הרטבת לילה בילדים

תהליך הגמילה מחיתולים הוא תהליך מורכב ואיטי אותו עובר כל הורה עם ילדו, שכולל גם נסיגות וניסיונות חוזרים. אף על פי כן, חלק מהילדים לא מצליחים להשיג שליטה על שלפוחית השתן גם בגיל מאוחר, מה שגורם להם למצוקה ולפגיעה ממשית בתפקוד היומיומי.

תסמינים קליניים

הרטבה היא הפרעת הפרשה של הילדות, המאופיינת בהטלת שתן בלתי רצונית ביום ו/או בלילה, אשר מתרחשת כפעמיים בשבוע, אצל ילדים בני חמש שנים לפחות ובמשך כשלושה חודשים לפחות. ההפרעה לא נגרמת בשל מצב רפואי כללי, והיא מובילה למצוקה ולתפקוד לקוי בבית הספר, בבית ובחברה. בנוסף, ההרטבה עשויה להיות ראשונית, כלומר, הרטבה שנמשכת ברציפות מאז הלידה, או משנית, המופיעה אצל ילדים שבעבר הפגינו שליטה עצמית לפחות כשנה.

שכיחות ההפרעה

עם הגיל יורדת שכיחות ההרטבה. בגיל חמש ההרטבה היא בשיעור של 7% אצל בנים ושל 3% אצל בנות. בגיל עשר השכיחות אצל בנים היא 3% ואצל בנות היא 2%. בגיל 14 השכיחות יורדת ל- 1.5%. אצל מבוגרים שכיחות ההפרעה היא 1% מהאוכלוסייה.

אבחנה על פי ה-DSM

האבחנה ניתנת כשמתקיימים הקריטריונים הבאים:

• בריחה חוזרת ונשנית של שתן במיטה או בבגדים (באופן לא מכוון או רצוני).
• להתנהגות יש ביטוי קליני: כשההתנהגות מתרחשת בתדירות של כשתי פעמים בשבוע במשך שלושה חודשים רצופים, או כשנוצרת מצוקה קלינית ברורה, או כשנוצרים ליקויים בתפקוד בחיים האקדמיים (תעסוקתיים), החברתיים או בתחום אחר כלשהו אשר לו משמעות תפקודית.
• הגיל הוא לפחות חמש שנים (או שנמצאים בשלב התפתחותי שקול לכך).
• ההתנהגות לא נוצרת כאפקט פיזיולוגי ישיר של חומר (לדוגמה, חומר משתן), או בעקבות מצב רפואי כללי (לדוגמה, אפילפסיה, סכרת, מחלה הפוגעת בעמוד השדרה ועוד).

ההרטבה יכולה להתבטא באופנים ספציפיים, כהרטבה יומית בלבד, לילית בלבד, או יומית ולילית.

גורמים להפרעה

שליטה בתפקוד שלפוחית השתן בצורה תקינה מושגת באופן הדרגתי ומושפעת מגורמים כמו התפתחות נירומוסקולרית וקוגניטיבית, גורמים רגשיים-חברתיים, גורמים גנטיים וחינוך לניקיון. קושי או בעיות באחד או יותר מהגורמים הללו עשויים לעכב את השגת השליטה על השלפוחית:

• גורמים גנטיים: מחקרי תאומים ומחקרי משפחה תומכים בהנחה שאחד הגורמים לבעיית הרטבה הוא פגיעה גנטית. מעבר לכך, לפי המחקרים, לרוב הילדים הלוקים בהפרעה, לעומת ילדים אשר אינם לוקים בה, יש היסטוריה של איחור התפתחותי בתחומים נוספים. בנוסף, מספר מחקרים גילו פגיעה בתפקוד שלפוחית השתן אצל ילדים הלוקים בהפרעה.

• גורמים פסיכולוגים: מעבר לגורמים הגנטיים ישנם גם גורמים סביבתיים, כמו אירועי חיים מלחיצים כאשפוז, לידת אח, מות הורה, גירושי הורים ומעבר דירה. אירועים כאלו גורמים למצוקה וללחץ אשר עלולים לבוא לידי ביטוי בנסיגה ביכולות תפקודיות אשר כבר נרכשו בעבר, כמו שליטה בשלפוחית השתן.

טיפול

הרטבה יכולה לגרום לתפקוד לקוי בבית, בחברה ובבית ספר ולמצוקה חריפה, ולכן מומלץ לטפל בה בהקדם האפשרי. ישנם מספר טיפולים שיכולים להביא לשיפור משמעותי:

• טיפול התנהגותי: בטיפול זה עושים שימוש בהתניה קלאסית בשיטה שנקראת הפעמון והמזרן: פעמון מצלצל כאשר הילד מרטיב, ואז על הילד לקום ולהחליף את מצעיו ואת בגד השינה. הילד לומד לשלוט בשלפוחית השתן עם הזמן כדי שלא לקום באמצע הלילה.

• הדרכת הורים: מדריכים את ההורים כיצד לשפר את השליטה על שלפוחית השתן באמצעות רישומים יומיים והענקת כוכביות שמסמנות הצלחה. בנוסף, מלמדים את הילד ללכת לשירותים ולהגביל את השתייה לפני השינה.

• טיפול פסיכודינמי: בדרך כלל, פסיכותרפיה דינאמית לא יעילה כטיפול בהרטבה עצמה, אבל יכולה לעזור לילד להתמודד עם בעיות דימוי עצמי ועם ההימנעות משינה מחוץ לבית. בנוסף, הטיפול עשוי לסייע לכל חברי המשפחה דרך הפגת המתח.

• טיפול תרופתי: אם שאר הטיפולים נכשלים, נרשמו הצלחות עם מספר תרופות (לדוגמה, טופרניל), אבל צריך לקחת בחשבון שלחלק מהתרופות האלו יש תופעות לוואי, ושחלקן לא מועילות בטווח הארוך.