מהי לימפומה וכיצד מאבחנים אותה?

לימפומה היא קבוצת מחלות של מערכת הלימפה. מערכת הלימפה מורכבת בבסיסה מתאים לימפוציטים. תפקידם העיקרי של תאים אלו הוא לסייע לנו כנגד תהליך זיהומי, ויראלי, חיידקי או אחר. הלימפוציטים מתרכזים בבלוטות הלימפה, משם הם יוצאים ופועלים בכלי הלימפה ובזרם הדם. ישנם גם ריכוזים של לימפוציטים באיברים ובמערכות החשופות לגירויים חיצוניים שונים, למשל מערכת העיכול.

כאשר אוכלוסית לימפוציטים מסויימת מתרבה באופן שאינו מותאם לתהליך פיזיולוגי, למעשה תהליך הבקרה הטבעי שאמור למנוע את ההתרבות הזו כשל. התרבות בלתי מבוקרת כזו עלולה לגרום להגדלה של בלוטת לימפה אחת או יותר, אשר ניתנת למישוש ולעיתים אף כואבת. אוכלוסיות הלימפוציטים יכולה להתרבות גם בזרם הדם, אז ניתן לראות כי ספירת הדם אינה תקינה ויש בה יותר מדי לימפוציטים ביחס לאוכלוסיות האחרות. זוהי לימפומה - מחלה ממארת של מערכת הלימפה.

המחלה נגרמת לרוב משינוי גנטי אחד או יותר המתרחש בתאים אלו. לא תמיד ניתן לזהות שינויים אלו. במקרים בהם מזהים את השינויים, ניתן להשתמש בהם על מנת לעקוב אחר תוצאת הטיפול.

הסימנים והתלונות העיקריים של חולי לימפומה

בלוטת לימפה מוגדלת אחת או יותר, לעיתים גם כואבת. את הבלוטות ממששים בצוואר, בבתי השחי ובמפשעות, שכן אלו המקומות השכיחים. לפעמים המחלה מלווה גם בהגדלה של הטחול או הכבד.
לעיתים החולה יתלונן בחודשים האחרונים על ירידה במשקל, הזעות לילה מרובות והתקפים של עליית חום שאינה מוסברת על-ידי מחלה זיהומית.

כיצד מאבחנים לימפומה?

את האבחנה עושים על בסיס בחינה של דגימת רקמה, לרוב מבלוטה חשודה. בחינה זו נעשית על-ידי פתולוג מומחה, בעל ניסיון במחלות אלו. חשוב לדעת, כי יש לבצע ביופסיה (דגימה של רקמה מהבלוטה החשודה) ולא להסתפק בדגימת נוזל מהבלוטה על-ידי דיקור (אספירציה). רק תשובת ביופסיה תספק מידע מלא על סוג הלימפומה המדויק. ללא ידיעה של סוג הלימפומה המדויק, לא ניתן להתאים את הטיפול התרופתי הנכון וסיכויי ההבראה פחות טובים.

תהליך הבירור כולל גם ספירת דם, תפקודי כבד ותפקודי כליה, רמת LDH בסרום, בדיקות לנוכחות או חשיפה קודמת לווירוסים של הכבד ו-HIV וכן אלקטרופורזה של חלבוני הדם.

יש לבצע גם בדיקת הדמיה של אזור הצוואר, חזה, בטן ואגן על-ידי בדיקת CT עם חומר ניגוד או PET-CT. המטולוג או אונקולוג המעורבים בתהליך הבירור ימליצו על הבדיקות הנדרשות, בהתאם למצב.

מקובל לבצע גם בדיקת מח עצם, על מנת לבדוק האם הלימפומה מערבת גם את מח העצם. מטרת כל הבדיקות הללו היא להעריך את מידת התפשטות המחלה וחומרתה, על מנת שלאחר הטיפול או במהלכו נוכל לחזור עליהן ולהעריך את התגובה לטיפול.

לאחר סיום תהליך זה, ידעו המטופל והרופא באיזה סוג לימפומה בדיוק מדובר. ניתן לחלק את 'עולם הלימפומות' לכמה קבוצות. ישנן לימפומות הנגרמות על-ידי לימפוציטים מסוג B וישנן הנגרמות על-ידי לימפוציטים מסוג T. שוב, חשוב לזהות את הלימפוציט הפתולוגי, על מנת להתאים את הטיפול הנכון.

בקבוצת הלימפוציטים מסוג B ניתן להמשיך ולחלק ללימפומות מסוג הודג'קין ולימפומות שאינן הודג'קין.

לימפומות מסוג B שאינן הודג'קין

את קבוצת מחלות זו מחלקים ללימפומות בעלות מהלך אגרסיבי, כלומר מלוות לרוב בגדילה מהירה של הבלוטות, כאבים, ירידה במשקל והזעות לילה. ללא טיפול מיידי בשלב האבחנה, מחלות אלו יתקדמו במהירות ויגרמו בסופו של דבר למות המטופל.

לעומת זאת, קבוצה אחרת כוללת לימפומות בעלות מהלך אינדולנטי, כלומר התקדמות איטית ביותר, לעיתים אף ללא התקדמות או הפרעה למהלך החיים התקין של המטופל. במקרים אלו, מקובל לעקוב אחר המטופל באמצעות בדיקה גופנית ובדיקות דם אחת לשלושה חודשים לערך. טיפול יינתן, לרוב, רק כאשר המטופל סובל מהמחלה, למשל, בלוטות הגדלות במהירות וכואבות, ירידה במשקל, הזעות לילה, זיהומים חוזרים, או ירידה בספירת הדם התקינה.

לאחר שנתקבלה תשובת הביופסיה ובוצע הבירור ההיקפי, כמתואר, יקבל הרופא המטפל את ההחלטה האם יש צורך בטיפול ומהו הטיפול המתאים.

מאת: ד"ר נתנאל הורוביץ, מומחה בהמטולוגיה ורפואה פנימית