דלקת עיניים אלרגית: סוגים, תסמינים והטיפולים שיעזרו

אלרגיות אינן תוקפות רק את דרכי הנשימה או את העור והן עלולות להשפיע גם על העיניים. אלרגיה בעיניים היא תגובה דלקתית המהווה חלק ממגוון של תגובות דלקתיות. במצבים של אלרגיה, חומרים זרים (לרוב אבקות מעולם הצומח או החיי) המכונים אלרגנים, באים במגע עם הרקמות הריריות של הגוף, בהן האף, הריאות וגם העיניים. חומרים אלה מביאים לתגובה של מערכת החיסון ולייצור של נוגדנים מסוג IgE (שבדרך כלל יעילים נגד פרזיטים מיקרוסקופיים, רבי-תאים). מגע ראשוני זה של מערכת החיסון עם האלרגנים מכונה גם "ריגוש". 

לאחר שלב הריגוש, הנוגדנים שנוצרו נוטים להיקשר לממברנת תאי מאסט, או תאי הפיטום (תאי מערכת הדם הפזורים ברקמות), ותאים אלה המכוסים בנוגדנים הופכים ל"רגישים" כלפי האלרגנים אליהם הנוגדנים מכוונים. כאשר הגוף נחשף שוב לאותה אבקה הנמצאת באוויר, האלרגן המצוי בה נקשר לנוגדנים שעל פני תאי המאסט ומפעיל אותם. הפעלה זו גורמת להתפרקות התאים (בדומה לפיצוץ מבוקר של מוקש ביולוגי) וכתוצאה מכך נפלטת מהם כמות גדולה של היסטמינים וחומרים אחרים מעוררי דלקת, אשר גורמים להופעה מידית של תסמינים שונים, בהם אדמומיות, גרד, ונפיחות. זאת תמונת האלרגיה הקלסית המופיעה בעיקר בעונות מעבר בהן יש פריחה ורמת פולנים (אבקנים) גבוהה באוויר.  עם זאת, במקרים בהם קיימת רגישות לחומרים שאינם עונתיים, כגון חומרי הפרשה של קרדית הבית, התגובה האלרגית עלולה להימשך כל ימות השנה. 

 איך ניתן לטפל בתגובה אלרגית בעיניים?
הטיפול במקרים אלה הוא קל יחסית, ויתבצע באמצעות מתן טיפות המכילות אנטי היסטמינים ובמייצבי תאי מאסט המשיגות בדרך כלל הקלה משמעותית בתסמינים. חשוב לציין, כי כאשר התגובה האלרגית חולפת הרקמה חוזרת למצב הקודם, ללא כל פגיעה. למרבה המזל מדובר בצורה השכיחה והקלה ביותר של דלקת העיניים האלרגית ממנה סובלים עשרות אחוזים מהאוכלוסייה ברמות חומרה שונות. 

אולם, בחלק קטן מהמקרים מופעלת במנגנון האלרגי מערכת נוספת של תאי דם הנקראים לימפוציטים. תאים אלו הם בעלי פוטנציאל הרסני לרקמות והם גורמים לתגובה אלרגית חמורה. בילדים, המחלה שכיחה יותר וידועה בשם דלקת אביבית (ורנליס). במבוגרים, הידועים כחולים אטופיים (חולים הסובלים מאקזמות קשות בעור עם סיבוכים של מערכות גוף נוספות), עלולה לעתים להתפתח גם דלקת אלרגית של העין שתסמיניה דומים לאלו המאפיינים את הדלקת האביבית. 

במקרים אלו מופיע ריכוז של תאי דלקת בצורת גושי רקמה קטנים מתחת לעפעף העליון, או באזור הגובלת (הגבול שבין הקרנית ללובן העין).  במקרים קשים במיוחד עלולים להתפתח כיבים בקרנית, עכירות שלה וכן גם צמיחה של כלי דם לקרנית עם פגיעה בראיה. הדלקת האביבית פוגעת בעיקר בבנים, ולרוב מופיעה בגילאי 4-7 שנים. שכיחות המחלה עולה במדינות חמות יותר הקרובות יותר לקוו המשווה: המחלה שכיחה יותר בדרום אירופה, המזרח התיכון ואפריקה. בישראל מחלת הורנליס שכיחה במיוחד, בין השאר בשל המודעות הגבוהה של מערכת הבריאות המתקדמת וכן גם ערנותם  של ההורים לתופעות המחלה. כל אלו מביאים לאחוזי אבחנה גבוהים. 

