הרטבת לילה בילדים: מדוע זה קורה וכיצד מטפלים?

הפרעה במתן שתן, הלא היא הרטבת לילה (Nocturnal Enuresis), מוגדרת כתהליך השתנה שמתרחש בשעות הלילה ללא שליטה רצונית של הילד, שלרוב אינו מתעורר מכך. יש לציין שאמנם עצם ההשתנה היא אינה רצונית או נשלטת, אך התהליך עצמו הוא תקין. 

על הרטבת לילה בקרב הגיל הרך

הרטבת לילה בקרב ילדים עד גיל 5 לרוב נחשבת כמצב טבעי ואינה דורשת התייחסות רפואית. יחד עם זאת, המצב נחשב כפתולוגי (בלתי תקין) בקרב ילדים שמעל לגיל 5, וזאת משום שקיימת בכך הוכחה להשפעה שלילית על התפתחותו המנטאלית והפסיכולוגית של הילד, במידה והוא עדיין סובל מהבעיה בגיל מתקדם זה.

סטטיסטית, כ-20% מהילדים מעל גיל 5 עדיין סובלים מהרטבת לילה, כמעט ללא שום הבדל בין בנים ובנות. כ-15% מאותם הילדים, יבריאו מדי שנה באופן טבעי וללא שום טיפול. אם הבעיה עדיין ממשיכה אצל ילד מעל גיל 5 שנים, מומלץ לפנות לייעוץ של רופא המשפחה.

כיצד מזהים את תסמיני הרטבת הלילה של הילד?

לעתים הבעיה נובעת מסיבה אחת בודדת (בעיה חד תסמינית) ולעתים מורכבת ממספר סיבות ותסמינים שעלולים להוביל לכך (בעיה רב תסמינית), ולכן חשוב לזהות ולהבדיל בין שני המקרים, באמצעות האבחון של רופא המשפחה. הרטבות הלילה החד תסמיניות (מונו סימפטומטיות), הינן הרטבות בשעות הלילה בלבד וללא שום תסמין נלווה נוסף. הרטבות לילה שאינן חד תסמיניות (נון מונו סימפטומטיות) מלוות בהפרעות נוספות, כגון אי שליטה במתן שתן במהלך היום, כאבים וצריבה במהלך ההשתנה, דלקות חוזרות בדרכי השתן והשתנות מועטות במהלך היום. 

קראו עוד: הרטבת לילה והרטבת יום אצל ילדים

במקרים בהם תופעה זו מלווה בסימפטומים נוספים, הדבר דורש ייעוץ או התייחסות של אורולוג. במידה ולא נמצאו תסמינים נוספים, אז הטיפול הראשוני בנושא יישאר בידיו של רופא המשפחה. פרט לבדיקת שתן כללית ובדיקה על קולית של דרכי שתן שייערכו במקרים נדירים (לפי החלטת רופא המשפחה), ילד שאינו נושא תסמינים נוספים לא זקוק לבירור נוסף מעבר לכך.

מהן דרכי הטיפול המקובלות בהרטבת לילה?

ישנן שלוש דרכי טיפול מקובלות בבעיה. הראשונה מהן וזו שבאמצעותה מומלץ להתחיל היא טיפול התנהגותי. מדובר באופן טיפול ששם דגש על משטר שתייה והשתנה, דוגמת הגבלת שתייה הנעשית לכל הפחות כשעה טרם השינה, וכן השתנה מתוזמנת לפני השינה. השכמה של הילד באמצע הלילה למטרת השתנה אינה מזיקה, אך היא גם לא תעזור ברוב המקרים, משום שרוב הילדים ה"מרטיבים" סובלים מהפרעת יקיצה ולא באמת מתעוררים בעת ההשכמה.

