מדוע כל כך חשוב לחסן תינוקות?

מדוע כל כך חשוב לחסן? לכאורה התשובה לשאלה זו ברורה, מתן החיסונים הוא סיפור הצלחה כביר של עולם הרפואה, הטכנולוגיה והקדמה האנושית. בזכות החיסונים כמעט נעלמו מהעולם מחלות זיהומיות מחרידות וקטלניות, כמו אבעבועות שחורות, טטנוס, שיתוק ילדים ועוד. מתן החיסונים הביא גם לירידה דרמטית במספר מקרי השעלת, החצבת, הצהבת ודלקת קרום המוח, וכעת נעשה מאמץ להקטנת הנטל של סיבוכי אבעבועות רוח, שלשולים חמורים בתינוקות ואפילו מניעת מקרי סרטן צוואר הרחם. מדוע אם כן נשמעים קולות המפקפקים בצורך לחסן?

הקולות נשמעים היטב ברשת האינטרנט ובתקשורת הכתובה, ואפילו קיבלו לביטוי בתכנית טלוויזיה. אקדים ואומר שאין לי ספק כי ההורים שבוחרים שלא לחסן את ילדיהם עושים זאת מתוך שכנוע פנימי שהם אכן עושים את הדבר הנכון למען ילדיהם. במאמר הזה אני רוצה לשכנע את ההורים האלה כי החלטתם שלא לחסן היא טעות חמורה, הנסמכת על מידע מוטעה ועל חצאי אמיתות, ושאת מחיר הטעות הזו עלולים לשלם הן ילדיהם והן ילדים אחרים בסביבה.

אחד הנימוקים המרשימים והמשכנעים לכאורה המובאים בתכניות שעוסקות בחיסונים הם מקרים טרגיים קשים, כגון נזק מוחי, אוטיזם ועוד, שהתפתחו כביכול לאחר מתן חיסון. כאשר בוחנים את המקרים הללו, יש לזכור מספר עובדות חשובות. רוב המחלות התורשתיות והניווניות הקשות באות לידי ביטוי בשנתיים הראשונות לחייו של התינוק, ואלו הן השנים בהן הילדים מקבלים את מרבית החיסונים, כך שקל מאוד להתפתות להאשים את החיסונים בגרימת המחלות. הרי כל תלמיד מתחיל למדעים יכול להגיד שגם אם מאורעות מסוימים התרחשו בסמיכות, עדיין אין למהר להסיק מכך שאחד מהם הוא סיבת השני. אם לאחר כישלון של נבחרת הכדורגל יתרחש חלילה אסון טבע כמו שיטפון, אפילו המיסטיקנים האדוקים ביותר יתקשו להאמין כי הכישלון הספורטיבי גרם לאסון הטבע.

הדרך הטובה ביותר לבדוק אם החיסונים גורמים את התופעות הנוראות בהן הם מואשמים היא לבדוק בצורה מדעית ושיטתית אם תופעות כמו נזק מוחי, אוטיזם, מוות בעריסה ועוד, שכיחים יותר בקרב ילדים מחוסנים מאשר בלא מחוסנים. ואמנם, בדיקה מדעית כזאת נעשית כל הזמן ובהיקף ענק, והבדיקות הללו חוזרות ושוללות בצורה חד-משמעית את הקשר הסיבתי בין חיסונים לבין התופעות הטרגיות הללו. בין השאר, נמצא כי אין כל קשר בין מתן חיסון החצבת לבין הופעת אוטיזם, וכי המחקרים הראשונים שרמזו על קשר כזה היו שערורייתיים ושקריים. הוכח גם כי בניגוד לבהלה שהיתה כאן לפני שנתיים, מתן חיסון השפעת אינו קשור למקרי מוות, וכי מתן החיסון החדש לסרטן צוואר הרחם אינו גורם ליותר לתופעות חולניות במחוסנות בהשוואה לאלו שנצפו בנשים שלא חוסנו.

לאמיתו של דבר, תופעות הלוואי של החיסונים קלות יחסית, ומסתכמות בדרך כלל בחום וגירוי מקומי, החולפים לאחר מספר ימים. תופעות לוואי קשות הן דבר נדיר ביותר, והסיכון למוות הוא אפסי. כל זאת בהשואה לתמותה ולתחלואה הקשה הכרוכה במחלות המדבקות הקשות, שם שיעור התמותה יכול להגיע לעיתים עד למקרה אחד מתוך כל עשרה נדבקים.

המתנגדים לחיסונים טוענים שהחיסונים גורמים לעומס בלתי נסבל על המערכת החיסונית של התינוק הרך. אולם כל מי שמכיר אפילו היכרות שטחית את מבנה מערכת החיסון, ידחה טענה שכזו בקלות, מכיוון שהמערכת החיסונית של התינוק מאפשרת לו להתמודד עם למעלה מ-100 אלף גורמים מזהמים. יתרה מכך, בזמן שמתרחש זיהום נגיפי פשוט, התינוק מתמודד בבת אחת עם עשרות חלבונים זרים. כך שמגוחך לטעון כי יש בעיה בהתמודדות עם נטל של כמה עשרות חלבונים זרים הניתנים במשך כל שנת החיים הראשונה במסגרת החיסונים. הדבר דומה לטענה כי סחיבת סל מצרכים ממוצע מהסופרמרקט מהווה נטל כבד מנשוא עבור מרים משקולות מקצועי.

עוד טוענים מתנגדי החיסונים כי החיסונים כוללים חומרים זרים ומזיקים, כמו כספית וחומרים משמרים. האמת היא כי מלחי הכספית שהיו בחיסונים כחומר משמר ומונע קלקול הוצאו זה מכבר מחיסוני השגרה, והחיסון היחיד שעדיין מכיל מלחי כספית הוא החיסון לשפעת. עם זאת, חשוב להבהיר כי אם החומרים הללו היו גורמים לנזק ממשי, הדבר היה מתגלה במחקרים האפידמיולוגיים המשווים בין אנשים שקבלו חיסונים לאלה שלא קבלו, שהרי מדובר במאות מיליוני בני אדם שחוסנו, כך שאין להניח כי נזק שכזה לא היה בא לידי ביטוי במחקרים הסביבתיים שנעשו לאורך השנים.

לעיתים נשמעות אמירות מתונות יותר כמו "אינני מתנגד לחיסונים בצורה גורפת", או "כדאי לחסן אבל בזהירות", או "לחסן, אבל בגיל מאוחר יותר", ועוד. מאחורי אמירות כאלה אין בסיס מדעי, והן מובילות בסופו של דבר להגדלת שיעור התינוקות הלא מחוסנים. לעלייה בשיעור הלא מחוסנים יש מחיר חברתי ברור וכבד ביותר, והוא עלייה בתחלואה ובתמותה של תינוקות בישראל ובעולם. זאת מכיוון שרוב המחלות המדבקות לא נעלמו לגמרי מהעולם, וברגע שתרד רמת החסינות - המחלות הללו יופיעו ויכו מחדש.

ניתן ללמוד מניסיונן של מדינות מפותחות כמו אנגליה, יפן ושוודיה, שם בהלה לא מוצדקת שהתעוררה סביב חיסוני חצבת ושעלת הביאה לירידה בולטת בשיעור המתחסנים, דבר שהביא במהירות לעליית שיעור התחלואה בחצבת ובשעלת עם עלייה דרמטית במספר מקרי התמותה. כלומר, ילדים רבים שילמו בחייהם על הצהרות ופרסומים לא אחראיים ועל הטעיית ציבור ההורים, ובוודאי שאיננו רוצים כי תופעה כזו תתרחש גם אצלנו בישראל.

במהלך כתיבת שורות אלו נמסר לי על תינוק שלא חוסן המאושפז במצב קשה בטיפול נמרץ ילדים בבית החולים שערי צדק עקב דלקת קרום המוח. הדבר מצער במיוחד, מכיוון שהמחלה הקשה היתה יכולה להימנע בקלות אם התינוק היה מתחסן באופן שגרתי בטיפת חלב.

כדאי גם לזכור כי מתן חיסון אינו תוסף או מין פריבילגיה שההורה צריך לשקול אם לתת או לא לתת לילדו. מניעת חיסון מהילד משמעה שלילת זכותו של הילד להנות מהקידמה הרפואית היכולה לשמור על בריאותו, וזכותו של הילד לכך מעוגנת בחוקים שלנו. למעשה, הימנעות ממתן החיסונים פירושה לקחת את התינוק שנולד לתוך המאה ה-21 למסע במכונת הזמן אל המאה ה-19, עם כל הסכנות לבריאותו הכרוכות בכך. אני סמוך ובטוח שאף הורה לא מעוניין לעולל זאת לילדיו. על כן, למען בריאות ילדיכם, למען חיים בחברה בריאה ובטוחה יותר, הקפידו לחסן את ילדיכם.

פרופ' אלי סומך, מנהל חטיבת הילדים במרכז הרפואי וולפסון בחולון, ויו"ר החוג הישראלי למחלות זיהומיות בילדים


[12/09/2008]