חצבת

הגורם האחראי להתפרצות חצבת הוא נגיף. וירוס החצבת הוא נגיף מידבק ביותר, עד כדי כך שאדם אחד אשר נדבק בנגיף, ידביק את מרבית הסובבים אותו, אשר אינם מחוסנים מפני הנגיף.

הנגיף חי בריריות האף והפה של הילד או המבוגר החולה במחלה. הילד או המבוגר החולים במחלה יכולים להדביק את הסובבים אותם בטווח של ארבעה ימים לפני הופעת הפריחה ועד לארבעה ימים לאחר הופעתה. 

כאשר אדם החולה בחצבת משתעל, מתעטש או מדבר, טיפות זעירות של רוק הנושאות בתוכן את הנגיף מתפזרות באוויר, ובני אדם הנמצאים בקרבת מקום עלולים לשאוף אותם. 

הטיפות הנגועות בנגיף יכולות גם ליפול על גבי משטחים בסביבת האדם החולה, הנגיף נשאר פעיל ומידבק עד לטווח של ארבע שעות. ניתן להידבק בנגיף על ידי הכנסת האצבעות לפה או לאף לאחר נגיעה במשטח המזוהם בנגיף.

ברגע שהנגיף חדר אל תוך הגוף, הוא בדרך כלל יתמקם ויתרבה בתאי הרקמות הריריות של הגרון והריאות. לאחר מכן הזיהום מתפשט ברחבי הגוף, כולל במערכת הנשימה והעור. 

חצבת היא המחלה הזיהומית המדבקת ביותר . כל חשיפה לאדם הנגוע במחלה יכולה לגרור בעקבותיה את התפתחות המחלה אצל בני אדם אשר אינם מחוסנים בפניה. המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארצות הברית מדווח כי מספר מקרי מחלת חצבת המדווחים עולה בהתמדה, בעיקר בקרב אלה אשר אינם מחוסנים מפני הנגיף. 

במקרה של אנשים שחלו בעבר במחלת חצבת, הגוף של ייצר נוגדנים במערכת החיסון על מנת להילחם בזיהום, ולכן אין הם יכולים לחלות במחלת חצבת בשנית.

מחלת חצבת נפוצה יותר בארצות הבלתי מפותחות, בעיקר בקרב אוכלוסיות אשר סובלות ממחסור בוויטמין A כתוצאה ממצב של תת תזונה. זהו אחד הגורמים אותם יש לקחת בחשבון ולשקול בטרם יציאה לאחת מן המדינות האלה.

הרופא המטפל יוכל בדרך כלל לבצע אבחון למחלת חצבת בהתבסס על התסמינים המובהקים אשר מלווים את המחלה, כמו פריחה, וכמו גם הימצאותן של נקודות לבנות קטנות בעלי מרכז לבן-תכלכל בתוך הפה באזור פנים הלחיים שלך, המכונות גם כתמי קופליק. 

ייתכן והרופא המטפל בך ייקח ממך דגימת דם על מנת לאשר כי אכן הפריחה שלך היא תוצאה של מחלת חצבת.

הסיבוכים של מחלת החצבת כוללים:

·  דלקת אוזניים. מחלת חצבת גורמת לדלקות אוזניים אצל אחד מתוך כל 10 ילדים.

·  דלקת המוח (encephalitis). בני אדם החולים במחלת חצבת עלולים לפתח את דלקת המוח, שהיא דלקת של המוח אשר נגרמת כתוצאה מזיהום, וגורמת להקאות, הופעת פרכוסים ועוויות, ובמקרים נדירים אף לתרדמת. דלקת המוח יכולה להופיע בסמיכות להופעת מחלת חצבת, או שהיא יכולה להופיע שנים מאוחר יותר, בגיל הבגרות כתוצאה מזיהום נגיפי המתפתח באיטיות. דלקת המוח המאוחרת, המכונה דלקת המוח על שם דאוסון (Dawson's encephalitis) היא תופעה נדירה ביותר.

·  דלקת ריאות. סיבוך יחסית נפוץ בקרב החולים במחלת חצבת היא בדלקת ריאות, מחלה אשר יכולה להיות מסכנת חיים.

·  שלשולים והקאות. הופעת סיבוכים מעין אלה נפוצה יותר בקרב ילדים קטנים ותינוקות.

