דיכאון, עצבנות או בלבול בקשישים – לפעמים הבעיה בכלל פיזית

תופעות אלו מהן קשישים סובלים לעיתים מוכרת לכל מי שמטפל בהם. מה עושים במצבים אלו – למי פונים? לרופא המשפחה? לפסיכיאטר? לנוירולוג? או אולי לגריאטר?

הפרעות התנהגות אלו הן לעיתים ביטוי פסיכיאטרי למצבים רפואיים דחופים הדורשים התערבות טיפולית מהירה. מומלץ שרופא גריאטר ירכז את הטיפול בקשיש במטרה לשלול קיומה של מחלה גופנית חריפה, בטרם הפנייה לטיפול פסיכיאטרי.


הפרעות התנהגות אצל קשישים הן נפוצות מאוד, ולא תמיד הסיבה להן היא נפשית. הפרעות התנהגות, נוטות להיות מוחמרות בגיל השלישי עקב מצבים רפואיים לא תקינים. למשל פגיעה במערכת חילוף החומרים בגוף כגון: ירידה או עליה ברמות הסוכר, ירידה ברמת המלחים, עליה או ירידה בתפקוד בלוטת התריס.


במצב אחר של חוסר איזון במערכת הלב והריאות, אי ספיקת לב (בצקת ריאות), יש ירידה בחמצון המוח, וזו גורמת לירידה בתפקודי החשיבה, הפרעה בהתמצאות ובלבול. מחלת חום המתבטאת במצבים של זיהום ו/או דלקת, גורמת אף היא למצב של בלבול. שטף דם במוח ו/או אירוע מוחי אשר אינם בהכרח מלווים בשיתוק חלקי גוף, עלולים גם הם להתבטא כמצב של בלבול חריף.


מצבי קיצון רפואיים כמו: זיהומים, בעיות לבביות – ריאתיות, בעיות נוירולוגיות, מטבוליות והמטולוגיות, יכולות להתבטא בקשיש כסימנים פסיכיאטריים. הסיבה לכך היא דלדול מאגרי המוח ורזרבות מנטאליות וקוגניטיביות. זו הסיבה שנדרשת תחילה הערכה רפואית המשלבת התייחסות גופנית, מנטאלית וחשיבתית", לכן יש צורך ברופא שירכז את המידע הרפואי והפסיכיאטרי של הקשישים, כיוון שרוב תלונותיהם קשורות להפרעות פסיכולוגיות.


כאשר קשיש מעל גיל 75 סובל מהפרעות התנהגות או פסיכולוגיות, מומלץ בשלב ראשון לפנות להערכה גריאטרית על מנת לבצע אבחון יעיל ולכוון את הטיפול לשורש הבעיה. כדאי לברר לפני הפניה, האם הרופא הגריאטר עבר הכשרה גם בפסיכוגריאטריה, זאת כיוון שלא כל הרופאים הגריאטרים עוסקים בתחום זה. כל שינוי התנהגותי או תפקודי אצל קשיש מעל גיל 75, דורש הערכה מיידית של רופא גריאטרי או פניה לחדר מיון.