סרטן סופני: כשהמחלה תוקפת ללא סימנים מקדימים

נייט האפמן, שחקן העבר של "מכבי תל אביב",  מת מסרטן בשלפוחית השתן שהתפשט בכל גופו, כחודשיים בלבד לאחר שגילה את הבשורה המרה. מלבד הכאב הרב על המקרה המצער, אצל רבים עלתה השאלה עד כמה מוות מהיר כל כך מסרטן, כמעט ללא סימני אזהרה ובגיל צעיר יחסית שכיח והאם יש דרך למנוע אותו. 

קראו עוד: מה להביא ועם מי להתייעץ? המדריך למתאשפז

"לצערנו, חלק ניכר מסוגי הגידולים, כמו סרטן ריאות, סרטן קיבה, סרטן שלפוחית השתן, סרטן הלבלב וסרטן השחלות, אינם ניתנים לגילוי מוקדם על ידי בדיקת סקר, שמטרתה להפחית את שיעור התמותה מהמחלה", מסבירה ד"ר מיה גוטפריד, מנהלת המכון האונקולוגי במרכז הרפואי "מאיר". "כשמישהו מגלה את הסימפטומים שגורמים לו ללכת להיבדק, ייתכן מאוד שהמחלה כבר נמצאת בשלב מתקדם, ומשם הדרך לפרידה מהחיים עלולה להיות קצרה".

-כמה קצרה?

"זה בהחלט יכול להיות עניין של חודשים ספורים, כמו במקרה של האפמן. זה תלוי במידת ההתפשטות של הסרטן, עד כמה הוא אלים ואיך הגוף מגיב לטיפולים המוצעים". 

גוטפריד מוסיפה כי כשליש בלבד מסוגי הסרטן ניתנים לגילוי מוקדם. "ממוגרפיה, למשל, היא בדיקת סקר חשובה שמסייעת לאתר את סרטן השד בשלב מוקדם ולכן אחוזי הריפוי מהמחלה גבוהים יחסית", היא מסבירה. "הרעיון מאחורי בדיקת סקר הוא לבדוק אוכלוסייה בריאה בבדיקה פשוטה, על מנת להשיג גילוי מוקדם ולהציע טיפול מרפא.

"חשוב להקפיד לבצע בדיקות סקר לסוגי סרטן הניתנים לגילוי מוקדם, ביניהם בדיקת שד בהתאם להמלצות הגיל, בדיקת קולונוסקופיה לאיתור סרטן המעי הגס, בדיקה גניקולוגית לאיתור סרטן צוואר הרחם ובדיקת עור לגילוי מוקדם של מלנומה".

-כיצד ניתן להסביר את העובדה שבמקרים בהם המחלה התפשטה בגוף באופן נרחב אין כל סממנים המרמזים לכך?

"ייתכן שיהיו סימנים מוקדמים, אך אנחנו לא נבין שהם קשורים", מסבירה גוטפריד. "יכול להיות שמישהו ירגיש קצת יותר עייף מהרגיל או מעט יותר חלש, אך לרוב יהיה לו קשה לקשר את זה לעובדה שיש לו סרטן, מכיוון שעייפות וחולשה יכולים להיגרם מגורמים שונים, שרובם אינם מסוכנים. במקרים אחרים החולה לא ירגיש כל שינוי במצבו עד לרגע שבו התסמינים שיופיעו יעידו על המחלה בשלב מאוד מתקדם שלה".

-מהם אותם סימנים מוקדמים שכדאי לשים אליהם לב?

"הקאות, שיעול ממושך עייפות, תשישות או ירידה במשקל יכולים להעיד על מחלה בשלב מתקדם. אך אני חייבת לסייג ולומר כי אין צורך להיכנס לפאניקה אם חשים בתסמינים שכאלה, כיוון שהם יכולים פשוט להיות חלק מזיהום ויראלי. לכן אין צורך לרוץ לרופאים מומחים. ההמלצה במקרה שאחד או יותר מהתסמינים הללו מופיעים היא לפנות לרופא המשפחה". 

קראו עוד: בחנו את עצמכם: האם אתם בסיכון מוגבר להתקף לב?

