לדוקטור שלום. לאחר 6 שנים של טיפול תרופתי...

עם מגוון תרופות כגון ציפרלקס, וייפאקס, ועוד תרופה שאינני זוכר את שמה בשילוב עם הוייפאקס.. לטיפול בהתקפי חרדה הנובעים ממחשבות טורדניות, מעולם לא הצלחתי להגיע ליציבות הרצויה. בנוסף אני מקבל לוריבאן, שבו אני משתמש ל"מצבי חירום" כשאני מרגיש שאני ביום רגיש שבו המתח גבוה יותר ושעקב כך המחשבות יסתחררו יותר בפראות. העניין הוא שכמעט כל יום בשבילי הוא כזה.. לא חייבת להיות סיבה מיוחדת. זה יכול להיות יום של בטלה, או יום של עבודה קשה. קיץ או חורף. וכו'. הכל שאלה של "איך אני מתעורר" בדרך כלל. לאחרונה, יוצא לי לקחת קצת יותר לוריבאן.. ובכל פעם שההשפעה שלו כבר מורגשת אני נהיה רגוע.. המחשבות לא נראות לי כל כך מאיימות.. לא מרגשות אותי ולא מטרידות.. אני ממש נמצא במצב האידיאלי וכל פעם אומר לעצמי "הלוואי וככה הייתי כל הזמן, אז הייתי במצב שאני כל כך רוצה להיות בו". ברור לי שכדי להגיע למצב של "כל הזמן" אי אפשר לבלוע לוריבאנים בקצב. היא ממכרת, וגם נועדה לטיפול מיידי על ידי דיכוי מערכת העצבים, והאמת שגם אם אני נוטל אותה במשך כמה ימים ברצף, ההשפעה שלה פוחתת משמעותית.. כאילו הגוף מתרגל, עד שאני נגמל כמה ימים, ואז כדור אחד נותן לי יופי של תוצאה. בעיה נוספת בתוצאה הזאת היא ההשפעה שמלווה באופן טבעי בעייפות כבדה שבדרך כלל מכריעה אותי ומפילה אותי לישון. ברור לי שגם אין לה קשר למשפחת התרופות היומיומיות שאני נוטל, ושפעולתן שונה לגמרי והן עובדות על הטווח הארוך ועל היציבות של הורמונים במוח עצמו. התקפי החרדה אמנם חלפו לחלוטין (פרט למקרים קיצוניים מאוד), שאין ספק שזה משהו נהדר בפני עצמו, אבל המחשבות הטורדניות לא מפסיקות ולפעמים מביאות אותי למצב בלתי נסבל ממש. כאילו המוח בכוונה מנסה לעצבן.. להזכיר לי דברים מעצבים וכואבים.. וכשהוא עובד על זה בקצב גדול, הוא בסופו של דבר גם מצליח ואני נהיה מתוח ועצבני.. רעד בידיים.. וכמובן חוסר שקט וריכוז. אני בחור באמצע שנות ה20 לחיי, ולאחר 6 שנים החלטתי לנסות לשאול בכל זאת - האם קיימת תרופה יומיומית שכזו שעובדת על הטווח הארוך שבאמת תביא אותי למצב הרגוע הזה שאליו אני מנסה להגיע כבר 6 שנים? ניסו כבר להחליף, לשדרג ולהעלות מינון. אני משתמש בתרופות החדשניות והיקרות ביותר למיטב ידיעתי, ועדיין לא מצליח להתייצב. רק כשאני נוטל את הלוריבאן אני מרגיש נהדר וחושב צלול ובצורה נכונה וחיובית. בכנות, המלחמה הזאת ארוכה ומתישה מאוד וקורה לי לאחרונה די הרבה שאני מאבד תקווה ואומר שאולי כך נגזר עליי לחיות. כמו כאב ראש ניצחי שרק כשהופך למיגרנה אני לוקח כדור כי זה כבר בלתי נסבל. רקע נוסף שאולי רלוונטי - נושא המחשבות (שהוא זניח לדעתי) עוסק בעיקר בבנות זוג. וההתפרצות הראשונית - של עולם הטורדנות והחרדה לחיי (שטיפת מוח קצרצרה של אדם דתי שנתקל בי). למרות שאציין שהיום הנושאים הטורדניים והמתח העז שמלווה אותם שונים לגמרי מנושא "החיים המוות והאלוהים" שגרם להתפרצות, ויותר מאופיינים בסרטים של - האם בוגדת? מה עושה ועם מי? וכנ"ל גם כשאני מחליט שהבחורה היא שורש הבעיה ומעיף אותה, המחשבות האלה לא פוסקות וממשיכות להעסיק על אף ש"זה כבר לא ענייני ומה אכפת לי".. הרבה תודה מראש וסליחה על ההודעה הארוכה.