איך גומלים ילדה ממציצת אצבע?

האם זו בעיה שילדה בת ארבע מוצצת אצבע? ואיזה שיטה באמת תעבוד לכם בניסיון לגמול אותה מההרגל? מומחית משיבה

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 28/01/2016

שאלה: בתי בת הארבע מוצצת אצבע. לא עוזרים האיומים, ההבטחות, אפילו לק מרה שמרחתי לה על הציפורניים. אני כבר מיואשת. מה עוד לא עשיתי?


נכון שלגמול ילד ממציצת אצבע זה לכאורה קשה יותר מגמילה ממוצץ, כי את האצבע אי אפשר לזרוק לפח, לעשות לה טקס פרידה או לתלות על עץ המוצצים. ובכל זאת, זה לא בלתי אפשרי. הרי הרצון הבסיסי הטבעי של הילדים שלנו הוא ללכת קדימה, להתפתח ולגדול, ולא להישאר תינוקות. אם כך, מדוע הם עושים זאת, ובעיקר - מה אנחנו יכולים לעשות בנדון? 


קראו עוד: חשוב שתכירו: כיצד לזהות דיכאון אצל ילדים ובני נוער


קודם כל, החששות מוכרים וידועים. את הרי מכירה אישית אנשים שלא נגמלו ממציצת אצבע אפילו עד הצבא וסבלו מכך מאוד, אישית וחברתית, ואת בסטרס שהילדה שלך תעבור קשיים דומים. החששות מובנים, ועם זאת, הילדה שלך היא לא אותם אנשים. זו הילדה שלך. והיא ייחודית ובלעדית ואין שום הכרח שמה שקרה להם יקרה גם לה. 


גמילה ממציצת אצבע: קשה יותר מגמילה ממוצץ


לפני הכול, בואי נבדוק: מלבד תחושת ההרגעה שמציצת האצבע מספקת לה, מה הילדה מרוויחה מההתנהגות הזו? מדוע היא ממשיכה בה? הרי ככל שהיא גדלה היא קולטת שזה כבר לא לעניין למצוץ אצבע, ובכל זאת היא ממשיכה. האם זה בלתי נשלט? האם זה "אינסטינקט"? ממש לא. הרי ברוב שעות היום בגן היא מן הסתם אינה מוצצת אצבע, אם היא קולטת שחברתית זה כבר לא מתאים לגילה - אולי הגננת העירה לה, אולי הילדים התחילו ללעוג לה. אבל בבית היא ממשיכה לעשות זאת. מדוע? 


כי יש לה רווח אדיר מכך - מתעסקים בה. את הרי אמרת שאת סביב זה כל הזמן: מפצירה, מבטיחה פרסים, מאיימת בעונשים, כל הזמן מציצה בה בזווית העין לראות אם האצבע בפה - ככה היא מעסיקה אותך. ככה היא מרגישה תמיד במרכז העניינים בבית. זה נותן לה ערך, משמעות, התייחסות אישית. היא מקבלת ה-מ-ו-ן תשומת לב. לא חיובית אמנם, אבל ילדים זקוקים לתשומת לב (מה שאדלר קורא תחושת שייכות) והם ישיגו אותה גם בדרכים עקיפות ועקומות, העיקר להרגיש חלק. גם אם יכעסו עליי - רואים אותי. אולי יש לה אחים שלוקחים תפקידים אחרים בבית (אם זה אח גדול שמרצה ועושה הכול כמו שצריך, או אחות קטנה ומתוקה שכולם עסוקים בה?), והיא מוצאת את הדרך הזו שלה שיתעסקו בה. 


אני לא אומרת שיש משהו שאתם עשיתם שגרם לה למצוץ אצבע, אבל יש משהו שאתם בהחלט יכולים לעשות, ובעיקר לא לעשות בנדון: שחררו, הרפו, הניחו לזה. אל תתעסקו בזה בכלל. אל תשאלו אם הכנסת אצבע לפה היום בגן, ואל תשירו לה "אצבע בפה זה לא יפה". 


מכירים את המשפט "מה שמתמקדים בו - גדל"? ככל שאתם מתעסקים בזה יותר, זה תופס יותר מקום; קחו את כל האנרגיות שאתם משקיעים בלראות את בתכם כ"ילדה שמוצצת אצבע" - והפנו אותם למקומות אחרים לגמרי: להעצים אותה בכל הדברים הטובים שהיא ובכל ההתנהלויות הטובות שלה. תספרו לה באוזניה כמה אתם אוהבים אותה, כמה היא מציירת/ שרה/ רוקדת יפה, עודדו אותה לעזור בבית (לאפות עוגה, למצוא את זוגות הגרביים כשמקפלים כביסה, להשקות את העציצים, להביא מוצץ לתינוקת), תראו לה איך היא גדלה ואיך היא כבר מסוגלת לעשות דברים שפעם היא לא יכלה לעשות (לטפס עוד שלבים בסולם, להושיט יד למתג ולהדליק את האור, להתנדנד לבד בנדנדה) - כיוונון זרקור על הדברים הטובים והארת התכונות החיוביות שלה יעלו את הערך העצמי שלה בעיני עצמה, ויסיטו את כל תשומת הלב למקום אחר וטוב הרבה יותר, עד שמציצת האצבע תהפוך למיותרת.  


