האם רוקחים עומדים להחליף את הרופאים?

לאחרונה עלתה הצעה לשנות את תקנות הרוקחים כך שיוכלו להנפיק תרופות מרשם לחולים במקרים מסוימים. מטרת ההצעה היתה לקצר את משך ההמתנה לבדיקת רופא ולספק אפשרות לטפל במטופלים הסובלים מהפרעה קלה וברורה, או במקרים של חולים כרוניים המבקשים מרשמי המשך, על ידי הרוקח בלבד.

הצעה זו העלתה ביקורת רבה ועוררה הדים בקרב קהילת הרופאים והרוקחים - האם רוקח יכול להחליף רופא והאם קיימת תחרות בין רוקחים לרופאים? חשוב מאוד לזכור, כי בסופו של דבר, בריאות המטופל היא בראש סדר העדיפות, ועל אנשי המקצוע השונים לספק למטופלים את השירות הטוב ביותר, בהתאם להכשרתם.

פניה לרוקח במקום לרופא

אנשים רבים הסובלים מהפרעה רפואית קלה (כמו צינון, שיעול, נזלת, כאבים בברכיים ועוד), יעדיפו לפנות לרוקח לקבלת טיפול מתאים ולא לפנות לרופא המשפחה. הסיבות לכך רבות ומגוונות וכוללות את זמן ההמתנה בתור לרופא, חשש מפני הידבקות במחלה, חוסר אמון ביכולתו של הרופא לאבחן את המחלה ולטפל בה ועוד.

במקרים רבים, חולים מוותרים על המפגש עם הרופא מכיוון ש"אין תור", או שאינם רוצים להפסיד יום עבודה, על כן פונים לרוקח כדי שימליץ על תרופה. כיום, התרופות ללא מרשם מספקות סל מוגבל יחסית של תרופות לטיפול במצבים רפואיים שונים והרחבת סמכויותיהם של הרוקחים לנפק תרופות מרשם תאפשר להם לטפל בקהל רחב יותר של לקוחות עם תלונות רפואיות שונות.

ההבדל בהכשרה של רוקח ורופא

ההתרעמות הגדולה כלפי הצעה זו מתבססת על ההבדל הגדול בהכשרה של רופא ושל רוקח. מדובר בשני מקצועות שונים לחלוטין, הכרוכים בהכשרה שונה ובסופו של דבר, הידע הרפואי הקליני של הרוקח מוגבל מאוד יחסית לזו של הרופא. לחילופין, הידע של הרופא בפרמקולוגיה מוגבל לעומת זו של הרוקח. לכן, גם הרוקח המנוסה ביותר לא תמיד ידע להתמודד עם סוגיות רפואיות שונות, ומתן תרופות מרשם על ידיו עלול לסכן את בריאות החולה. לדוגמא, אדם אשר משתעל ויפנה לרוקח לקבלת סירופ נגד שיעול, יעבור בירור רפואי מוגבל ביותר אשר לא תמיד ישלול את כל המצבים הרפואיים אשר יכולים לגרום לשיעול הכוללים אבחנה מבדלת רחבה. לעומת זאת, טיפול אצל רופא ומעקב אצלו אחר הצלחת הטיפול יאפשר התמודדות נכונה עם הבעיה הרפואית.

חשוב לציין, כי קיימים תחומים בהם רוקחים מבינים יותר מרופאים, ביניהם מינוני תרופות, אינטראקציות עם תרופות, תופעות לוואי ועוד, כך שהתייעצות עם רוקח היא רלוונטית ביותר, כאשר מדובר בשאלות הקשורות ספציפית לתרופות.

תפקיד הרופא בטיפול בחולים

מלבד הטיפול בהפרעה האקוטית, לרופא תפקיד מרכזי בטיפול ארוך טווח במטופל, תוך דגש על טיפול מונע. ביקורים אצל רופא המשפחה בשל בעיה קלה מאפשרים לו לעקוב אחר בריאות המטופל, ולהציע בדיקות סקר שונות ללא קשר לתלונות (כמו בדיקות דם כלליות או בדיקת דם סמוי בצואה). כך, מתאפשר מעקב רפואי הכולל זיהוי של מחלות כרוניות הדורשות טיפול, כמו יתר לחץ דם או סוכרת. טיפול ראשוני אצל רוקח לא תאפשר מעקב כללי זה ועלולה להסתיים בכך שמטופלים לא יראו רופא במשך שנים רבות ויסבלו בהזנחה רפואית קשה אשר עלולה להסתיים במחלות כרוניות לא מטופלות.

חשוב להדגיש, כי גם הגעה של מטופלים כרוניים לרופא לקבלת תרופות מרשם היא חשובה וחיונית. למרות שכבר אובחנו, הקשר בין הרופא למטופל מאפשר להתאים את הטיפול ולשנות אותו במידת הצורך ובהתאם לשינויים בריאותיים המופיעים לאורך זמן. לעומת הרופא, הרוקח אינו קבוע וברשתות הפארם הרבות קיימים רוקחים רבים אשר עובדים במשמרות. לכן, הקשר בין הרוקח למטופל כמעט לעולם אינו קיים ובכל פעם יפגוש המטופל רוקח אחר, מה שעלול לפגוע בהמשכיות הטיפול בו.

חיסיון רפואי

נושא חשוב נוסף הקשור לסמכות הרופאים להנפקת מרשמים הוא החיסיון הרפואי. כידוע, על מנת לבצע אבחנה רפואית ולהנפיק מרשם, יש צורך בקבלת היסטוריה רפואית מקיפה, תשובות לגבי התלונות השונות וביצוע בדיקה גופנית. כיום, הרוקח מקבל את לקוחותיו מאחורי דלפק, ללא פרטיות מתאימה. אם נושא הפרטיות לא ישתנה והרוקחים לא יוכלו לקבל את החולים בצורה פרטית, לא ניתן יהיה לשמור על חיסיון רפואי המהווה זכות בסיסית של כל מטופל.

מאת: ברק מידן, מערכת אינפומד