פקקת בורידים העמוקים בזרוע אינה דבר שכיח. בדרך כלל הדבר קורה על רקע ניתוח, הזרקות מרובות ליד או הפרעות של קרישיות יתר. עליך בכל מקרה לבצע בירור לקרישיות יתר בדם, וכמו כן לבצע בדיקת אולטרסאונד דופלר על מנת להעריך האם יש פקקת. לגבי הנפיחות והכאבים - העובדה שלא נעשתה אבחנה מעידה שהמחלה לא טיפוסית. כמו כן קשה לעשות אבחנה במקרה הזה בלי אפשרות לבדוק אותך פיזית. ייתכן שכדאי לשלול אפשרות של דלקת עצב האמה (נוירופתיה) שאפשר לאבחן ב- EMG
הכאבים בשוק השמאלית שאותם אתה מתאר יכולים בהחלט להיות קשורים לבעיה ורידית של חסימה חלקית או מלאה, אך גם יכולים להיות על רקע בעיות אחרות, כמו זיהום של העור (צלוליטיס), מאמץ גופני מוגזם ועוד. איני יכולה לייעץ לגבי נטילת מדללי דם למניעת היווצרות קריש דם ללא בדיקה גופנית ובדיקת דופלר, ובלא להכיר את פרטי ההיסטוריה הרפואית שלך. לכן, הכי נכון בשבילך לפנות לרופא המטפל שלך, להיבדק, לשקול לעבור בדיקת דופלר, ולאחר מכן להחליט אם נחוץ טיפול, ומהו הטיפול הנכון. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד
קלקסאן (הפארין) היא תרופה לדילול הדם. נקסין (נאפרוקסן) היא תרופה ממשפחת נוגדי דלקת לא סטרואידים (NSAIDs). מומלץ להימנע משילוב תרופות אלו, מכיוון שזה עלול להגביר את הסיכון לדימומים או להיווצרות כיב עיכולי. יש להיות מודעים לסיכונים אם נוטלים אותן יחד, ולעקוב בקפידה אחר תפקודי הקרישה. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד
Xefo היא תרופה ממשפחת ה- oxicams. זו תרופה הפועלת במנגנון שחרור מזורז ממשפחת ה- NSAIDs, תרופות נוגדות כאבים ונוגדת דלקת. התרופה משווקת באירופה. זו תרופה פוטנטית מאוד וזמן הפעילות שלה הוא כ-4 שעות. סימבלטה עשויה להגביר את האפקט נוגד הקרישה של תרופות משפחת NSAIDs, ביניהן של קספו. השילוב אפשרי תוך מעקב רפואי צמוד. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד
לא מצאתי כי יש תגובות בין התרופות טגרטול (קרבאמאזפין) לבין רדוקטיל (סיבוטרמין) או בין קומדין לבין רדוקטיל. יכולה להיות תגובה קלה דווקא בין קומדין לבין טגרטול, אבל אם את לוקחת את השילוב כבר זמן מה, אין סיבה לדאגה. ד"ר שירי אורי - אינפומד
תופעות הלוואי הנפוצות בשימוש בקלקסאן הן בעיקר דימום שיכול להופיע בכל מקום בגוף, דימומים וכאב באזור ההזרקה, פריחה וגרד. אין מידע לגבי תופעת לוואי של הירדמות חלקים שונים בגוף. יש להפסיק את הטיפול בקלקסאן לפני פרוצדורה ניתוחית הכוללת הרדמה (מומלץ 24 שעות לפני), ולאחר הפרוצדורה יש לעקוב אחר תפקודי הקרישה ולחזור לשימוש בקלקסאן לפי הצורך. אין לי מידע לגבי תרופות אחרות אותן את נוטלת, לגבי מינון הקלקסאן ולגבי קרישיות היתר ממנה את סובלת, וכן אין ביכולתי לבדוק אותך, ולכן איני יכולה לתת תשובה יותר מפורטת לגבי הירדמות האיברים בגופך. אמליץ לך להמשיך את בירור אצל הנוירולוג. בהצלחה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד
נשאות של פקטור 5 ליידן APC resistance הטרוזיגוטיות היא מצב של סיכון לקרישיות יתר. זה אומר כי יש לך סיכוי יותר גבוה להיווצרות קרישי דם ולהפלות חוזרות. פקטור 5 ליידן הוא מצב בו גורם הקרישה פקטור 5 עובר שינוי אשר מונע את קשירת פרוטאין C, שהוא בעצם ה"בלם" של פקטור זה. כתוצאה מכך, פרוטאין C אינו יכול לעצור את פעילות פקטור 5, ולכן ישנו מצב של קרישיות יתר - תרומבופיליה. הטרוזיגוטיות לפקטור 5 ליידן אינה נחשבת למחלה אלא לגורם סיכון לקרישיות יתר. גם ההיסטוריה המשפחתית שלך מהווה גורם סיכון. אמליץ לך לפנות להמטולוג על מנת להתייעץ איתו לגבי אם כדאי לך ליטול טיפול מניעתי או טיפול בזמן כניסה להריון וכדומה. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד
