פורום פסיכיאטריה - עמוד 1464

הייתי מפנה אותה קודם כל לפסיכיאטר. יתכן וכל עוד לא תאלץ לצאת גם מבית ההורים לא תסכים, כיזה נוח מדי עבורה ואין לה צורך בשינוי. בשום פנים לא הייתי ממליצה שהיא תחזור לגור איתך - זה לא טוב לא לך ולא לה. בברכה דר' קרני רובין

שלום משה כדאי לחזור על הבדיקה - קרוב לודאי שזו טעות מעבדה. לדעתי אין משמעות רבה לכך שהטסיות מעט מתחת לנורמה. אין לכך קשר עם החרדה איזה תרופות אתה מקבל? בברכה

שלום משה כדאי לחזור על הבדיקה - קרוב לודאי שזו טעות מעבדה. לדעתי אין משמעות רבה לכך שהטסיות מעט מתחת לנורמה. אין לכך קשר עם החרדה איזה תרופות אתה מקבל? בברכה

שלום, רציתי לכתוב כמה מילים מנסיון אישי שאולי יעזרו. אני לא מכירה את אחותך ואת אישיותה, ואני יודעת שטיפול במקרה משולב של חרדה וOCD הוא מורכב ויתכן שדורש טיפול תרופתי ובכל מקרה דורש את שיתוף הפעולה שלה. בתור אדם שחרדות מלוות אותו מאז ילדותו ושהופיע אצלי OCD שהתגברתי עליו בכוחות עצמי, רציתי להציע בלי קשר לטיפול התרופתי, שאם יוצא לך לדבר עם אחותך, תנסי לקחת כמה דברים בחשבון: אחד, לנסות לא להפוך את העניין לחמור מדי. אנשים רבים סובלים מחרדה ומצליחים להתגבר עליה או לחיות איתה, וגם או סי די, כמו שציינתי, למרות שהיא נראית כמו בעיה חמורה - היא לפעמים דבר שפשוט נעלם! כמו במקרה שלי. אז אם תוכלי לזרוע בה קצת אופטימיות (מוצדקת) בנושא הזה, אני חושבת שזה עשוי לעזור. דבר שני, לגבי האו סי די, עזרתי לעצמי בשתי דרכים: אחד, עשיתי עם עצמי הסכמים לטווח קצר. לדוגמא: החלטתי שביומיים הקרובים אני נועלת את הדלת פעם אחת בלבד. או שבשלושת הימים הקרובים אני לא בודקת שהגז מכובה יותר מפעם אחת. ככה, לאט לאט, הבעיה נעלמה לחלוטין, כבר 6 שנים. ובכל פעם שאני רואה ניצנים שלה, אני מטפלת בה מיד. המחשבה השנייה שעזרה לי, היא מחשבה מסוג "לא איכפת לי שהבית ישאר פתוח, ומצדי שיפרצו אליו, אני לא בודקת שוב שנעלתי". אפילו שאת כאילו 'עובדת על עצמך' עם מחשבה כזו, אני מצאתי אותה מאוד מועילה. והדבר האחרון, לגבי חרדות, הדבר היחידי שאני יכולה לומר שעזר לי הוא להקטין את הבעיה, להחליט שבינתיים אני חיה איתה ולנסות בינתיים לעבוד על דברים אחרים בחיי -- ובעיית החרדה באמת פחתה, כי בעיני חרדה קשורה מאוד למידת האושר הכללית שלנו בחיינו. תשימי לב, אולי תראי שבתקופות "שמחות" יותר אחותך פחות חרדה ולהיפך. לכן, הרגיעה באופן כללי והאופטימיות בתחומים אחרים בחיים מאוד עוזרת. כל זה לא קשור לפניה לפסיכיאטר - אני בעד, ואני יודעת שלא פתרתי מבחינתי את הדברים לעומק - אבל אם אחותך מתנגדת לזה כרגע, ומסרבת להכיר בזה שיש לה "בעיה", אולי הדברים שכתבתי כאן יוכלו קצת לעזור לה, ולהביא אותה למצב שבו תוכל להכיר בבעיותיה ולנסות להתמודד איתן. אותי הם הצילו בתקופה מסוימת בחיי.