·  דלקת סמפונות (ברונכיט), דלקת גרון או אסכרה. מחלת חצבת יכולה לגרום להופעת דלקת בבית הקול או לדלקת של הריריות הנמצאות בצדן הפנימי של מעברי האוויר המרכזיים של הריאות (הסמפונות).

·  בעיות בהריון. נשים בהיריון צריכות לנקוט משנה זהירות בכל הקשור למחלת חצבת ולהימנע מחשיפה לנגיף, וזאת מכיוון שמחלת חצבת עלולה לגרום להפלה, ללידה מוקדמת או ללידת תינוקות בעלי משקל לידה נמוך.

·  ספירת טסיות דם נמוכה. מחלת חצבת עלולה לגרום לירידת במספר טסיות הדם – תאי הדם אשר הכרחיים ליצירת קרישת הדם.

אין טיפול אשר יכול לסייע להיפטר ממחלת חצבת כאשר היא נמצאת בשלב הפעיל שלה. אולם, תינוקות אשר אינם מחוסנים מפני הנגיף יכולים לקבל זריקת חיסון כנגד הנגיף כ- 72 שעות לאחר שנחשפו לנגיף החצבת, על מנת לספק להם חסינות מפני הנגיף. 

נשים בהיריון, תינוקות ובני אדם בעלי מערכת חיסונית חלשה אשר נחשפו לנגיף החצבת יכולים לקבל זריקות של חלבונים (נוגדנים) אשר יכולים לסייע להיאבק בנגיף. החיסון מכונה נסיוב על בסיס גלובולין. כאשר זריקה זו ניתנת תוך שישה ימים מרגע החשיפה לנגיף חצבת, נוגדנים אלה יכולים לסייע במניעת מחלת החצבת או לגרום לתסמינים המלווים אותה להיות מתונים יותר.

במידה ומפתחים זיהום חיידקי במקביל למחלת חצבת, כגון דלקת ריאות או דלקת אוזניים, ייתכן והרופא המטפל ירשום טיפול בתרופה אנטיביוטית. ילדים קטנים הנזקקים לאשפוז בבית החולים כתוצאה ממחלת החצבת יפיקו תועלת רבה מנטילת תרופת מרשם על בסיס וויטמין A.

הכנסה לבידוד היא מרכיב טיפולי נוסף בהתמודדות עם חצבת. מכיוון שמחלת חצבת היא המחלה המדבקת ביותר בפרק הזמן של כארבעה ימים לפני וארבעה ימים לאחר הופעת הפריחה, מומלץ לבני אדם אשר חולים במחלת החצבת לא לחזור לפעילות בקרב בני אדם אחרים במשך פרק זמן זה. 

יתר על כן, מומלץ להרחיק מן החולה בני אדם, כמו אחים למשל, אשר אינם מחוסנים נגד נגיף החצבת, ולהוציאם מביתו של האדם הנגוע במחלה. יש שוחח עם הרופא המטפל על האפשרויות וההמלצות לשמירת האדם הנגוע במחלת חצבת בבידוד.

בכל מקרה בו קיימים סימנים לחצבת או חשש להידבקות, יש לפנות בהקדם לרופא.

החיסון נגד מחלת חצבת ניתן בארץ רק כחלק מתרכיב חיסון המשולב יחד עם חיסון כנגד מחלות אדמת וחזרת (חיסון משולש MMR). חיסון זה מורכב מן המערך הבטוח והיעיל ביותר של כל אחד מן החיסונים הללו. החיסון מיוצר על-ידי נטילת הנגיף האחראי להתפרצות מחלת חצבת מגרון של בן אדם הנגוע במחלה, ומסגלים אותו להתרבות בתאים של עובר אפרוח בתנאי מעבדה. 

כאשר נגיף החצבת המוחלש ניתן לילד במסגרת חיסון משולש MMR, הנגיף מתרבה וגורם לדלקת שאינה מזיקה - בטרם המחלה מתפתחת, המערכת החיסונית מחסלת אותו.  הדלקת הזו, שאינה מזיקה, מביאה לידי כך ש-93 אחוזים מכלל הילדים מפתחים חסינות מפני נגיף החצבת לכל ימי חייהם. אולם, מומלץ לתת מנת חיסון שנייה על מנת להעלות את רמת החסינות לכ-97%.