כדאי להכיר: ציסטה ברתולינית

גם אם שמעתן על המונח "ציסטה", בהקשר של גוש בשד או בשחלה, קרוב לוודא שעל ציסטה בבלוטת הברתולין טרם שמעתן. אולם הופעתה עשויה להסב חוסר נעימות ואף סבל לנשים בעת קיום יחסי מין ועלולה להדליק נורא אדומה בשל הסיכון לממאירות סרטנית

המונח "ציסטה", ממאירה או שפירה, מוכרת היטב בעולם רפואת הנשים. המוכרות ביותר הן ציסטות בשחלות, בשדיים, בכליות ובבלוטת התריס. ציסטה ידועה פחות, היא ציסטה ברתולינית, המתפתחת בבלוטות הברתולין, שממוקמות בפתח הנרתיק ואחראיות על ליחוח וסיכת הנרתיק.

ציסטה ברתולינית  שכיחה אצל נשים צעירות, בגילאי 20-40, שמקיימות חיי מין פעילים. בדרך כלל, אינה מלווה בתסמינים כלשהם ולמעשה רוב המטופלות יפנו לרופא רק כשממדי הציסטה יגיעו לארבעה עד חמישה סנטימטרים. התלונות השכיחות תהיינה תחושת נפיחות, רגישות מקומית או רגישות בעת קיום יחסי מין. ציסטה גדולה גורמת לכאב עז שמביא בדרך כלל לפניית האישה למוקדי עזרה ראשונה ולחדר מיון.

מה היא ציסטה?

ציסטה היא "שקיק" סגור מלא בנוזל שעלולה לצמוח במרבית הרקמות ואיברי הגוף. גודלה נע בין של מילימטרים בודדים, ועד לקוטר של כ- 30 ס"מ ויותר.

מהי ציסטה ברתולינית?

בלוטות הברתולין, אחראיות לליחוח הנרתיק ולסיכה טבעית שמסייעים למשל בעת קיום יחסי מין.  גודלן כסנטימטר ובאופן נורמלי אי אפשר לחוש בהן או לראותן. הבלוטה נפתחת לפתח הנרתיק באמצעות תעלה צרה שאורכה כשני סנטימטרים. סתימה בתעלה גורמת לכליאת הנוזל המופרש מהבלוטה ולתפיחתה וליצירת ציסטה ברתולינית. התופעה מתרחשת אצל 2%-3% מהנשים ונפיחות והגדלת  הבלוטה עלולה להגיע עד להיקף של שבעה עד שמונה סנטימטרים.

מהם הסיכונים?

ברוב המקרים, ציסטה ברתולינית שפירה והסיכון לגידול סרטני קלוש. הופעת ציסטה ברתולינית בגיל מתקדם יחסית (מעבר לגיל 50), צריכה להדליק נורה אדומה בשל הסיכון המוגבר לממאירות.

בכ-5%-10% מהמקרים, הציסטה מזדהמת והופכת למורסה ברתולינית. במקרה זה האישה תתלונן גם על תחושת רגישות, אדמומיות נרחבת ומתפשטת, כאב בישיבה או בהליכה וחום. במקרים נדירים, עלול הזיהום להתפשט לרקמות עמוקות באגן ואפילו לזרם הדם (אלח-דם). החיידקים השכיחים הגורמים למורסה ברתולינית הם חיידקי זיבה (גונוריאה), חיידק הקלמידיה וחיידקי הקולי למיניהם. חשוב ליטול תרבית על מנת לזהות את החיידק שגרם לזיהום ולהתאים טיפול אנטיביוטי.

כיצד מטפלים?

הטיפול בציסטה ברתולינית תלוי בגודלה ובתסמינים הנלווים לה. במקרים של ציסטה קטנה, שכמעט ולא מורגשת, ניתן פשוט להמשיך במעקב ללא כל טיפול.

במקרים בהם הציסטה תופחת למימדים גדולים ומכאיבה או מפריעה בעת קיום יחסי מין, יש לטפל באמצעות ניתוח. הטיפול הניתוחי בציסטה נעשה בהרדמה מקומית או כללית ובו הרופא המנתח מנקז את התוכן הרירי שהצטבר. הניתוח לא מסובך, אבל לשימוש בטכניקה ניתוחית נכונה, לדיוק, לניסיון המנתח ולמיומנותו חשיבות רבה במניעת הישנות (חזרה) הציסטה.

הטיפול במורסה ברתולינית מורכב יותר ומשלב לצד הניתוח טיפול באנטיביוטיקה. יש הממליצים להתחיל את הטיפול האנטיביוטי לפני הניתוח במטרה להקטין את הזיהום בעת ניקוז המורסה.

על מנת להאיץ את תהליך הריפוי, מומלץ לטבול באמבטיית מים פושרים, עם מרכיב מחטא כמו תמיסת פולידין או מלח קלי (פרמנגנט האשלגן) למשך 15-30 דקות.

אחרי גיל 50, רצוי לשלוח דגימה מדופן הציסטה או המורסה על מנת לשלול גידול סרטני, במיוחד כאשר הציסטה חוזרת.

ניתן לצפות לריפוי מלא כ-4 שבועות אחרי ניקוז ציסטה ברתולינית, וכ- 5-6 שבועות לאחר טיפול במורסה ברתולינית. הצורך בהסרה מלאה של הבלוטה נדיר למדי. ניתוח רחב כזה כדאי לשקול רק כאשר הציסטה צומחת שוב ושוב. (במיוחד במקרים של מורסה ברתולינית, או אחרי גיל 50, כאשר הסיכון לציסטה ממאירה עולה).

כ- 10% מהמטופלות תסבלונה מתופעות לוואי כמו הצטלקות נוקשה באזור או כאבים בעת קיום יחסים, שיצריכו "תיקון" כירורגי נוסף.