לחסוי שלום, אנא מסור לאחותך שחרדות ו-ocd אינן הפרעות של משוגעים. אנשים מאוד ידועים סבלו מ-ocd, למשל לקסינגטון שכתב את הלקסיקון הראשון ומדובר על פי רוב באנשים חכמים ומוכשרים. לגבי הטיפול בחרדה וב-ocd הוא מתחלק לשניים: 1. תרופות ממשפחת ה-SSRi's המורידות בכ-55% את עוצמת החרדה ואת חשיבות החרדות. 2. טיפול התנהגותי קוגניטיבי שהכותבת הנכבדת למטה עשתה את חלקו בעצמה וכל הכבוד לה. בעבר, היו אנשים עם ocd נסגרים בבית ולא מספרים על ההפרעה מחשש שיחשבו שהם משוגעים. אך מאז שיש טיפולים ספציפיים, הנאשים הסובלים מהרפעה זו ברובם יצאו מהארון. תמליץ לאחותך שתצא מהארון כי היא לא משוגעת וניתן לעזור לה. כמו כן, אולי כדאי שתקרא את הספר "הילד שלא הפסיק לרחוץ את ידיו". בברכה, דר' קרני רובין

ל-א' שלום רב, ראשית, כל הכבוד כי עשית טיפול התנהגותי קוגניטיבי בעצמך וזה מרשים. שנית, לא כולם מסוגלים להתמודד עם החרדה המציפה כתוצאה מדחיית הדחף למרות שהוא לא הגיוני. מסיבה זו, במרבית המקרים יש הכרח לתת את הטיפול התרופתי ורק אחר כך להמשיך עם הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי. בברכה, דר' קרני רובין

דר' קרני שלום רב, בהמשך לתגובתך אני נורא מנסה לשכנע את אחותי שללכת לטיפול זה בסדר ומוצדק ואפילו אני מעונינת ללכת לטיפול על מנת לקבל קצת פספקטיבה והכוונה ואף הלכתי למס' טיפולים אשר עזרו לי המון שאחותי מודעת לכך, אך עם זאת היא מסרבת בכול תוקף ללכת. אני מרגישה שאני כבר יוצאת מדעתי מהתנהגותה, אני מרגישה כי אני מכילה לה את ההתנהגות ומאשרת לה אותה כי רק אלי היא פונה, וכמו כן רק אני מודעת לכך ברמה הרפואית בבית, שאר בני הבית מכחישים שיש בעיה. אני מאבדת סובלנות נורא מהר דבר אשר לא מתאים לי כלל אך אני מרגישה שכבר אין לי כול להכיל כול כך הרבה לחץ ממנה כי גם עלי עוברים דברים לא פשוטים פשוט כולם בוחרים להתעלם מכך, וכך נוצר מצב שאני קשובה לכולם ואון קשבת וכתך להיתמך עליה , אך בשבילי אף אחד לא מפנה מקום. כמו כן אני עוזבת את הבית בקרוב ואני לא יודעת איך היא תתמודד עם הידיעה הזאת. האם היא תרגיש חוסר אונים? היא טוענת שהיא תתקשר אלי בכול רגע על מנת שהשיגרה שהיא רגילה אליה תימשך... אין לי כוח יותר....

