שיעול עם ליחה (Phlegm Cough)

סימפטומים

השיעול הוא סימפטום בפני עצמו ולא מחלה. כדי לדעת מה גרם לשיעול יש לקחת בחשבון גם סימפטומים נוספים ולבצע בדיקה גופנית או הדמייתית/

סיבות וגורמי סיכון

שיעול עם ליחה גורם גם לפליטת חומר רירי הנקרא Phlegm או mucus. מקור הריר יכול להיות בריאות ובסימפונות הנמצאים בתוך הריאות ומחוצה להם, או מהחלק העליון של מערכת הנשימה - האף או הסינוסים (הריר מתנקז לסימפונות בהשפעת כוח הכבידה דרך החלק האחורי של הגרון post nasal drip).

לשיעול עם ריר סיבות רבות:

•    מחלה נגיפית – מאד שכיח ששיעול עם ליחה ילווה מחלות נגיפיות כגון שפעת או הצטננות. במקרה זה, לרוב הגורם לשיעול הוא ניקוז של הריר ממקור עליון דרך החלק האחורי של הגרון.

•    זיהומים – זיהום של הריאות או של דרכי הנשימה המובילות לריאות יכול לגרום לשיעול עם ליחה. מחלות מייצגות הן דלקת ריאות, ברונכיטיס, סינוסיטיס ואף שחפת.

•    מחלת ריאות כרונית – שיעול עם ליחה מלווה לרוב מחלות ריאה כרוניות חמורות ׁ(כגון COPD) ומהווה סמן להחמרת המחלה או להתפתחות של זיהום בדרכי האוויר החולות.

•    רפלוקס קיבתי-ושטי – חומצת הקיבה שהיוצאת מהקיבה דרך הסוגר העליון אל תוך הושט יכולה לגרום לגירוי גם במערכת הנשימה ולשיעול. לרוב שיעול כזה יתרחש בשעות הלילה, כשאדם נמצא בשכיבה (עקב השפעת כוח הכבידה).

•    ניקוז נזלת דרך החלק האחורי בגרון - מצב נפוץ מאד, שיכול לנבוע מהצטננות או אלרגיה, שגורם לרצון "לנקות" או לכחכך בגרון. 

•    עישון – נזק לדרכי האוויר ולריאות עקב עישון גורם לשיעול כרוני ומלא ליחה. 

אבחון ובדיקות

על הרופא לבצע בדיקה גופנית מלאה לצורך אבחון סימפטומים או סימנים נוספים כדי לגלות את הגורם לשיעול.

בדיקות מעבדה שניתן לשלב באבחון חולה עם שיעול עם ליחה הן:

בדיקת רויית החמצן בדם (oximetry) באמצעות מד אלקטרוני המוצמד לאצבע בכף היד. 

סיבוכים אפשריים

הסיבוכים הנפוצים במקרה של שיעול עם ליחה כוללים כאבי חזה ובטן, אי שליטה על שתן (בריחת שתן עם השיעול) ואף תשישות.
במקרים מסוימים, התקפי שיעול יכולים להביא לאיבוד הכרה זמני עקב ירידה בהחזר דם ורידי ללב הנגרמת מלחץ חיובי גבוה בחזה.

יתכנו גם שברים בצלעות עקב שיעול חזק, אפילו אצל אנשים בריאים. אך תמיד יש לחשוד גם במחלות רקע המחלישות את העצם כמו אוסטיאופורוזיס ונגעים ממקורות שונים בעצמות. 

טיפולים ותרופות

שיעול חריף (acute) – יש לטפל במחלה הגורמת אותו, ברפלקס השיעול ובגורמים שונים המחמירים את השיעול. 

בין היתר: 

•    תרופות אנטי ויראליות לזיהום ויראלי (יינתנו לעיתים רחוקות) ואנטיביוטיקה לזיהום ממקור חיידקי.

•    לחולה המאובחן עם ברונכיטיס – ניתן לתת תרופה מסוג בטא-אגוניסט להרחבת הסימפונות ולהקלה על השיעול.

•    טיפול לPost nasal drip ע"י תרופות נוגדות היסטמין, סטרואידים או מפחיתי גודש.

•    טיפול לרפלוקס קיבתי ע"י תרופות נוגדות חומצת הקיבה.

•    טיפול ברפלקס השיעול – תרופות מדכאות שיעול, המשפיעות על גזע המוח ומעלות את סף הגירוי הדרוש ליצירת השיעול.

שיעול כרוני (chronic):

•    שעלת – תטופל באנטיביוטיקה מיוחדת לצורך הקטנת ההדבקה.

•    לשיעול כרוני ללא מקור – ניתן לתת אינהלציות עם חומר אלחוש מקומיים ואף מורפיום סולפאט (לעיתים נדירות).

מניעה

מניעת השיעול תתרכז במניעת סיבת הרקע לשיעול עצמו. 

שמירה על הגיינה אישית בחורף לצורך הקטנת הסיכוי להדבקה במחלות ויראליות וחיידקיות. המנעות מעישון ראשוני ומעישון פאסיבי, הימנעות ממזהמים סביבתיים ושמירה על תזונה נכונה על מנת לשמור על מערכת חיסון חזקה.

 

טיפולים אלטרנטיביים