במידה והטיפול ההתנהגותי אינו מסייע לפתרון הבעיה, דרך הטיפול השנייה בבעיה היא בעזרת פעמונית (שאיננה נמצאת בסל התרופות של משרד הבריאות), שמתפקדת כסוג של כלי עזר לטיפול התנהגותי. מדובר במכשיר זמזם שמחובר לילד בשעות הלילה ונותן התראה קולית להורים בזמן אמת, כלומר בעת ההרטבה במיטה במהלך השינה הלילית. מעבר להתראה ועדכון ההורים, פעמונית גם אמורה להעיר את הילד וכך המנגנון שלה מחנך אותו לאיזשהו רפלקס התנהגותי מובנה, שאמור לגרום לו להקיץ ברגע של התכווצות שלפוחית השתן לקראת ההשתנה. התוצאה הרצויה של הטיפול מגיעה עד לכ-70% הצלחה, אך לאחר סיום הטיפול רק 35% עד ל-40% מהילדים מצליחים להישאר יבשים בטווח הארוך. במקרים שבהם חוזרת התופעה של הרטבות הלילה, ניתן לחזור לטיפול לתקופה של כשלושה חודשים נוספים.

הדרך השלישית נעשית דרך טיפול תרופתי. התרופה המקובלת כקו ראשון של טיפול תרופתי (ונמצאת בסל התרופות של משרד הבריאות) נקראת דסמופרסין (Desmopressine). מדובר בהורמון מלאכותי שמדכא הפרשת שתן בשעות הלילה, כשלרוב משתמשים בו כתרופה ממיסה.

קראו עוד: חשוב שתכירו: 6 בעיות שעלולות להיגרם מגמילה לא נכונה מחיתולים

תופעות הלוואי בתרופה זו הן מעטות מאוד ונדירות, אך יש להתחיל את הטיפול תחת השגחתו של רופא המשפחה. נטילת התרופה מומלצת כשעה טרם השינה ורצוי להתחיל ליטול אותה במינון נמוך של 120 מיקרוגרם לאורך כשבוע, ובמידה והשפעת התרופה עדיין תישאר כחלקית בלבד אז ניתן להעלות את המינון לכ-240 מיקרוגרם. 

זמן ההשפעה של דסמופרסין משתנה בין ילד וילד, כשבקרב חלקם הדבר עשוי לחול לאחר שימוש בזמן קצר ולחלקם לאחר זמן ארוך יחסית. מידת ההצלחה מגיעה עד לכ-70% עד 76%, וכ-68% מהילדים שהתרופה סייעה להם עדיין יישארו יבשים לטווח זמן ארוך לאחר סיום הטיפול, וזאת בתנאי שהגמילה מהתרופה מתקיימת בדרך נכונה (שלגביה יש להתייעץ עם רופא המשפחה).

אם התרופה הצליחה להשפיע לאחר תקופה ארוכה של טיפול מסוג זה, מומלץ פעם בחודש עד כחודש וחצי לערוך הפסקות בטיפול לפרק זמן קצר, על מנת לבחון את מידת השפעתה, ובמידה ולאורך זמן הילד חוזר להרטיב ניתן לחדש את השימוש בה.

במקרה של אי השפעת התרופה גם לאחר זמן טיפול ממושך יחסית, קיימות תרופות נוגדניות (אנטיכולינרגיות) שגורמות להרפיה של שריר כיס השתן, שניתנות בהשגחת רופא ויכולות לסייע לצד נטילת מינירין, כדוגמת נוביטרופאן (Novitropan) או טוביאז (Toviaz). כמו כן, אין מניעה לשלב במקביל לכך גם את טיפול פעמונית.

כל אלו הוכחו כמסייעים לצמצם באופן דרסטי את כמות הלילות ה"רטובים", ואף לגרום להבראה מלאה בקרב ילדים בגילאי 5 ומעלה. כמו כן, יש לזכור שבכל המקרים של הרטבת לילה שלא חולפת לאחר טיפול ראשוני או שמלווה בסימנים נוספים (רב תסמינית) - יש צורך בהתייעצות אצל אורולוג ילדים המתמחה ומטפל בבעיות הקשורות להפרעות במתן שתן, כולל הרטבות לילה.