קראו עוד: זהירות: כך אתם מלמדים את הילדים לאכול באופן רגשי


פורומים, טיפול זוגי, טיפול משפחתי

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
בדידות בחיי הנישואין משה 06/12/2019 23:28
  • היי, אני נשוי כ-8 שנים עם 3 ילדים קטנים מקסימים. לאחרונה אני מרגיש מאוד בודד בזוגיות. אנחנו רבים המון ואישתי יש לה נטייה להקצין ומכל ויכוח לריב ימים ארוכים ולא לדבר. זה מאוד שובר אותי ולא משנה כמה ניסיתי להסביר לה זה לא מסתדר. בעקבות הריבים אין כמעט תקשורת ביננו. אני מנסה הרבה פעמים ליצור מגע וחום אבל הצורך שלי בזה שונה משלה. כשהאווירה ביננו טובה היא מבינה במה היא לא בסדר אבל בויכוח או הריב הראשון היא שוב חוזרת לסורה. אני שוקל ברצינות לפרק את הנישואין אבל מפחד לפגוע בילדים. מה כדאי לעשות?

  • + הוסף תגובה
תחושת ריחוק זקוקה להכוונה 27/11/2019 16:09
  • נשואה 12 שנה +2 , על פניו אין בעיות גלויות לעין, אנחנו חברים טובים ומתנהלים טוב ביחד אך בשנים האחרונות יש תחושת ריחוק והרגשה של שותפים לדירה ולא בני זוג גם בתקשורת בינינו וגם ברמה האינטימית שנעלמה לה. אני זורקת מידי פעם את האופציה של גירושים דבר הגורר תגובה כועסת ממנו, הוא לא מדבר על הרגשות שלו אבל תחושתי שהוא מרגיש כמוני. אין לי אומץ להעלות בפניו בצורה החלטתית שאני רוצה לסיים את הנישואים, אבל מרגישה חנוקה ומדוכאת בתוך המצב שקיים היום. אשמח להכוונה.

  • + הוסף תגובה
תחושת ריחוק שרה 04/12/2019 18:49
  • למה לחשוב מיד על תהליך של גירושין למה לא לנסות להדברות ולחשוב ממה נובע התחושת ריחוק

  • + הוסף תגובה
כדאי ראשית להתעקש לעבוד על הקשר הזוגי עדית רונן סתר 04/12/2019 22:34
  • שלום לך, כפי שענו בתגובה להודעתך, כדאי ראשית לבדוק את כל האפשרויות שיספקו לכם מראה טובה על הקשר, שיספקו להם הזדמנות לבדוק את הקשר שלכם לעומקו. באמצעות טיפול זוגי, תוכלו לבחון את פוטנציאל השינוי והסיכוי לתקווה מחודשת. פעמים רבות, אנשים זקוקים לטיפול, על מנת לקבל הכוונה, להעמיק בהנה שלהם אחד את השני, ולעורר קירבה ואינטימיות. גירושין זו בהחלט אפשרות אך זו אינה האפשרות היחידה. פעמים רבות, אנשים חשים כבויים ושהם זרים בתוך הקשר הותיק. לעתים, יש אפשרות לשנות זאת. השאלה היא: מה כל אחד מכם מעוניין. אם אינך רוצה בקשר הזוגי, אין טעם לפנות לעבודה טיפולית. בידקו את המוטיבציה שלכם להישאר ביחד, (לא במצב הקיים, כי אם במצב מחודש). אם כן, ממליצה מאד על טיפול זוגי. תוכלו למצוא מטפלים זוגיים מוסמכים באתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. בהצלחה

  • + הוסף תגובה
נסיעות מרובות במשפחה דניאלה 21/11/2019 10:15
  • בעלי נוסע הרבה במהלך עבודתו, ואני מרגישה שהנסיעות שלו טובות לי. נעים לי. האם יש בעיתיות בכך? טופלנו בעבר כזוג.. הוא נעלב מזה מאוד. אשמח לדעתך

  • + הוסף תגובה
מרחב אישי וזוגי, ותחושות כמקפצה לעבודה עדית רונן סתר 21/11/2019 14:55
  • שלום לך, יכולות להיות סיבות רבות לתחושת הנוחות שלך כשכל אחד מכם עסוק בענייניו. הסיבות יכולות להיות קשורות בדינמיקה הזוגית שלכם, או בחלקים אחרים. לא בהכרח עובדה זו אומרת משהו שלילי, אבל אם בעלך נעלב, נפגע, זו הזדמנות להיות יחד עם התחושות האלה ולייצר הזדמנות מחודשת לקירבה. באופן כללי, כשמישהו נפגע, אנו צריכים להניח שהפגיעות נוצרה שם תוך תחושה אמיתית שמצריכה ריכוך ותיקון. אין צורך לחפש אשמים או אחראיים לתחושה, אלא להיות עם הפגיעה ועם הרצון להקל עליה. בידקו אם יש באפשרותכם לעשות זאת כזוג, או שיש צורך בסיוע של מטפל/ת זוגי/ת. בהצלחה!

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!