דלג לתוכן

גיל המעבר – דיכאון והתמודדויות נוספות

גיל המעבר, פוסט מנופאוזה (השלב לאחר הווסת האחרונה) פרימנופאוזה (התקופה שבין התחלה של מחזורי ווסת בלתי סדירים לווסת האחרונה) הן תקופות של שינויים גופניים ונפשיים, בהן יש לשים לב לדיכאון והפרעות נוספות

מאת: ד"ר נחמה ויזר
תאריך פרסום: 01/12/2013 תאריך עדכון: 22/11/2020
4 דקות קריאה

גיל המעבר (מנופאוזה) משמעו הפסקה קבועה של הווסת. הוא נקבע לאחר אי-הופעה רצופה של וסת 12 פעמים. הסימפטומים של תקופה זו כוללים:

• גלי חום

• זיעה קרה

• וסת לא סדירה

• יובש ואטרופיה אורוגניטלית הגורמת לכאבים בעת קיום יחסי מין, גרד, ותכיפות במתן שתן.


פוסט מנופאוזה היא השלב לאחר הווסת האחרונה.


פרימנופאוזה היא התקופה בין התחלה של מחזורי ווסת בלתי סדירים לווסת האחרונה. הגיל הממוצע להתחלת הפרימנופאוזה הוא 47.5 שנים. תקופה זו בולטת בתנודות הורמונליות ומתאפיינת בסימפטומים הבאים:

• אי סדירות של הווסת

• וסת ממושכת עם דימומים עזים ומצבים של אי ווסת לסירוגין

• ירידה בפוריות

• גלי חום והזעה (סימפטומים וזומוטוריים)

• הפרעות בשינה

כמה מהסימפטומים הללו יכולים להופיע עד 4 שנים לפני הפסקת הוסת. 

במהלך המעבר למנופאוזה, רמות ההורמון אסטרוגן יורדות ורמות ההורמונים FSH ו-LH עולות.


הפרעות שינה ודום נשימה בגיל המעבר

הפרעות שינה מתרחשות בקרב 40-50% מהנשים בתקופת הפרימנופאוזה. הפרעות בשינה יכולות להופיע עם או ללא קשר להפרעה במצב הרוח. נשים הסובלות מהפרעה בשינה מדווחות יותר על בעיות נוספות כגון חרדה, סטרס (מתח נפשי) וסימפטומים דיכאוניים.

הפרעות בשינה במהלך הפרימנופאוזה קשורות לחוסר באסטרוגן. לכן, טיפול באסטרוגן יכול לשפר את השינה וכן להפחית את גלי החום.

תסמונת דום נשימה בשינה נוטה להופיע יותר ככל שהאישה מתבגרת. התדירות עולה מ- 6.5% בגילאי 30-39 ל- 16% בגילאי 50-60. הסיבות לכך אינן ידועות, אבל ישנה תאוריה הקושרת בין דום נשימה בשינה לעלייה במשקל לאחר המנופאוזה או לרמות נמוכות של ההורמון פרוגסטרון. 

לנשים בפוסט מנופאוזה ישנה ירידה ברמות המלטונין והורמון הגדילה, שניהם משפיעים על השינה.

התקפי פאניקה בגיל המעבר

הפרעת פניקה היא שכיחה במהלך הפרימנופאוזה. ההפרעה יכולה להופיע לראשונה בתקופה זו, או להחמיר בהתקפים שלה.

התקפי פאניקה שכיחים ביותר בנשים החוות סימפטומים גופניים רבים של מנופאוזה. גם אירועי חיים שליליים, ירידה תפקודית ומחלות גופניות בתקופה הפרימנופאוזלית מעלות את השכיחות להפרעת פאניקה.


הפרעה כפייתית (OCD) בגיל המעבר

במהלך המנופאוזה עלולה להופיע לראשונה הפרעה כפייתית, החמרה של הפרעה קיימת זו, או שינוי בסימפטומים הכפייתיים. ישנן עדויות לתנודות בחומרת ההפרעה, הקשורות למחזור הווסת ולהיריון, כך שככל הנראה ישנו קשר בין ההפרעה לרמות ההורמונים.