שלום רב אולי הסיבה שאחותך אינה מוכנה לפנות לטיפול זה כי יש לה אותך. כל זמן שאת משמשת ככותל המערבי אין לה צורך ללכת לטיפול. לדעתי עליך לצאת מהבית ולשים לה גבולות. עליך להתחיל לחיות את חייך. זה שתצרי חלל יאלץ גם את אחותך לעשות שינויים. כמובן שהיא רוצה שהשיגרה שהיא רגילה אליה תמשך. אולם כל עוד השגרה הזו תמשך היא לעולם לא תגיע לשינוי ושיפור. לצאת מהבית ולהתחיל לחיות את חייך זה הצעד הקשה אך הנכון. בהצלחה

שלום על פי מעט המידע שמצאתי, הדיפרסון עשיר בחומצה האמינית טריפטופן ובעזרת הוויטמין B-6, הופכת החומצה לסרוטונין במוח. (השאלה היא האם מדובר בכמויות טיפוליות של טריפטופן) על פי הפירסום הדיפרסן מכיל: בלוטה שחורה Ballota nigra ה-phenylpropanoides המצויים בצמח בודדו ונבדקו. לשלושה מהם verbascoside ,forsythoside ,arenarioside יש אפיניות לקולטנים של דופמין, מורפין ו-benzodiazepine. הפעילות המרגיעה של מערכת העצבים קשורה לפניל-פרופנואידים. ג'ינסנג סבירי Eleutherococcus senticosus נטען כי במחקר שנערך ב 1000 עובדי מפעל, התגלה, כי נרשמה ירידה של 40% בהיעדרויות ממקום העבודה אצל אלו שהשתמשו בתמצית של צמח הג'ינסנג הסיבירי. ג'ינסנג קוריאני Panax ginseng נטען כי ניסוי קליני שנערך בפינלנד בשנת 1995 בקרב חולים, הראה כי הצמח העלה את מצב הרוח ושיפר את הביצועים הפסיכו-פיזיקליים סכיסנדרה Schizandra צמח הסכיסנדרה נחשב לצמח אדפטוגני המסייע לפעילות של בלוטת האדרנל. יעיל ומחזק במיוחד במצבי תשישות וחולשה ויתניה משכרת Withania somnifera Adaptogen - אדפטוגן, מחזק את מערכת החיסון, עוזר לגוף להסתגל לשינויים, משפר את איכות החיים וההרגשה הכללית, מסייע להחלים ממחלה, לעבור טיפולים קשים ולהשתחרר ממצבי לחץ. טיון השמש Inula Helenium מיועד לסובלים מדיכאון קל עד בינוני מלווה בבעיית נדודי שינה. יתכן כי תרופה "טבעית" זו, כמו הרמוטיב יעילה בדיכאון קל עד בינוני אך אין לי ספק כי בדכאון עמוק אין די בכך. גם לדיכאון קל עד בינוני הייתי ממליצה על ניסיון עם רמוטיב שפורסמו עליו מחקרים, יעילותו הוכחה וידוע מנגנון הפעולה שלו. בברכה

למירב שלום אל-תרוקסין הוא תחליף להורמון התירואיד שחסר לך. אנא פני לאנדוקרינולוג (רופא של בלוטות) שינחה אותך בטיפול בחסר של התירואיד. בלוטת התירואיד מאד חשובה מאחר והיא שולטת על כל המטבוליזם שלנו באמצעות הורמון התירואיד שחסר לך. זיפרקסה זו זיפרקסה בין אם היא בכדור ובין אם היא בצורת וולוטאב ולכן תופעות הלוואי הן זהות. אשר לאביליפיי -הסברתי כי לכל תרופה תופעות לוואי משלה וכדוגמא הבאתי את האביליפיי לה פחות תופעות של גלגול עיניים אך כמובן יש לה תופעות משלה בעיקר בתחילת הטיפול ולכן מתחילים אותה מאוד לאט. איני יכולה להמליץ לך איזה טיפולעדיף עבורך - את מוכרחה להתיעץ על כך עם הפסיכיאטר המטפל בך ושמכיר אותך. בברכה

למירב שלום 1. יש תרופות נוספות חוץ מזיפרקסה. אך לכל תרופה יש תופעות לואי משלה.בימים אלה הגיעה התרופה אביליפיי למדפי הקופות (היא בסל) ויש לה למיטב ידעתי פחות תופעות לואי של גלגול עיניים. 2. סביר להניח שההיפותירואידיזם אינו תוצאה של הזיפרקסה. אך הדיכאון שנשמע מדבריך אין ספק שהוא מושפע מההיפתירואידיזםץ את חייבת לקבל טיפול באל-תרוקסין אשר ללא ספק ישפר את הרגשתך לאחר איזון. בברכה

ליוסי שלום למיטב ידיעתי יש רק גנריקה של חברת יוניפארם ולא של חברת טבע. אני בעד גנריקות, אך יחד עם זה המעבר לגנריקה יכול לגרום לנסיגה. יש דיווחים רבים על כך ואני תקווה כי לא רחוק היום בו מי שאוזן על סוג אחד לא יאלצו אותו להחלךיף - כפי שזה מקובל בתרופות אנטיאפילפטיות. אני מקוה שעניתי על שאלתך. בברכה

שלום איני סבורה שיש מקום להפסיק את הציפרלקס ואין סיבה רפואית לעשות זאת. לדעתי החיים קצרים מדי מכדי לבזבזם על סבל מחרדות. ודאי הדבר נכון אל לא עברת טיפול התנהגותי קוגניטיבי ולמדת למצוא עוד אופציות בנוסף לאופציות הקטסטרופליות שאופייניות לסובלים מהתקפי חרדה וכן דרכי התמודדות עם חרדות. בכל אופן גישתי היא שלא מחליפים סוס מנצח בברכה

שלום, אמנם איני פסיכיאטר, אך אני מכיר כמה ואני בעצמי מטפל בילדים עם קשיים מסוימים, ביניהם התנהגותיים. שתי התרופות שאת מתארת, שונות במעט זו מזו ופועלתן במוח שונה, לא ממש ברור למה הילד זקוק להן, מכיוון שריספרדול למשל, עשוי לשמש כתוספת לריטלין, במקרים חמורים של קשיי התנהגות ואימפולסיביות, זו היא תרופה אנטי-פסיכוטית. לשני התרופות תופעות לוואי משלהן, איני פסיכיאטר אך בהחלט מומלץ לשקול בשנית האם הבעיה כל כך חמורה עד כדי נטילת כדור נוסף מקבוצת האנטי פסיכוטיים בנוסף לריטלין. ניתן לשקול טיפולים אלטרנטיביים. יום טוב

לללל שלום רב קודם כל סליחה שלא עניתי לך קודם. השאלה שלך טבעה בים השאלות. אינך בהיסטריה והלבטים שלך הם לגיטימיים. אני מצטרפת למה שכתב לך YP שאינו רופא, אך בהחלט מכיר את הנושא. השאלה היא מה הסימפטום השליט בתמונה - הפרעות התנהגות קשות או מצב דכאוני/כפייתי. ככלל הייתי מנסה רק ריטלין ולפי התגובה מחליטה אם דרוש משהוא נוסף. אשר לפרוזק זו תרופה יעילה ובקובלת בילדים למצבים דכאוניים או מצבים כפיתיים. תרופה זו כמו כל התרופות שהן נוגדות דכאון יכולה לגרום למאניה רק אם יש תורשה (גנים) מתאימה. אני בדרך כלל גורסת שצריך על רופא אחד ולזרום איתו אחרת משתגעים מרוב דיעות. אם התחלת עם ריטלין ופרוזק כדי לתת לכך צ'אנס ולא להפסיק להתחיל ולהפסיק תרופות - אלא אם זה באמת עושה רע. בתקווה שכבר עצותי מיותרות ובברכה

לחיה שלום לא כתבת בן כמה הבן. כמו כן לא ברור לי מדוע אובחן OCD מאחר ו-OCD איננו דכדוך. בנוסף לא ברור מינון הזיפרקסה והאם הוא מספיק לטיפול ב-OCD המצריך מינונים יותר גבוהים. אשר לטיפול פסיכולוגי - ב-OCD עוזר טיפול התנהגותי קוגניטיבי בלבדץ במצבי משבר אפשר בהחלןט לצופף את הטיפול. בכדי ליעץ יותר דרושים לי כאמור יותר פרטים בברכה