוריד לי כל הזמן. אבל כן חיפשתי להתקרב שיהיה יותר נעים בינינו ושזה יקרב והקשר יהיה כמו בעבר. אני רוצה לעשות את המאמץ בשביל הילדה. השאלה איך להעלות את זה מולו. אני רוצה לדעת מה הסיבה האמיתית שהוא לא מנסה להתקרב.. אם הוא רוצה עוד ילד או לא. אני לא רוצה שיצא שיש לו יד על העליונה (שהוא יקבע ילד כן/לא) אבל כן רוצה לדעת איפה אני עומדת ולהחליט למשל אם חותכת ומביאה לבד. כל התחושות שלי אומרת לי להעיף אותו אבל שוב הילדה היא בראש העדיפויות שלי. ואני גם לא מסוגלת לחשוב שלא תהיה איתי חלק מהזמן. אני מרגישה שלפני שעושה צעד קיצוני, שאני חייבת ליזום שיחה כי הוא לא יעשה את זה. לא טוב לי לחיות באוויר מצד שני גם אני דוחה את זה מחשש של מה שזה יוליד אבל זה לא חיים.. זו לא זוגיות. אני חייבת למצוא דרך להעלות את זה בצורה חכמה. תודה

  • + הוסף תגובה
תחושות בלבול ואי-בהירות בזוגיות עדית רונן סתר 13/09/2020 15:52
  • שלום לך, את מתארת תחושות בלבול ועמימות, חוסר בהירות שלך עם עצמך, לגבי רצונך להיות איתו. נשמע ששניכם נמצאים בהתלבטויות לגבי קירבה ומרחק. במקרה כזה, ועל מנת שלכל אחד מכם יהיה ברור יותר מה אתם רוצים וצריכים, רצוי לפנות לטיפול זוגי. בטיפול זוגי, תוכלו לייצר מרחב בטוח יותר, מרחב שיאפשר לכם לחוות רגעים של חיבור ושל "ביחד"ת להתמודד עם הדברים שמפריעים ולייצר שינויים. רצוי לפנות למטפל זוגי ומשפחתי מוסמך (או מטפל הנמצא בהכשרה הרשמית) של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. בברכה, עדית.

  • + הוסף תגובה
ובכל זאת... נועה 13/09/2020 20:46
  • הוא קמצן וספק אם יוציא בתקופה כזו ייעוץ (והיינו בייעוץ אחרי הלידה וזה לא ממש עזר כי כל מה שנאמר שם לא הופנם מבחינתו) אני חייבת לפתוח את הנושא איכשהו.אני בת 41 ומטיפולי הפוריות ידוע לשנינו שהשעון שלי טס, לא רץ. טס... ובכלל לדעת איפה אני עומדת בקשר הזה. יש לך רעיון הכל זאת איך לגשת לנושא מולו?