מירי זיו, מנכ"לית "האגודה למלחמה בסרטן" מנסה להרגיע מעט. לדבריה המצב בישראל טוב באופן יחסי, כשמדובר ביחס שבין מחלות הסרטן שאינן ניתנות לגילוי מוקדם לבין אלה שכן. היא מציינת כי סוגי הסרטן הנפוצים בישראל הם בעיקר סרטן השד וסרטן המעי הגס, שכאמור ניתנים לאבחון מוקדם באמצעות בדיקות סקר. גם סרטן העור וסרטן צוואר הרחם ניתנים לגילוי מוקדם ולמניעה. בנוסף היא מציינת כי כ-80% מהחולים בסרטן הריאה חולים במחלה בשל היותם מעשנים, ומאחר שאחוז המעשנים בישראל נמצא במגמת ירידה ועומד על 19%, שעורי המחלה גם הם במגמת ירידה. בשורה התחתונה, חשוב לזכור כי על ידי שמירה על אורח חיים בריא ופעיל, חיסונים מומלצים וביצוע בדיקות לאבחון מוקדם בהתאם להמלצות, ניתן לסייע במניעת מחלת הסרטן".

הטיפול הנפשי: לסייע לחולה להיפרד מהחיים בצורה האופטימלית

לפגיעה החמורה בגוף קיימות לרוב גם השלכות פסיכולוגיות, הן על החולה והן על משפחתו וסביבתו. שירלי אלון, פסיכולוגית רפואית ומנהלת המערך הפסיכולוגי של בית החולים "מאיר", מסבירה שלחולה סופני ישנם מספר מנגנוני הגנה ומנגנוני התמודדות נפשיים המאפשרים לו להתמודד עם הבשורה. 

"ייתכן והחולה יפעיל את מנגנון ההדחקה שלו, ולא ימהר להפנים את העובדה שהוא עומד למות" היא מסבירה. "הוא עשוי להיאחז בדוגמאות של מקרים חריגים, מעין "ניסים", שבעיניים שיפוטיות עשויים להתפרש כתקוות שווא. אותן דוגמאות מרחיקות ממנו, באופן מלא או חלקי, את הצורך להתמודד באופן ישיר עם תחושת האיום על חייו". 

לדברי אלון, ייתכנו גם מקרים אחרים, בהם החולה ישקע בייאוש, בתחושת חוסר אונים ודיכאון, יתכנס בעצמו ויצמצם יותר ויותר את הקשר עם העולם שסביבו. "גישה כזו עלולה להאיץ לא רק את מותו הנפשי והרוחני של החולה, אלא גם את מותו הפיזי", היא מדגישה. 

-כיצד ניתן להתמודד עם המצב בצורה הטובה ביותר?

"באופן פרדוקסלי, דווקא כשהאדם משלים עם המצב הוא עשוי להוקיר את הזמן שנותר לו לצורך הפקת משמעות מההווה, הגשמת משאלות, תהליכי סיכום חיים, פרידה מן הסובבים ואף תכנון ובחירה של האופן שבו יחפוץ לסיים את חייו", מסבירה אלון. "ישנן כמה דרכים בהן יבחר הפסיכולוג על מנת לסייע לחולה להעביר את רגעי חייו האחרונים בצורה האופטימלית עבורו.

"ראשית, חשוב להבין שהכחשה והדחקה הן לא מילות גנאי. לרוב מדובר במנגנון הגנה חיוני, ואם ננסה לשבור אותו אנחנו עלולים להשאיר את החולה פגיע וחשוף לתגובות של חרדה ודיכאון קיומיים.

"בנוסף, ההזדמנות המתאפשרת לחולה לבטא את מחשבותיו הקשות, תוך שילוב 'תסריטים' שונים ולא רק אחד דומיננטי, עשויה להקל עליו. לכן חשוב להבין מה הסוגיה שמטרידה את החולה במידה הרבה ביותר, ולנסות לספק לה מענה. בין הדברים שמטרידים חולים במצבים שכאלה נמצאים הפחד מסבל וגסיסה, תחושות של החמצה, אבל על עצמם, דאגה לאחרים שיישארו לאחר מותם ועוד".

אלון מדגישה שחשוב שהחולה יהיה מוקף באנשים אהובים, שעימם הוא מרגיש בנוח, ושלא יצטרך להתמודד עם המצב הקשה לבד. "לא תמיד המשפחה מסוגלת לקחת על עצמה טיפול תומך, וכאן המקום של אנשי הצוות המקצועי לסייע וללוות, גם על ידי הדרכת המשפחה. כמו כן, במקרים מסוימים בהם החולה סובל ממצוקה נפשית קשה, ההמלצה היא להיעזר בטיפול תרופתי".