כשיש היסטוריה משפחתית של קרישיות יתר, לרוב מומלץ לא לקחת סיכון ופשוט לא להשתמש באמצעי מניעה הורמונליים, שכן אלה מגבירים את הסיכון לקרישיות, שכידוע יכולה לגרום לנזקים חמורים ביותר. תוכלו להשתמש בכל אמצעי מניעה שאינו הורמונלי, ובעיקר באמצעי חציצה, כמו קונדום. מידע מפורט תמצאו במדריך אינפומד לאמצעי מניעה: http://www.infomed.co.il/preg/moreBirthControl.asp
מזל טוב על ההריון. ככלל אין מניעה לטוס ולטייל ובכלל להמשיך ולהנות מהחיים גם בזמן הריון. עם זאת, חשוב לזכור שהריון, עם היותו תהליך טבעי, מעמיד את הגוף במצב רגיש יותר מהרגיל. אחת התופעות המופיעות בהריון, גם ללא קשר לרקע גנטי, היא קרישיות יתר, ועל כן מומלץ להימנע מטיסות ארוכות, או לחילופין לפצל טיסות ארוכות, מכיוון שעצם הישיבה הממושכת ללא תנועה מעלה את הסיכון להיווצרות קרישי דם גם אצל אדם רגיל, ועל אחת כמה וכמה אצל אישה בהריון. במקרה שלך, נוסף גם המטען הגנטי שמעלה את הסיכון להיווצרות קריש דם במהלך הטיסה. למרות כל האמור לעיל, נשים רבות טסות טיסות ארוכות גם במהלך ההריון. יש לעשות זאת לאחר בדיקה והיוועצות ברופא המטפל. צריך פשוט להקפיד להתהלך בזמן הטיסה כמה שיותר, ואף להיעזר בגרביים אלסטיות שנועדו למנוע יצירת קרישים כאלה. ולסיכום, יש מקום להיוועץ ברופא המטפל שלך, שישקול את כל הפרמטרים כשיתקדם ההריון ויתקרב מועד הטיסה. לגבי הטרקים המתוכננים, אין בעניין כללים. אמנם חשוב מאוד לעסוק בפעילות גופנית גם בזמן הריון, אך לא מומלץ להעמיס על הגוף יתר על המידה. כל אישה צריכה להיות קשובה לגופה, ולעצור כל פעילות ברגע שהיא מרגישה עומס כלשהו. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד
חסרים לי פרטים נוספים על בנכם: האם היו אירועי דמם נוספים לאחר חבלות קלות או מאורעות חוזרים של דם בשתן? האם תואר דימום אל מפרקי הגפיים? מה היתה רמת פקטורי הקרישה בעת אבחון הבעיה? ככלל, חומרת ההמופיליה היא לפי רמת פקטורי הקרישה, והיא מסווגת כדרגה חמורה, בינונית או קלה. לכל דרגה הטיפול המתאים לה. הטיפול ניתן לפי רמת פקטורי הקרישה והבעיות הקליניות אותן מציג הילד. לדוגמה, אירועי דמם אל תוך מפרקי הגפיים דורשים טיפול בריכוז גבוה של פקטורי הקרישה החסרים, בעוד שדמם בשתן דורש רמות נמוכות יותר. חולים עם חסר פקטורי קרישה מסוג כמו שתיארתם צריכים להיות במעקב על ידי הרופא המטפל ומעקב בבדיקות דם. יש לקבל הדרכה נכונה כדי למנוע אירועי דמם נוספים וסיבוכים, ולקבל טיפול נכון. על ידי שמירה על התנאים שציינתי, חולי המופיליה יכולים לחיות שנים רבות כמו כל אדם בריא. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד
שלום מיכאל נעשו מס מחקרים בנושא זה עם תוצאות לא חד משמעותיות אבל נוטות לעדיפות למי ברז "קשים" יותר המכילים יותר סידן ומגנזיום. אבל לא כל מי הברז מומלצים לשתיה ובגם במים מינרלים יש מעט סידן מגנזיום. לדעתי מה שחשוב שכמות השתיה במטופלים עם אבני כליה או בסיכון לכך תהיה מספקת לנפח שתן מעל 2 ליטר אף מעל 2.5:ליטר ובאבני ציסטין אף 3 ליטר. מאד חשוב לא להסתפק רק "בלמניעת אבני כליה צריך לשתות הרבה מים" אלא לעשות בירור מלא של כל גורמי הסיכון בשתן ולטפל בואפן ספיציפי ומותאם בכל גורמי הסיכון. באבנים תלויות חומציות שתן- pH כאבני חומצת שתן הנוצרות בpH יותר נמוך, אבני סידן זרחן וזיהום הנוצרות בpH יותר גבוה ואבני ציסטין בהן צריך להעלות את הpH בשתן למאד גבוה 7.5 גם שתיית כמות גדולה מאד של מים ונפח שתן גדול מאד לא יספיקו למניעת אבני הכליה ללא התאמת הטיפול למותאם והגעה לpH השתן הרצוי
