בעיות ברכיים: אתם שואלים, הרופא עונה

האם לפנות לרופא עם כל כאב ברכיים?

אינני נוהג בשיטה של לצייר תרחישי אימה עבור המטופלים שלי. לא כל כאב בברך מחייב הגעה מיידית אל הרופא המטפל או אורטופד, אלא אם כן מדובר בתאונה (נפילה, חבלה וכו'), בה המצב המקורי השתנה באופן קיצוני, לדוגמא, אדם שלא סבל מעולם מכאבים בברך מבצע תנועה חדה תוך כדי הליכה, ריצה או אפילו כריעה של הברך, ולאחר מכן מתחיל לסבול מכאבים, נפיחויות, קושי בדריכה או בתנועה. במקרה כזה, מומלץ מאוד לפנות לגורם מוסמך לצורך אבחון וטיפול.

לעומת זאת, כאבים הנמשכים במשך תקופה ארוכה מאוד, ללא אירועים חבלתיים שקדמו לכאב, ללא נפיחות, ללא הגבלה בתנועות וללא קושי בדריכה, אינם בהכרח מחייבים בדיקה מידית אלא ניתן ליטול משככי כאבים, לנוח ואף לפנות לפיזיותראפיסט/ית מוסמך/ת לצורך הערכה וטיפולים.

מהם הסימנים המובהקים לדלקת כרונית בברך?

דלקת כשלעצמה מהווה שלב מתקדם בפגיעות של מבני הפרק. על ידי יצירת דלקת, הגוף מנסה להתגבר על גירויים ונזקים אותם מנסה לתקן. כאשר לא מדובר במחלה של דלקת מפרקים, ניתן לומר כי ברוב הגדול של המקרים, הדלקת הכרונית לא תחלוף עד לא נתקן את מקור הבעיה: קרע של מניסקוס, "גילוח" של הסחוס וזריעת גופיפים סחוסיים אל תוך קופסית הפרק, למשל. 

לרוב, דלקת כרונית בברך מתבטאת בכאב מתמשך, קושי בהנעת המפרק ולעתים קרובות נפיחות של המפרק הנגוע. על הרופא המטפל לנסות ולאתר את המקור האנטומי של הבעיה כדי לתת את הטיפול המתאים ביותר עבור אותו מקרה.

מהם השלבים הבאים בטיפול בכאבי ברכיים כרוניים?

לאחר תחקור ראשוני ובדיקה פיזית, על הרופא/ה להחליט על בירור הדמייתי המתבסס לרוב על החשד הקליני אותו מבקש הרופא לוודא או לשלול. צילומי רנטגן, בדיקת אולטרה סאונד, מיפוי עצמות ו- MRI הן הבדיקות השכיחות שמבצעים לצורך בירור הדמייתי של סיבות הכאבים.

מפרק הברך הוא המפרק הגדול ואחד המורכבים בגוף האדם. הברך מורכבת מ- 3 תת מפרקים, מדורים או לשכות, שלכל אחד מהם תפקוד ייחודי ובעיות אופייניות. 

הפרעה באחד או יותר ממרכיבים אלו תגרור אחריה חוסר איזון של הברך כולה אשר עלולה לספוג עומסי יתר וכוחות גזירה המשפיעים ישירות על הסחוס המפרקי. חולשת שרירים, חוסר גמישות ומתח בגידים מסביב לברך, קרעים במניסקוסים או ברצועות המייצבות, כל אלו עלולים להביא לידי פגיעה מוקדית של הסחוס המצפה את העצמות. כתוצאה מהנזקים הנקודתיים הללו, הגוף יוצר תגובה דלקתית אשר עלולה להביא מצדה לשחרור אנזימים המפרקים את הקולגן ויתר חלבוני הסחוס. 

המטופל ה"אידיאלי" לטיפול באורתוקין הוא זה שסובל מנזק שחיקתי התחלתי עד בינוני, ללא שינוי בציר של הברכיים, כלומר - ללא סטייה קיצונית לרגל "O" או רגל "X"; לעתים קרובות גם כאשר נזקי סחוס מתגלים תוך כדי ניתוח ארתרוסקופיה, ניתן לשייף ולקדוח תעלות בתוך העצם החשופה מהסחוס, על מנת לגרות יצירה של כיסוי סחוסי חדש בשטח הפגוע, במקרים אלה, השימוש באורתוקין החוסם את ה- IL-1  אשר מכיל גם כמויות ניכרות של גורמי גדילה, עשוי לשפר משמעותית את תוצאת הניתוח ולמנוע הידרדרות נוספת במצב הסחוס ביתר חלקי הברך.

מהי חומצה הילאורונית ואיך היא מטפלת בבעיות סחוס?

מזה יותר מעשור, משמשת החומצה ההיאלורונית (hyaluronic acid) לטיפול מקומי במפרקים עם בעיית סחוס. מדובר בחומר המופק כיום בתהליכים מתקדים של הנדסה גנטית והמשמש ל- viscosupplementation של המפרק, כלומר - מסייע באופן מכאני לסיכוך משטחי הסחוס. מאחר שהחומר מצוי באופן טבעי במפרק ונפגע מתהליכים שחיקתיים, הזרקה של החומר מבחוץ משפרת את תנועתיות המפרק וייתכן שמשפרת גם את ההפרשה האנדוגנית של החומצה ההיאלורונית הטבעית. 

