אבחון סרטן הערמונית

הכנסת בדיקת האנטיגן הספציפי לערמונית (PSA)- בדיקת דם פשוטה ורגישה יחסית לסרטן הערמונית, וההמלצה על בדיקת סקר (בדיקה רקטאלית) החל מגיל 50 בישראל, הביאו לשיפור משמעותי באבחון המוקדם של סרטן הערמונית. בישראל מעל למחצית מן המקרים מאובחנים ללא כל תסמינים. עם זאת, כיוון שלכל הבדיקות הללו ישנם אחוזי טעות, חשוב להכיר את המופע הקליני האופייני, כמו גם הממצאים האפשריים בבדיקה הפיזיקלית, של סרטן הערמונית בשלבי ההתפתחות השונים.

תסמינים מחשידים

סרטן הערמונית לא גרורתי יכול להסתמן בכמה צורות, המסודרות להלן לפי שכיחות יורדת:

1. תכיפות במתן שתן- הרגשת הצורך להתרוקן לעיתים קרובות מאוד.
2. בעיות במתן שתן- זרם חלש, קושי בנקיטת שתן ועוד.
3. דחיפות במתן שתן- ולעיתים אף בעיה בשליטה על הסוגרים.
4. המטוריה- הופעת דם בשתן. תלונה נדירה יחסית שיכולה להתבטא בצורה גלויה לעין (מאקרו- המטוריה) או להופיע בבדיקות מעבדה (בדיקות שתן) אקראיות (מיקרו-המטוריה).

האבחנה המבדלת של כל אחד מן התסמינים הללו (ושל כולם ביחד) רחבה מאוד, וכוללת בין השאר זיהומים בדרכי השתן (כולל דלקת כיס השתן, דלקת בפרוסטטה ועוד), בעיות כלייתיות, בעיות עצביות ועוד, כך שחשוב מאוד לפנות לרופא מומחה (רופא המשפחה או אורולוג) עם הופעתם.

התסמינים של גרורות סרטן עוד פחות ספציפיים, ולמרות בדיקות הסקר היעילות יכולים להופיע כתסמין ראשוני, ללא תסמינים מקומיים. סימפטומים בדרך כלל קשורים למערכת בה קיימות גרורות, או לתגובה כלל גופית (סיסטמית) לנוכחות הגרורות, וכוללים בין השאר:

1. אנמיה, פגיעה בכל שורות הדם (לויקופניה, טרומבוציטופניה...) והופעה של שברים "פתולוגיים"- שברים בעקבות טראומות קלות ביותר ו/או באיזורים לא אופייניים. כל זאת בגלל המטרה השכיחה ביותר של גרורות סרטן הערמונית- העצמות. על אותו העיקרון יכולים להופיע תסמינים נוספים: כאב עצמות, ממצאים של ירידה חדה בצפיפות העצם ועוד.

2. כאבים ו/או בצקות בגפה או בגפיים התחתונות- זאת בעקבות גרורות למערכת הלימפה ("מערכת הניקוז" של הגוף), שיכולות לפגוע בניקוז הלימפטי של כל הגפה התחתונה. החסימה של מערכת הלימפה יכולה לפגוע גם בתפקוד של מערכת המין והשתן, וזאת גם ללא חסימה בעקבות גידול מקומי.
3. אובדן משקל לא מכוון, ומגוון תסמינים סיסטמיים (אובדן תיאבון, חום וכו')- כתוצאה משפעול תהליכי דלקת כלל גופיים על ידי תאי הגרורות.

הבדיקה הגופנית

הכנסת בדיקת הדם (PSA) אמנם שיפרה משמעותית את יכולת האבחון המוקדם, אך בשום אופן לא מדובר בתחליף לבדיקה תקופתית אצל רופא מומחה. הבדיקה מתחילה מאנמנזה (היסטוריה רפואית, בדגש על התסמינים שהזכרנו לעיל), וחייבת לכלול גם בדיקה גופנית. הבדיקה הגופנית הטובה ביותר לאבחון בעיות בפרוסטטה היא בדיקה רקטלית- הבודק מכניס אצבע עטויה בכפפה, בדרך כלל בתוספת לובריקנט, וממשש את התעלה האנלית, הרקטום הסופי, ומבנים סמוכים, ובראשם הפרוסטטה.

מדובר בבדיקה הדורשת מיומנות אישית של הבודק, ולכן כדאי להקפיד להיבדק אצל אותו הרופא לאורך זמן. הבדיקה חיונית באבחון מצבים אחרים שעלולים לפגוע בפרוסטטה (היפרפלזיה שפירה, או BPH, דלקות בפרוסטטה ועוד) ובמבנים אחרים (סרטן הרקטום והאנוס ועוד), ולכן מומלצת אחת לשנה לכל גבר מעל גיל 50.

המשך בירור

בכל מקרה של תלונות מחשידות או ממצא חשוד בבדיקה רקטאלית, יש להמשיך לבדיקת PSA. מדובר בבדיקת דם פשוטה, שרגישה מאוד (אך לא כל כך ספציפית) לסרטן הערמונית. בנוסף, בכל מקרה שאחד מהנ"ל (תסמינים, בדיקה גופנית או רמת PSA בדם) חשוד, יש להוסיף ביופסיה.

מדובר בדגימת רקמה, הנעשית כיום ברוב המרכזים בארץ באמצעות מכשיר מרובה מחטים ובהנחיית אולטרא סאונד. המכשיר מוכנס ומכוון למקומו באמצעות האולטרא סאונד, ומספר רב של מחטים (נכון להיום, מעל 20) דוגמות חתיכות רקמה קטנטנות מחלקי הערמונית השונים. השימוש בדגימות מרובות מאפשר להקטין את הסיכוי "לפספס" גידול קטן, ולמעשה להגדיל את רגישות הבדיקה, אולם כמו כל שאר הבדיקות שתיארנו כאן, לא מדובר ברגישות של 100%- יתכן ותהליכים גידוליים קטנים "יפוספסו" גם בביופסיה. פירוש הדבר הוא שגם בדיקה תקינה אין פירושה פטור ממעקב תקופתי כמקודם.

בדיקות עזר נוספות

במקרה של חשד למחלה גרורתית או אבחנה מבדלת אחרת, יתכן והרופא המטפל יבקש לבצע בדיקות נוספות. השכיחות שבהן הן צילום חזה, תמונת דם שלמה, כימיה ותפקודי קרישה.