סכיזופרניה בגיל המעבר

ברוב המקרים, סכיזופרניה מתחילה בגיל מוקדם, לאחר גיל ההתבגרות, והתדירות שלה יורדת לאחר מכן. עם זאת, ישנו שיא נוסף של התפרצות מחלת הסכיזופרניה בקרב נשים בגילאי 45-50, דבר שלא נראה אצל גברים.

במחקרים מסוימים, נצפתה החמרה של המחלה אצל נשים בתקופה הפרימנופאוזלית.

ישנה השערה כי הדבר מצביע על תפקידו של הורמון האסטרוגן בפתופיזיולוגיה של מחלת הסכיזופרניה.


הפרעת מצב רוח דו-קוטבית (מאניה דפרסיה) בגיל המעבר

במהלך הפרימנופאוזה, עלולה להיות החמרה של הפרעה וסיכון גבוה יותר ללקות בדיכאון בתקופה זו, בקרב הסבלות מהפרעת מצב רוח דו קוטבית.

סיבות להפרעות במצב הרוח בתקופת המנופאוזה כוללות שינויים הורמונליים, סטרס, מצבים פסיכולוגיים או חברתיים ונטייה קיימת לדיכאון. 


דיכאון בגיל המעבר

רוב הנשים עוברות למנופאוזה ללא בעיות פסיכיאטריות. עם זאת, 20% מהנשים לוקות בדיכאון בשלב מסוים במהלך המנופאוזה. מחקרים מראים עלייה בסיכון לדיכאון במהלך הפרימנופאוזה וירידה בסיכון בשנים לאחר המנופאוזה.

המנבאים החזקים ביותר לדיכאון הוא עבר של דיכאון ותנודות ברמות הורמוני המין הקשורים למצב רוח ירוד. רמות גבוהות של טסטוסטרון עלולות לגרום באופן ישיר לסימפטומים דיכאוניים במהלך הפרימנופאוזה, ונראה כי דיכאון בתקופה זו נגרם בחלקו ככל הנראה בשל רמות משתנות ויורדות של ההורמון אסטרוגן.


איך נראה דיכאון?

הקריטריונים לדיכאון כוללים מצב רוח ירוד, חוסר עניין או הנאה מפעילויות, או שניהם. סימפטומים נוספים כוללים תיאבון ירוד או מוגבר, שינויים במשקל, חוסר או עודף שינה, אי שקט או איטיות, חוסר ערך עצמי או אשמה, ירידה בריכוז, חוסר יכולת להחליט, מחשבות או תכניות אובדניות, מחשבות או תכניות לפגוע במישהו אחר.

סימפטומים המופיעים גם בדיכאון וגם בפרימנופאוזה כוללים אנרגיה נמוכה, ירידה בריכוז, הפרעה בשינה, שינויים במשקל, וירידה בחשק המיני.

בדיכאון עלולה להיות איטיות בתנועות ובתגובות, חשיבה איטית, מיעוט דיבור, מיעוט יצירת קשר עין, הזנחה של ההופעה או ניקיון עצמי.


אבחון דיכאון בגיל המעבר

יש לבצע בדיקות מעבדה הכוללות תפקודי בלוטת התריס על מנת לשלול תת פעילות בלוטת התריס, רמות הורמונים, ספירת דם על מנת לשלול אנמיה, צפיפות עצם (דיכאון הינו גורם סיכון לאוסטאופורוזיס אצל נשים במנופאוזה) ובדיקה של המצב הקוגניטיבי, ולטפל בממצאים בהתאם.


הורמונים כגורמי דיכאון בגיל המעבר

אסטרוגן, יחד עם הורמונים אחרים, פועל על מערכת העצבים המרכזית. הוא מגרה ייצור של נוירוטרנסמיטרים ומשפיע על הקולטנים ועל גורמים אחרים. אסטרוגן מגביר את השפעתם של סרוטונין ונוראפינפרין, שהם החומרים הקשורים ביותר לגורם הפיזיולוגי של דיכאון. כאשר ריכוז האסטרוגן יורד, גם רמות הסרוטונין ונוראפינפרין יורדות. לכן, שינויים ברמות האסטרוגן יכולים להיות קשורים לסימפטומים דיכאוניים בפרימנופאוזה אצל נשים מסוימות.

