ציסטה בשחלה

ישנם סוגים שונים של ציסטות בשחלות הנגרמות מסיבות שונות. הסוג הנפוץ ביותר נקרא ציסטות פוליקלוריות והן נגרמות בגלל גירוי יתר הורמונלי שגורם לזקיק ממנו השתחררה ביצית להמשיך לגדול. 

גורמי סיכון להיווצרות ציסטות בשחלות כוללים:

• טיפולי פוריות – נשים המטופלות עם תרופות הגורמות לאינדוקציה של ביוץ, כמו למשל קלומיפן ציטרט, עלולות לפתח ציסטות בשחלות בגלל תסמונת גירוי יתר של השחלה.

• היריון – בעיקר בטרימסטר השני.

• תת פעילות של בלוטת התריס.

• העברת הורמוני מין מהאישה לעובר דרך השיליה.

• עישון.

• אנדומטריוזיס.

• אירוע קודם של ציסטה בשחלה.

• זיהום קשה באגן.

• הליך של קשירת חצוצרות.

• טיפול עם טמוקסיפן. 

רופא נשים או רופא משפחה יכול לחוש בגוש בעת ביצוע בדיקה שגרתית באזור האגן. רוב הגידולים בשחלות הם שפירים, אולם חלקם עלולים להיות סרטניים. לכן, חשוב מאד לבדוק כל ציסטה בשחלה. הבדיקה חשובה במיוחד עבור נשים בגיל המעבר, משום שהסיכון לחלות בסרטן השחלות גבוה יותר בגיל זה.

בדיקות לגילוי ציסטה או סרטן בשחלות (ציסטה שחלתית) כוללות:

· אולטרסאונד.

· בדיקות בשיטות הדמיה אחרות. טומוגרפיה ממוחשבת (CT), הדמיית תהודה מגנטית (MRI) וסקירה על ידי פליטת פוזיטרונים (PET).

· רמת הורמונים. הרופא עשוי לבצע בדיקת דם לבדיקת הרמה של מספר הורמונים.

· לפרוסקופיה אבחנתית.

· CA-125 . במידה והרופא חושד שהגידול הוא סרטני, הוא עשוי לבצע בדיקת דם לגילוי חלבון המכונה CA-125.

במקרים בהם האבחנה היא של סרטן השחלות, הרופא ישתמש בתוצאות הבדיקות כדי לקבוע אם הסרטן התפשט מעבר לשחלות. 

במידה והסרטן אכן התפשט מעבר לשחלות, הרופא יקבע בעזרת תוצאות הבדיקות באיזו מידה הסרטן התפשט. ההליך האבחוני מכונה קביעת השלב בו נמצאת המחלה. קביעה זו מסייעת לרופאים לבחור טיפול. 

כפי שצוין קודם לכן, במרבית המקרים ציסטות בשחלות הן שפירות ולא דורשות טיפול. עם זאת, חשוב להכיר שני סיבוכים לא נפוצים שיכולים להיגרם בעקבות ציסטות בשחלות:

• תסביב שחלה – ציסטות גדולות (מעל 4 ס"מ) בשחלה יכולות לגרום לשחלה לזוז ממקומה ולעבור תסביב, מה שעלול לגרום לפגיעה באספקת הדם אל השחלה. תסביב שחלה מאופיין בכאב פתאומי וחד באזור הבטן התחתונה והאגן, המלווה בבחילות והקאות. מרבית המקרים מתרחשים בקרב נשים בגיל הפוריות ונמצא גם קשר לתסמונת השחלות הפוליציסטיות. 

• קרע של ציסטה – מצב זה יכול להיות מלווה בכאב חמור ודימום פנימי. ככל שהציסטה גדולה יותר, כך הסיכוי שלה להיקרע גדול יותר. 

ציסטה בשחלה לרוב חולפת ללא צורך בטיפול. עבור נשים שלא חשות בתסמינים המפריעים להן, במיוחד אם עדיין לא הגיעו לגיל המעבר, הרופא ימליץ בדרך כלל על "המתנה זהירה", כלומר, הרופא לא ימליץ על טיפול, אלא יבדוק את המטופלת אחת לחודש עד שלושה חודשים, על מנת לעקוב אחר הציסטה ולראות האם היא נעלמה, נותרה באותו מצב או גדלה. 

במקרים בהם ציסטה בשחלה אינה נעלמת, גדלה, גורמת לכאב או נראית חשודה, מומלץ לנתח. קיימים שני סוגי ניתוחים, ניתוח פתוח (לפרוטומיה) וניתוח עם פולשנות מינימלית (לפרוסקופיה) הכולל חתכים קטנים בלבד. בשני סוגי הניתוחים המטרות זהות:

• לאשר כי אכן מדובר בציסטה בשחלה.

• להעריך האם הציסטה עשויה להיות ממאירה.

• לקחת דגימות מהנוזל בחלל הבטן להערכה ציטולוגית (בדיקת התאים).

• להסיר את הציסטה ולשלוח אותה לבדיקות פתולוגיות, לעיתים יהיה צורך בהסרת השחלה כולה.

• להעריך את מצב השחלה השנייה ואיברי הבטן הנוספים. 

אחת הדרכים למניעה של היווצרות ציסטות חוזרות בשחלה היא טיפול עם גלולות למניעת היריון. טיפול זה יכול לעזור למנוע היווצרות של ציסטות חדשות, אך לא עוזר לטיפול בציסטות קיימות. בנוסף, נשים עם גורמי סיכון לסרטן שחלות לעיתים יקבלו המלצה על כריתת שחלות מניעתית.