מהן השלכותיה של מחלת הורנליס? 
המחלה מופיעה בדרך כלל בגילאי 4-7 שנים בעקר בבנים. חשוב לציין, שהורנליס היא בעיקרה מחלת ילדים ונוטה לעבור בגיל ההתבגרות. יחד עם זאת, תסמיני המחלה בשנות הילדות עלולים לפגום באופן ניכר באיכות החיים, יכולת הלמידה וההתקדמות של הילד החולה , כמו גם בקשרים החברתיים שלו. השלכות אלה משמעותיות במיוחד היות ומדובר בשנים קריטיות להתפתחות כישורי למידה בבית הספר היסודי. ילדים אשר סובלים מהמחלה מתקשים בפתיחת העיניים בתקופות מסוימות ותפקודי הראייה שלהם עלולים להפגע קשות. 

איך ניתן לטפל?
במצבים של דלקת עיניים אביבית או אטופיה שהובילה לדלקת עיניים אלרגית, הטיפול בחסמי היסטמין ובמייצבי תאי מאסט הוא בעל יעילות מוגבלת. על כן, במקרים אלה הטיפול יכלול לרוב מתן תכשירים המכילים סטרואידים (הורמון טבעי של הגוף המופרש על ידי בלוטת יותרת הכליה ומסייע לנו לעמוד במצבי לחץ) באופן מקומי .

הטיפול כולל לרוב מתן סטרואידים בכמות גדולה יותר מאשר כמות ההורמון הרגילה בגוף, והיא זו אשר מסייעת בקבלת אפקט אנטי דלקתי על רוב רקמות הגוף. למרות שמדובר בטיפול יעיל מאוד, הוא אינו חף מתופעות לוואי וסיבוכים, בהם עליית לחץ תוך עיני והתעכרות של עדשת העין (קטרקט, ירוד). מסיבה זו בזמן הטיפול חשוב לנטר את הלחץ התוך-עיני כדי להימנע מהתפתחות של גלאוקומה בגיל הילדות. בנוסף, חשוב גם לבצע בדיקות תקופתיות לשלילת התפתחות של קטרקט כחלק מהטיפול במחלה. 

ככלל, פרוטוקול הטיפול במחלות אלו מחייב למצוא את מינון הסטרואידים הנמוך ביותר המביא לאיכות חיים סבירה - עד יעבור הזעם. חשוב לציין, כי במינונים נמוכים ובהשגחה רפואית הסטרואידים מהווים תרופה מצוינת ובמקרים רבים הם מאפשרים התמודדות יעילה עם המחלה. הסטרואידים נתנים בצורה מקומית כטיפות או במינון נמוך ככדורים. 

במצבים בהם טיפול זה אינו מספק או שמוביל להתפתחות של תופעות לוואי חמורות, ניתן להיעזר בתרופה בשם טקרולימוס (פרוטופיק). זו תרופה שפותחה במקור למניעת דחיות של שתלים  והיא מעכבת לימפוציטים דרך השפעה ישירה על מנגנון הפעלתם. התרופה קיימת כמשחה לדלקות עור, אבל ניתן להשתמש בה תחת השגחה רפואית, לא להתוויה שלשמה פותחה, גם בדלקות עיניים כגון ורנליס. 

לסיכום, רוב התגובות האלרגיות בעין קלות יחסית, ומגיבות טוב לטיפול מקומי. עם זאת, מיעוטן עלולות לגרום לפגיעה משמעותית ברקמות העין החיצוניות (לחמית וקרנית) ולסכן את הראייה. במקרים קשים אלו, הטיפול בסטרואידים מקל מהותית את תסמיני המחלה וסיבוכיה, אך הוא מצריך מעקב קפדני כדי להימנע מסיבוכי הטיפול עצמו. קיימים פתרונות גם לאותם מקרים נדירים בהם סטרואידים אינם מספיקים להרגעת התגובה האלרגית. כל הטיפולים הללו דורשים השגחה והדרכה רפואית, תוך תכנון אסטרטגיית טיפול המותאמת אישית למטופל, למחלתו ולמשפחתו.