  • + הוסף תגובה
תשלום על טיפול כאינדיקציה למחויבות אך גם הקשבה למצוקה כלכלית עדית רונן סתר 03/10/2020 16:28
  • לשאלתך הנוספת, לגבי שכנוע בן הזוג להוציא כסף על טיפול זוגי - השימוש באנשי מקצוע בחיינו, עבור כל נושא, הוא שימוש שיש בחובו עלות. אנחנו רוצים להשתמש באנשיי מקצוע טובים כדי שהשירות שהם יתרמו ישפיע על חיינו לטובה (רופא מומחה, פיזיותרפיסט, מטפל זוגי, וגם מעצב שיער, מעצב פנים או רואה חשבון). בטיפול זוגי ובאיכות היחסים שלכם, עד כמה וכמה. אם ישנה רתיעה מתשלום עבור טיפול זוגי, הרתיעה יכולה לנבוע מסיבות שונות, ולכן כדאי לברר מהם סדרי העדיפויות שלכם (על מה אתם כן מוציאים כספים) ומהם השיקולים של בן זוגך. לשוחח על זה באופן גלוי ולבדוק. האם מדובר בדאגה לפרנסה ולמשק הכלכלי של הבית (אם זה המצב, כדאי לבדוק תחומים אחרים שבהם ניתן לחסוך. ישנם זוגות המתחילים טיפול זוגי ומוותרים על שירותי המנקה בבית או על הוצאה אחרת). האם מדובר בחוסר מוטיבציה, או בחשש שהטיפול לא יעזור. כדאי לבדוק אם זו הסיבה, ייתכן ופגשתם מטפל זוגי שפחות התאים לכם ויש צורך לחפש איש מקצוע אחר. ייתכן ונסיבות הקשורות בטיפול (כמו מרחק גיאוגרפי, נוחות, חיסיון, שפה, תרבות) לא היו נוחים לכם בטיפול קודם ויש לקחת אום בחשבון בטיפול חדש. האם מדובר בחוסר אמון כללי ביכולתם של טיפולים רגשיים לחולל שינוי - במקרה כזה, אפשר לפנות לטיפול ולציין זאת בתחילה, על מנת שאפשר יהיה להתייחס ברצינות לתחושה זו ולעקוב אחריה לאורך זמן. וכמובן, ייתכן שההימנעות מטיפול קשורה בחוויות מוקדמות שלכם, שאולי לא ברורות עד הסוף, אך נמצאות שם. כדאי לברר את כל אלה, ולנסות להגיע לשיח ביניכם, שיאפשר לבנות תוכנית, של יציאה מהמשבר בו אתם מצויים. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
ריב מאד קשה עם בן הזוג מיכל 25/09/2020 22:10
  • הי אנחנו מכירים כבר 3 שנים ודי מהר הרצנו הכל.. הכרנו ואחרי כחצי שנה התחלנו לעבוד על ילד כי שנינו לא צעירים והכל רץ. הקשיים החלו כשנכנסתי להריון - חלק בשל הדינמיקה בינינו, ההורמונים וחלק מדברים שהחלו לצוץ. אחרי הלידה היה משבר נוראי בינינו ובכל זאת אחרי ייעוץ זוגי החלטנו לתת לזה צאנס. היו ימים חביבים וימים פחות. אין בינינו קרבה, מגע. כלום אפילו מתחלקים בהוצאות. מרגישה כמו שותפים לדירה. כשיום אחד צץ משהו ופניתי אליו. הוא ענה בחריפות על משהו שאמרתי לטובת הבית/הילד ואני התחלתי לבכות. כשראה שאל למה ואמרתי שנמאס לי לריב ושזו לא זוגיות. הוא הודה בזה ויותר מאוחר פתחנו הכל ובאמת עלו דברים מהעבר, המשבר שהיה. ואמרתי לו שלא נתקדם אם לא נתקרב. ואז ענה משהו שככ נפגעתי ממנו... את צריכה להשקיע בעצמך.. לשנות את סגנון הלבוש. כדי להיות אינטימי אני צריך לראות בשר. במילים האלה ואני הייתי בשוק. לא שיניתי כלום בלבוש שלי. אני רזה, נראית טוב. מה גם אני קמה לילד מהבוקר ומטפלת בו 90% מהיום למעט כשעובדת והוא בגן. גם אם אתה חושב ככה, לא מדברים ככה למישהי שאתה רוצה לקרב חזרה, לאמא של הבן שלך. זה ככ מעליב, לא מכבד. מי ישמע הוא לובש טישירט וגינס... לא המתלבש הכי... זה הגיע למצב שנאמר שאם לא הולך אז שנחתוך. הוא שאל אותי אם מנסים שוב ועניתי בכנות שאני לא יודעת. קשה לי להתנער מזה הוא עוד למחרת פתאום יש לו זמן להתקשר... לסמס.. לשאול לשלומי. מה שבעבר לא קורה וזה אחד הדברים שעלו. בקושי עניתי, נותנת כתף קרה כי כרגע לא מסוגלת לדבר איתו הרבה. עוד שאל ממה נפגעתי ככ... מה, הוא באמת לא יודע. לא יודעת איך להתקדם מפה..

  • + הוסף תגובה
קירבה ומרחק בזוגיות עדית רונן סתר 03/10/2020 16:15
  • שלום לך ומועדים לשמחה, תודה שכתבת לפורום. אנשים רבים, כמוך, מוצאים עצמם בזוגיות בה המרחק בין בני הזוג נראה רב מאד. מדבריך עולה, שאת לא בטוחה שאת רוצה לשקם את הקשר, וההתלבטות מובנת. כך או כך, כדאי לחזור לטיפול זוגי. העובדה שהייתם בעבר בתהליך זוגי, אינה מצביעה על כך שהתהליך מוצה. יכול להיות שהיום אתם נמצאים במקום אחר, אחרי כברת דרך, והטיפול ייראה אחרת, בין אם בגלל שאתם השתניתם ובין אם בזכות המטפל וגישתו הטיפולית. במסגרת טיפול זוגי, תוכלו לעבוד על כלים שיסייעו לקירבה מחודשת, ולפני כן, הטיפול אף יוכל לסייע לכל אחד מכם לברר - האם אתם מעוניינים להמשיך את הקשר, מהן המשמעויות של המשכו או הפסקתו, מה הייתם מצפים אילו הייתם ממשיכים בקשר, ולאן אתם צופים להגיע. תמונת החזון של כל אחד מכם חשובה, ופריסתה באוזני בן הזוג היא משמעותית, כדי לבדוק אם זו התמונה הרצויה עבור שניכם. לכן, כדאי לחזור לטיפול זוגי. רצוי לפנות למטפל/ת זוגי/ת מוסמכים, על ידי האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. בנוסף, רוצה לחזק את ידיך בהקשר למשפט שהזכרת שפגע בך והאיר נורה אדומה, לגבי שמירת הכבוד שלך, לא רק כאישה אלא כאדם. בעידן של ימינו, שהחפצה של אנשים מדוברת ומהווה נזק ביחסים בין אישיים ותוך אישיים - היכולת שלך לעמוד על שלך, לזהות שכבודך באותו הרגע התערער, ולא להסכים לכך - היא חשובה! האמירה הזו שלך, אם תתבטא בטיפול הזוגי, תוכל לשמש את שניכם כהזדמנות לנסות לייצר יחסים שיוויוניים ומכבדים. בהצלחה צוות האתר

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!