אין עדויות שנטילת קראטין מגבירה אבני כליה חומצה פוליצ רצוי לשמור בטווח התקין כי רמה גבוהה מאד בחיות גורמת נזק כליתי. חלבון בדיאטה בכמות גבוהה מגביר את הסיכון לאבני כליה עי הגברת חומציות השתן הורדת רמת ציטרט בשתן והגברת הסידן בשתן. מטופלים עם אבני כליה אבקת חלבון עלולה להגביר את יצירתם וגדילתם ולכן חשוב מעקב קליני רדיולוגי וכן על גורמי הסיכון שהוזכרו בשתן
שלום מורן בהערכת שתן לכללית להערכת החלבון בשתן חשוב לדעת את ריכוז השתן כפי שנבדק עי SG אם גבוה הממצאים בולטים יותר וכשנמוך אפשר לפספס. האם בדקו SG? ממצאים של לויקוציטים ואריתרוציטים מעלים חשד למחלה כליתית מציע לחזור על בדיקת שתן לכללית עם משטח ולבצע שתן לתרבית ודגימת שתן לקראטינין חלבון אלבומין. US כליות ודרכי השתן ודם לקראטינין אוראה אשלגן נתרן כלור סידן זרחן אלבומין ןומעקב אחר לחץ דם. אם עדיין בבדיקת שתן לכללית כדוריות אדומות ולבנות ולחלבון ללא עדות לזיהום ו/או יש בעיה בבדיקות הנוספות שהמלתתי חשוב להבדק בהקדם עי נפרולוג. גם אם תהיה בעיה כליתית זה לא סוף העולם ואפשר להתמודד איתה. תתכן בהחלט בעיה קלה שדורשת מעקב ואולי טיפול ולא תפריע להריון. חשוב לבדוק את הדברים.
התשובה תלויה בסוג האבן וחומרת גורמי הסיכון בשתן. באבנים השכיחות כאבני סידן אוקסלט בהם אין כמות מוגברת מאד בשתן של מרכיבי האבן סידן ואוקסלט ו/או כמות מאד נמוכה של מעכבי יצירת האבן ציטרט, מבקשים שתיית מים שנפח השתן יהיה לפחות 2 ליטר ובמקבל לתקן את גורמי הסיכון שהוזכרו. כשגורמי הסיכון קשים מאד ולא מצליחים לתקנם באופן מלא רצוי להגביר שתיה לנפח שתן אף כ3 ליטר. מאחר ואבני כליה מלוות באי ספיקה כליתית עם מגבלות גם בהפרשת מים צריך לודא שלא נוצר עודף מים בגוף. יש אבנים הכוללות מרכיב שתלוי בחומציות השתן כאבני חומצת שתן הנוצרים בpH נמוך, אבני סידן זרחן ואבני זיהום הנוצרות ב pH גבוה ואבני ציסטין בהם יש צורך בהגעה לpH 7.5 להגברת מסיסות הציסטין. באבנים אלו שתיה מרובה והגברת נפח השתן מעל 2 ואף עד 3 ליטר הכרחיים אך לא מספיקים ללא התאמת הpH לסוג האבן.
נפח שתן נמוך, לרוב עקב אובדן מים בהזעה או במערכת העיכול וחוסר שתיית מים מספקת למצב זה , מרכז את המרכיבים בשתן הגורמים לאבני כליה ומגביר את הסיכון ליצירתם וגדילתם. נפח שתן גבוה המושג ע"י שתיה מרובה עשוי להקטין את הסיכון ליצירת וגדילת אבנים, אבל עלול לא להספיק כשקיימים גורמי סיכון משמעותיים המופרשים בכמות גבוהה בשתן כסידן ואוקסלט או ירידה בכמות מעכבי יצירת אבנים כציטרט. מגבלה זו של הגדלת נפח השתן ע"י שתיה מרובה במניעת אבניה כליה בולטת במיוחד באבנים שמושפעים מאד מחומציות-pH השתן. אבנים אלו ששכיחותן הולכת ועולה ומלווים מחלות נוספות משמעותיות, כהשמנה וסכרת בהם יש עליה באבני חומצת שתן הנוצרות בpH נמוך שללא העלאה שלו הגברת השתיה לא מספקת. כך גם במצבי סיכון כהריון ובמצבים אחרים של אבני סידן זרחן הנוצרים בpH גבוה יותר ששכיחים בנשים צעירות, ובהם צריך לנסות להוריד pH. בדומה לכך אבני זיהום הנוצרים בpH גבוה. באבני ציסטין יש צורך להעלות באופן מיוחד את pH השתן למניעת אבנים אפקטיבית. בנוסף הגברת שתיה להגדלת נפח השתן אינה קלה לבצוע והשגה במטופלים רבים. לסיכום: הגברת שתיה והגדלת נפח השתן חשובים מאד בכל המטופלים, אך קשים להשגה וגם כשמושגים אינם מספיקים למניעת אבני כליה במטופלים רבים. לכן יש צורך לבצע בירור של כל גורמי הסיכון בשתן ובגוף כדי למנוע יצירת וגדילת אבני כליה.