יעילות הטיפולים בעזרת החומצה היאלורונית נאמד בכ- 60%. כלומר, על 6 אנשים מתוך 10 תהיה הקלה בתסמינים ושיפור המצב לתקופות משתנות שבין 6 חודשים לשנה. נראה כי חלק מהאנשים אינם מגיבים מסיבות שונות, כולל תהליך שחיקתי מתקדם מדי, הפרעות ביומכאניות בלתי פתורות ועוד.

מה ההבדל בין סטרואידים לחומצה הילארונית?

סטרואידים הם חומרים בעלי תכונה חזקה לדיכוי דלקות. עם זאת, שימוש בסטרואידים להזרקה תוך מפרקית עלול בעצמו לגרום נזק נוסף ופגיעה סחוסית משמעותית. בניגוד לחומצה היאלורונית המשמשת שכבת סיכוך פיזיקלית, סטרואידים מתערבים בתהליכים המטבוליים של רצועות הגידים, הסחוס והעצמות. התועלת הרגעית של הזרקה של סטרואידים היא זמנית בלבד והסיכון היחסי אינו מצדיק את השימוש החוזר או לאורך זמן.

האם אפשר לשקם את הסחוס באמצעות תזונה?

האמרה "אנחנו מה שאנו אוכלים" (we are what we eat) נכונה לגבי כל היבטי החיים וככל הנראה גם בתחום של שמירה על המפרקים. תוספי מזון המכילים גלוקוזמין, כונדרוייטין ו- MSM למשל, הוכחו ככמעט בלתי מזיקים (כמעט נטולי תופעות לוואי). עם זאת, מידת ה"שמירה" שלהם על המפרקים היא זעירה ביותר, אם בכלל. יתכן שהם גורמים לתופעה אנטי דלקתית קלה אשר לאור ההשפעה הרבה של יתר הגורמים הביומכאניים, הביולוגים והגנטיים, השפעת התוספים היא זניחה לכל היותר.

יחד עם זאת ולמרות הכל, אם אתם סובלים מתהליך שחיקתי של הסחוס במפרק כלשהו, אני ממליץ לנסות טיפול בתוספים ואם לאחר 3 חודשי שימוש אין שינוי בתחושה או בכאב, אין טעם להמשיך ולקחת אותם.


האם ניתן לשקם את הסחוס באמצעים לא חודרניים?

בעבר (וגם בהווה), היו ניסיונות להשפיע על המטבוליזם של תאי הסחוס באמצעים חיצוניים, כגון שדות אלקטרומגנטיים. הבסיס המדעי לשימוש במכשירים אלה הוא בכך שבתנאי מעבדה, תאי סחוס שנחשפים לשדה אלקטרומגנטי מסוים גדלים טוב יותר מאלו שאינם חשופים לשדות אלו. לצערינו, אין הוכחה לכך ששדות מגנטיים חיצוניים משפיעים על הסחוס החי. 

אילו ניתוחים קיימים לבעיות ברכיים?

כל הפעולות הכירורגיות שנעשו פעם באמצעות "פתיחת האיבר" בחתכים גדולים, עברו ב- 20 השנים האחרונות מהפך של ממש. כיום רוב הפעולות הטיפוליות (פרט להחלפת מפרקים) נעשות בפולשנות זעירה ובאמצעות ארתרוסקופיה. תפירת מניסקוס, כריתה חלקית, שחזורי רצועות צולבות, שיוף ותיקוני סחוס, השתלה של סחוס ועוד - את כולם ניתן לבצע דרך פתחי עור זעירים ובכך לגרום פחות נזק לרקמות ולקצר את משך ההתאוששות לאחר הניתוח.

למה השתלה של מפרק מלאכותי היא המוצא האחרון?

ניתוח להחלפת המפרק הוא ניתוח "גדול" המחייב אשפוז וטיפול שיקומי ארוך. מכיוון שמדובר על מפרקים מלאכותיים (מתכת + פלסטיק), אורך החיים של התותבת מוגבל והוא ביחס הפוך לגיל ולפעילות שהאדם מבצע: ככל שאדם צעיר יותר ובעל פוטנציאל פעילות גדול יותר, כך אורך החיים של התותבת קצר יותר. החלפות חוזרות של המפרק עלולות לדלל את מסת העצם ולהגדיל משמעותית את הסיכון הניתוחי.

האם ישנם ניתוחים חלקיים?

ישנן וריאציות שונות של ניתוחי החלפת מפרק הברך, כגון החלפה חלקית הזוכה להצלחות כאשר מתקיימים התנאים הנכונים והאינדיקציות המתאימות. ניתוחים אלו אמורים לשמש את האוכלוסייה הצעירה יותר במקרים של פגיעה סחוסית משמעותית בלשכה אחת בלבד. בשל סיבות שונות הקשורות לביו-מכניקה ולנתונים טכניים אחרים, הניתוח הנהוג והנפוץ במקרה של החלפת הברך הוא עדיין החלפה מלאה.