הסבל בהתאפקות כל היום: שלפוחית רגיזה

כ- 16% מהאוכלוסייה מעל גיל 18 סובלת מתסמונת שלפוחית רגיזה וכ- 1 מכל 3 נשים בגיל המעבר סובלת מהתסמונת. הסיבות לתסמונת לא ברורות לחלוטין, אך ידוע שניתוחי אגן, מחלות כרוניות וטיפולים תרופתיים פוגעים בתפקוד השלפוחית, וכן שירידה ברמת ההורמון הנשי אסטרוגן בגיל המעבר עלולה גם היא לגרום לבעיה

בעיה משנת-חיים

השרירים והעצבים שמקיפים את שלפוחית השתן אחראים לפעילות שלה. כשאלו לא עובדים כמו שצריך, נוצרת בעיה הבאה לידי ביטוי בצורך תכוף ביותר להטיל שתן, ביום ובליל. 

חייהם של הסובלים משלפוחית רגיזה עלולים להיפגע בצורה משמעותית: רבים מהם לא מספיקים להגיע לשירותים בזמן, הם סובלים מדליפות שתן, ומהפרעות שינה בעקבות כך שקמים לעיתים קרובות באמצע הלילה כדי ללכת לשירותים. בעיה זו כה מציקה עד שלעיתים הסובלים ממנה חיים חיי בידוד ונופלים לדיכאון.

הטיפולים שקיימים היום

כיום מוצעים בעיקר טיפולים תרופתיים, המקלים על הבעיה אך אינם פותרים אותה. תרופות ממשפחת האנטימוקריניים מרגיעות את פעולת השרירים בשלפוחית וכשהן משולבות עם פיזיותרפיה של רצפת האגן הן יעילות יותר. הבעיה היא, שרוב הסובלים מהבעיה אינם מתמידים בתרופות אלו בשל תופעות הלוואי שלהן, הבאות לידי ביטוי ביובש בריריות ובעצירות בקרב 20% מהמטופלות מחד ובשל הקושי לקחת תרופות כל החיים, מאידך. 

בנוסף, כיום מוצע טיפול הזרקת בוטוקוס בעל שיעורי הצלחה של 70%. טיפול זה משתק את שריר השלפוחית ומונע את התכווצותה באופן בלתי רצוני. החסרונות שלו הם, שהוא משפיע לחצי שנה בלבד, ואינו ממומן בסל הבריאות. כמו כן, הוא עלול לגרום לעצירת שתן אצל 30% מהמטופלות, אך תופעה זו לרוב חולפת.

החידושים האחרונים בתחום

כדי לפתור את הבעיה ולא רק את הסימפטומים שלה, המומחים בתחום מחפשים דרך להרגיע את הפעילות העצבית בשלפוחית. הטיפול הראשון שנוסה ועזר ל- 70% מהמטופלות היה השתלה של "קוצב עצבי" בזנב עמוד השדרה, בו ממוקמים שורשי העצבים של שלפוחית השתן.

הצלחת הטיפול הראשון גרמה לחוקרים לנסות להשפיע על העצבים מבלי להגיע ישירות לזנב עמוד השדרה. לכן, בטיפול הבא, הוחדרה אלקטרודה זעירה לפנים קרסול הרגל, באמצעותה הועבר גירוי חשמלי לאורך הרגל לעצב המשפיע גם על עצבי השלפוחית. טיפול זה נחל הצלחה בקרב 70% מהמטופלות.

החידוש האחרון בתחום הוצג לאחרונה בישראל בכנס אורו-גינקולוגי על ידי פרופ' וולפרם יאגר, אשר טוען כי פגם אנטומי ברצפת האגן הוא שגורם לשלפוחית הרגיזה. לטענתו של יאגר, אפשר ליהנות משיפור בסימפטומים של שלפוחית רגיזה על ידי ביצוע ניתוח משולב לשיקום הרצועות התומכות במיקום הרחם ותיקון רקמת החיבור הסמוכה לשופכה. ניתוח זה מבוצע הן בגישה פתוחה והן בעזרת לפרוסקופיה, במהלכו מושתלת רשת זעירה לרצפת האגן המחברת את צוואר הרחם לחוליות S2-S3 וכך ניתן להשיג גם תיקון של צניחת רחם וגם שיפור או ריפוי של תסמיני שלפוחית רגיזה. בנוסף, מציע יאגר להשתיל גם תומכן TVT אשר מתקן צניחה של שלפוחית השתן והשופכה במקרים של דליפת שתן במאמץ.

יאגר מדווח כי 80% מהמנותחות בשיטה זו נרפאו מתסמיני שלפוחית רגיזה, ונראה כי היא עשויה לשנות את דרך הטיפול בשלפוחית רגיזה. נמתין בציפייה לתוצאותיהם של מחקרים נוספים הבוחנים את השיטה.