מחקרים מראים שלדיכאון קשר משמעותי לשינויים הורמונליים אצל נשים. למשל, השוני באחוזי דיכאון אצל נשים וגברים מתחיל בהתבגרות. שינויים הורמונליים תורמים, אצל נשים מסוימות, למצב דיכאוני סביב הוסת, שינויים במצב הרוח לאחר לידה, ובפרימנופאוזה.

הסיכון לפתח דיכאון גבוה יותר בפרימנופאוזה, כאשר רמות ההורמונים משתנות, בהשוואה לתקופה שאחרי המנופאוזה, כאשר ההורמונים נמוכים אך יציבים.


סטרס כגורם דיכאון בגיל המעבר

נשים הנמצאות במצבים מסוימים של סטרס נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח דיכאון בתקופה הפרימנופאוזלית. גורמי סטרס אלו כוללים, בין השאר:

• היעדר תמיכה חברתית

• אבטלה

• מנופאוזה הנגרמת כתוצאה מניתוח

• מצב גופני ירוד

• מצב רוח שלילי לפני המנופאוזה

• התייחסות שלילית למנופאוזה והזדקנות

• עישון

• חוסר פעילות גופנית

• היעדר בן זוג

• סימפטומים גופניים מטרידים

• הרגשת בריאות ירודה

• רגשות שליליים כלפי בן הזוג

• מחלה הפורצת אצל האישה או בני משפחה אחרים

• טיפול בהורים מבוגרים

• שינויים בעבודה 

• שינויים בתפקיד הבאת ילדים לעולם

• אובדן פוריות

• תסמונת הקן המתרוקן

• השתייכות האישה לחברה בה לנעורים ערך חברתי גבוה וזיקנה נתפסת כחסרת ערך. לעומת זאת, בחברות בהן נשים מבוגרות זוכות לכבוד, נמצא כי נשים חוות פחות סימפטומים במהלך המנופאוזה.

מצב רוח ירוד בתקופה הפרימנופאוזלית שכיח יותר בנשים ללא השכלה, המאופיינות פעמים רבות גם במצב סוציואקונומי ירוד.


טיפול בדיכאון

במצב דיכאוני בחומרה בינונית עד קשה ניתן לטפל בטיפול תרופתי, לרוב בתרופות מקבוצת ה-SSRI .  בדיכאון קל ניתן לטפל על ידי טיפול הורמונלי. נשים החוות מנופאוזה בעקבות ניתוח נוטות יותר לפתח דיכאון ויכולות להיטיב מטיפול הורמונלי.

אצל נשים הסובלות מגלי חום, או תופעות של זיעה קרה, הורמונים יכולים לעזור.

חשוב לדעת כי טיפול בהורמונים מתאים לטיפול בדיכאון בתקופה הפרימנופאוזלית, אך לא בדיכאון המתפתח לאחר המנופאוזה.

תרופות נוגדות דיכאון כגון אפקסור ואסטו יכולות לעזור לטיפול בגלי חום.

קבוצות תמיכה לנשים המתחילות סימפטומים פרימנופאוזלים עשויות לסייע בהקטנת חרדה, דיכאון ועצבנות. 

עוד חשוב ועוזר, לשמור על דיאטה מאוזנת ופעילות גופנית.

זכרו: סימפטומים של דיכאון הינם שכיחים בתקופת המנופאוזה. זיהוי מוקדם של הסימפטומים הוא חשוב, והטיפול בדיכאון הינו יעיל ברוב המקרים.


קראו עוד: ציפרלקס - תרופה לטיפול בחרדות ודיכאון

מאת: ד"ר נחמה ויזר, פסיכיאטרית

האם המאמר עניין אותך?

רופאים בתחום
ד"ר רם מירז
ד"ר רם מירז פסיכיאטריה
פסיכאטר מומחה ,פסיכוטרפיסט ,פסיכאטר משפטי
ד"ר יעל קולסקי
ד"ר יעל קולסקי פסיכיאטריה
רופאה פסיכיארטית
ד"ר יובל בן אמנון
ד"ר יובל בן אמנון פסיכיאטריה
פסיכיאטר מומחה
הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד

שאלות מתוך פורום פסיכיאטריה

בניהול ד"ר אילן וולקוב
X
שדות המסומנים ב-* הינם שדות חובה

צור קשר

פרטים אישיים
פרטי הפנייה
תודה על פנייתך, אנו נשוב אליך בהקדם!

חזור לעמוד הבית
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו