הפרעות נירוטיות

תשובה: תוכלו לקרוא על התסמונת בפורטל אינפומד: http://www.infomed.co.il/questions/q_042205_1.htm

תשובה: ראשית כל, התרשמתי מאד מבקיאותך בנושא השאלה. ניכר שקראת וגם הבנת את הדברים לעומק. אשתדל לענות לכל השאלות שהצגת. לא כתבת מה מצב רוחך לאחרונה, ולא פירטת לגבי חלק מהדברים, שיכולים להתפרש בדרכים שונות. האם כרגע אותו עצב מתמשך עדיין קיים? כאשר את מכנה את עצמך "אנטי-סוציאלית", מה זה אומר? לאילו התנהגויות או מחשבות את מתייחסת? "אורח חיים נורמלי" - זוהי רק כותרת. האם הכותרת הזו בעלת אותה משמעות עבורך ועבורי? קשה לדעת ללא פירוט נוסף. לפי מה שכתבת, אי אפשר לתת לך אבחנה, מכיוון שחסרים הרבה פרטים. אבל לפי מכתבך, לא מתאימה לך אבחנה של אישיות אנטי-סוציאלית, אשר בדרך כלל מלווה בחוסר יכולת של האדם להתבונן בעצמו ולהיות מודע לבעיותיו, ובחוסר אכפתיות לכך שיש התנהגות לא מקובלת חברתית, או להשלכות של ההתנהגות הזו - להיותה לא-חוקית, או פוגעת באחרים. נראה שאת מאד מודעת להתנהגויות "הבעייתיות" שלך, ולהשלכותיהן, וציינת אפילו שיש לך רגשי אשם. ניהול אורח חיים "נורמלי" אינו שולל קיום של הפרעת אישיות, אשר בדרך כלל מתבטאת בפגיעה במיוחד בתחום החברתי או הבין-אישי. כמו לכל הפרעה, גם להפרעת אישיות יש דרגות חומרה שונות, וברור שהיכולת שלך לנהל אורח חיים נורמלי מעידה על כך שההפרעה, אם ישנה, איננה חמורה. אנשים הלוקים בהפרעות אישיות בדרגת חומרה קשה או אפילו בינונית בדרך כלל מתפקדים ברמה נמוכה מהצפוי לפי יכולותיהם. זה מתבטא בקושי ברכישת השכלה, מציאת עבודה ושמירה עליה לאורך זמן, וגם בתחום הבין-אישי. לגבי קבלת עזרה, באופן כללי, לגבי הפרעת אישיות - הטיפול המומלץ בהפרעות כאלה הוא טיפול פסיכותרפי, בדרך כלל ממושך. לעיתים, יש צורך בתוספת של תרופות, כאשר יש סימפטומים קשים כגון דיכאון, פעולות של פגיעה עצמית או הרס עצמי (למשל שימוש בסמים, התנהגויות לא בריאות בהקשר למין ולאוכל). לעיתים גם על האימפולסיביות והנטייה לתוקפנות אפשר להקל באמצעים תרופתיים. לפי מה שכתבת על עצמך, הסימפטומים שאת מתארת אינם נובעים בהכרח מהפרעת אישיות. פעמים רבות בבירור מדויק עולה כי האדם סובל ממשהו אחר ש"נראה כלפי חוץ" דומה, למשל הפרעת קשב וריכוז המלווה בהיפראקטיביות ואימפולסיביות, הפרעה פוסט-טראומטית לאחר מצבים מסוימים בילדות, דיכאון ממושך, ועוד. בכל אחת מן ההפרעות האלה והפרעות אחרות, יש אפשרות לטפל ולהשיג הקלה משמעותית. מה שהכי משמעותי כרגע, זו המוטיבציה שלך לשינוי ולקבלת סיוע. העובדה שיש לך מוטיבציה כזאת אומרת שעשית בכוחות עצמך כברת דרך לא פשוטה, ושאת נמצאת כרגע בשלב מאד משמעותי, בו יש סיכוי גדול לשינוי בחייך בעזרת טיפול מתאים. חשוב לדעת שהטיפול יארך זמן, לפחות מספר חודשים. כפי שהבעיה לא החלה אתמול, היא גם לא תחלוף מחר. צריך לגייס סבלנות! נראה שאת זקוקה לעזרה בהכוונה למציאת מסגרת טיפול מתאימה - מרפאה או מטפל/ת באיזור מגורייך ובמסגרת יכולותייך הכלכליות. אם לא תצליחי לקבל עזרה דרך קופת החולים, או בבירור פרטי (אולי דרך המטפל/ת מהטיפול הפסיכולוגי שסיפרת עליו?), תוכלי לשלוח מכתב נוסף דרך האתר, ואשתדל לעזור. בברכה ובהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית