שעלת

תשובה: לפי הנתונים שמסרת בשאלך, אינני רואה סיבה מיוחדת לדאגה כל עוד התפתחותו של הילד תקינה. אין משמעות מיוחדת לסגירה מוקדמת של המרפסים, אלא אם הילד מציג בעיות נוספות, נוירולוגיות או אחרות, שיכולות להתגלות בבדיקה פשוטה אצל רופא הילדים המטפל. אין קשר בין היקף הראש או המרפסים לבין זיהום של חיידק הסטרפטוקוקוס או שעלת. היקפי הראש משתנים לאורך זמן, ולכל תינוק יש קצב משלו. חשוב לראות את קצב צמיחת היקפי הראש לאורך זמן לפי טבלאות אשר נמצאות אצל רופא הילדים. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד עוד באינפומד מחשבון התפתחות התינוק

תשובה: ראשית, עלייך לדעת שטיפול אנטיביוטי מותר במהלך הריון ואינו פוגע בעובר. שעלת אינה מחלה שעוברת לעובר או פוגעת בו על ידי גרימת מומים, אבל זו מחלה לא נעימה, שלא כדאי להיות חולים בה, במיוחד לא בזמן הריון. כמו כן, בשל הקירבה ללידה, כדאי לוודא שלא תהיי חולה בזמן הלידה או מייד אחריה, כדי שלא תדביקי את התינוק מייד עם לידתו. לכן אני ממליצה לך לשקול שוב את עניין נטילת האנטיביוטיקה על מנת למנוע הידבקות במחלה. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה: מי שחוסן לא יכול להדביק ולא יכול להידבק. זה נכון באופן כללי, אבל שיעור ההצלחה של כל חיסון הוא חלקית בלבד, אם אם גבוה מאוד. מן החיסון מרוויח הן הילד שחוסן, שלא יכול להידבק, והן והילדים שמסביבו, כי הם לא יוכלו להידבק ממנו. הבעיה שיוצרת המגמה שיש בקרב הורים לא לחסן ילדים היא עלייה ניכרת בשכיחותן של מחלות באיזור בו הורים אינם מחסנים את ילדיהם, דבר שמביא, לעלייה בתחלואה ובתמותה של ילדים. בשנה החולפת היינו עדים למותם המיותר של יותר ילדים משהיו צריכים למות משעלת וחצבת, מחלות שאמורות היו להיעלם מארצנו לו הכול היו מחסנים את ילדיהם. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני עוד באינפומד מדוע כל כך חשוב לחסן תינוקות?

תשובה: החיסון נגד שעלת הוא אחד הרכיבים בתרכיב החיסון המשולש כנגד דיפתריה (אסכרה, קרמת), טטנוס (צפדת, פלצת) ושעלת. שני המרכיבים הראשונים עשויים מטוקסואיד מנוקה, ואילו החיסון נגד שעלת עשוי מחיידקי שעלת מומתים, ולכן הוא הרכיב הבעייתי בחיסון המשולש. חיסון זה שנכנס לשימוש בשנות הארבעים הפחית במידה ניכרת את התחלואה בשעלת שהיא מחלה מסוכנת המלווה בתמותה. בשנות השבעים הופיעו דיווחים על פגיעה עצבית לאחר מתן החיסון ובעקבותיהם חלה ירידה בכמות המתחסנים. בעקבות כך הופיעו מגיפות שעלת עם מקרי תמותה. כיום ברור כי הסיכון ללא חיסון גבוה מהסיכון במתן החיסון ולכן ההמלצה הכללית היא לחסן. תופעות הלוואי של החיסון הן: אודם וחום מקומי, חום סיסטמי ואי שקט (בכ- 50% מהמחוסנים), פרכוסים (בכ-0.05%) ואנצפלופתיה (נדיר ביותר ולא הוכח קשר ישיר לחיסון). בשל כך לא מוצדק לתת חיסון נגד שעלת במקרים הבאים: לילדים החולים באפילפסיה או סובלים ממחלה אחרת של מערכת החיסון. אם היתה תגובה חמורה לאחר מתן מנה קודמת של החיסון. במקרים של תרומבוציטופניה (כמות קטנה של טסיות דם) או אנמיה המוליטית (הרס של תאי דם אדומים). בזמן שיש מחלת חום חריפה. בילדים הסובלים מפרכוסי חום (פרכוסים כאשר קיים חום גבוה) יש לשקול את מתן החיסון. בשנים האחרונות פותח חיסון אל-תאי נגד שעלת המכיל רכיבים בודדים בלבד מהחיידק, ולכן יש לו פחות תופעות לוואי מאשר החיסון הבנוי מחיידקים מומתים. אולם חיסון זה עדיין אינו בשימוש שגרתי. לסיכום, התופעה של הפרכוסים (הקלאסיים מתבטאים בתנועות חוזרות לא רצוניות של השרירים עם פגיעה בהכרה) בעקבות מתן החיסון נדירה ביותר, ולמעט המקרים שצויינו לעיל, מומלץ לתת את החיסון שכן התועלת גבוהה יותר מהסיכון.