איך להתמודד עם הדאגה לחייל שלך?

"כבר שבועיים שאני לא ישנה" 

הורים לחיילים קרביים מתמודדים מדי יום ביומו עם הדאגה לשלומם, דאגה שגוברת במצבי משבר ואי יציבות ביטחונית. הורים רבים חווים מצוקה וחוסר אונים לאור העובדה שאין באפשרותם להגן ולסייע לילדם אשר עלול להימצא בסכנה, ומרגישים ש"מי שלא חווה זאת - לא יכול להבין זאת. 

למרות זאת, ישנן מספר דרכים שעשויות לסייע בהתמודדות:

שמרו על שגרה: שמירה על שגרה חשובה ובמיוחד ברגעי משבר. היצמדות למסך הטלוויזיה וצפייה לא פוסקת בחדשות, המתנה מתוחה ליד הטלפון וכן הלאה הן אומנם תגובות טבעיות, אך הן בלתי יעילות מאחר ואינן מאפשרות רגיעה והסחת דעת.

דברו על זה: ייתכן שאתם מרגישים צורך "להיות חזקים בשבילו", אך שיתוף בשלל הרגשות השונים, ביניהם פחד עז וכעס ("למה הוא התעקש כל כך ללכת לקרבי?! אמרתי לו!") הוא כלי מרכזי להתמודדות. דווקא בתקופה זו רצוי להרחיב את מעגל התמיכה ולשתף ברגשות ובחוויות שלכם.

התמקדו בילדים שבבית: נסו להימנע מהפניית כל האנרגיה לדאגה לבן החייל והשתדלו להקצות תשומת לב לילדים הנמצאים בבית. כך תקלו גם עליהם וגם על עצמכם.

עשו משהו: תחושת חוסר אונים אינה פשוטה, בפרט כשהיא מלווה במתח ודאגה. בדקו אפשרות להתנדב ולסייע לחיילים או לקבוצות אוכלוסייה אחרות, וסביר להניח שתחוו עלייה מסוימת בתחושת השליטה והרגיעה.

ווסתו את הדאגה:  קשה מאוד לכמת את הדאגה ולהבחין בין דאגה "נורמלית" לדאגה "מוגזמת", אך אם אתם חווים סימפטומים פיזיים או רגשיים חריגים אשר פוגעים באורח חייכם, גורמים למצוקה עזה או פוגעים באופן משמעותי במערכות היחסים שלכם, ייתכן שאתם זקוקים לסיוע והכוונה מקצועית בהתמודדות עם החרדה שמציפה אתכם במקרים אלו. אל תהססו לפנות לטיפול פסיכולוגי.

את בבית והוא במילואים

בעוד שמשפחות ה"סדיריניקים" רגילות במידה כזו או אחרת לדאגה הנלווית לשירותו של הבן החייל, משפחותיהם של חיילי מילואים מתמודדות עם מעבר חד משגרה יומיומית למצב של דאגה וחשש פתאומי. כאשר מדובר במילואימניק בעל משפחה, נוספים לדאגה לשלומו גם קשיי ההתמודדות עם ניהול משק הבית ועם פחדיהם של הילדים.

אז איך מתמודדים?

שגרה: גם כדי לסייע לילדים וגם לכן, נסו לשמור על שגרה במידת האפשר. שקיעה בדאגה רק תערים קשיים על הקושי שקיים ממילא. 

הגבלת הצפייה בטלוויזיה: באופן טבעי, רוב ערוצי הטלוויזיה עוסקים במצב הביטחוני, אך בפועל, מעט מאוד אינפורמציה מתחדשת. צפייה מתמשכת מגבירה לא פעם את תחושת חוסר האונים וחוסר הוודאות ולכן מומלץ להתעדכן, אך לא לשקוע בצפייה בלתי פוסקת.

בקשת עזרה: אין זה הזמן לחשוש או להתבייש מלבקש עזרה. סבים, סבתות וחברות, יכולים לסייע הן במטלות היומיומיות של איסוף הילדים מהגנים, בישול ושמירה על הילדים, והן במתן תמיכה רגשית. הכוח שלכן הוא הכוח של המשפחה כולה.

אומרים לילדים את האמת: אבל במידה. אחד הקשיים המרכזיים שעולים הוא אופן ההתמודדות הנכון עם שאלות הילדים ופחדיהם על אף שהורים רבים מנסים להסתיר מילדיהם את המצב, ילדים חשים היטב את הדאגה וקולטים לא מעט מידע מסביבתם. לכן, חשוב לא להתכחש למצב, להסביר להם במילים פשוטות את המצב ולהדגיש את האמצעים המגנים עליהם ועל אביהם/אחיהם: אפשר להסביר למשל שמרבית הלחימה היא אווירית ולכן מסוכנת פחות עבור החיילים, לתאר להם את כלי הנשק החזקים ואמצעי המיגון שיש ברשותנו ובעיקר לתת להם מקום להביע את רגשותיהם, ולשתף בכך שגם אתן דואגות אך בטוחות שהכל יהיה בסדר.