פורום פסיכיאטריה - עמוד 1470

למיכל שלום, ניתן לטפל בלוסטרל במשך שנים ללא נזקים לטווח ארוך. ניתן לפעמים לרדת מעט במינון, תלוי מה היא ההפרעה. כדאי שתתייעצי עם הפסיכיאטר המטפל. לוסטרל היא תרופת האם. ללוסטרל 2 גנריקות (תרופה גנרית היא תרופה המכילה חומר פעיל כמו בתרופת המקור): סרטרלין וסרנדה. בברכה, דר' קרני רובין

אני בטיפול כבר שנתיים אצל פסיכולוגית מדהימה שמידי פעם בכדי לתת הרגשה טובה נותנת יד או חיבוק חברי לפני היציאה בדלת תלוי מה טיב היחסים בינכם בעיני אין נורמה שאומרת שאסור בהצלחה

זה לא תמיד כדאי היות ואחר כך יכולה להיבצר תלות רגשית עמוקה במטופל ולצאת מזה מאוד קשה .אלא אם כן זה לא יכול לגרום לביקוש גובר של עוד ועוד ......... כוונתי אך ורק בנים לבנים .ובנות לבנות .אם קרה קושי בטיפול פגיעה של מטופלת כמובן שאם זה יהיה שייך אז כדאי ואפילו רצוי לתת חיבוק ואזאי הקשר רק יעמיק ויהיה טוב יותר . בהצלחה לילך פסיכולוגית א.כ.

לדני שלום, אני מסכימה עם מה שנאמר. ככלל, אין מקום לתת מתנה למטפל ככה סתם. איני רואה כל רע בתשומת לב קטנה בחגים ובוודאי בפרידה, אך הדבר נתון לחילוקי דעות. אשר לחיבוק וללחיצת יד, אני מסכימה עם מה שכתבו לך. בברכה, דר' קרני רובין

ללירון שלום, מאניה דיפרסיה היא מחלה עם מרכיב גנטי. הסיכוי של אדם ממוצע לחלות בה הוא כ- 1.5%. מי שיש לו הורה אחד חולה, סיכוייו לחלות עולים ל- 10%. סיכוייו של ילד של הורה שלא חלה אך סבתו הייתה חולה הם כמעט כמו הסיכויים של כל אחד באוכלוסיה לחלות ( כ-3%). אני ממליצה כי תפנו לייעוץ גנטי כדי לקבל תשובות מדויקות יותר. בברכה, דר' קרני רובין

לאד שלום, בין תופעות הלוואי הנדירות ביותר של וולבוטרין, שזה זיבן ארוך פעולה, מצאתי תופעת לוואי זו. נראה לי כי כאשר מדובר בזיבן לצורך הפסקת עישון וטיפול קצר מועד, הסכנה מכך שואפת לאפס. אין לי ספק כי העישון מסכן אותך הרבה יותר. אני מוכרחה להגיד שלא פגשתי תופעת לוואי זו תוך טיפול עם וולבוטרין. בברכה, דר' קרני רובין

ללאה שלום, לא כתבת איזה סוג סכיזופרניה יש לבנך והאם הוא השמין מאוד כתוצאה מהטיפול. כמו כן, לא ציינת אם הגיע למצב של טרום סכרת. ככלל, לדעתי, יש 2 תרופות שעשויות להתאים לו. אחת זו הריספרדל, במיוחד זריקות Risperdal Consta אשר עשויות להקל על המצב ואולם במידה והוא השמין מאוד - נכנסה כיום לסל תרופה חדשה שנקראת Abilify. היא למעשה בסל כבר מתחילת שנת 2010 אך נכנסה לקופות רק בימים אלה בגלל ענייני אישורים. התרופה כמעט ואינה גורמת להשמנה, אינה מעלה שומנים בדם, אינה מעלה פרולקטין ויש לה אפקט מאזן על מצב הרוח כמו לזיפרקסה. על פי הנחיות הסל, הקופה אמורה לספק אותה במידה והיה כישלון על ריספרדל או גורמת לתופעות לוואי בלתי נסבלות. בקופות שונות יש עדיין קשיים שונים בנושא. אנא התייעצי עם הרופא המטפל שלו. בברכה, דר' קרני רובין

אוסיף גם שהייתי בטיפול פסיכולוגי כמה שנים בכמה מסגרות ולא הצלחתי באמת להיעזר בו. (כלומר, הנסיון שלי לטפל בעצמי לאורך השנים לא היה "עצמאי"). במסגרת הזאת הציעו לי להעזר בנוגדי דכאון וחרדה, אבל רציתי לחכות עם זה ולבדוק את מקור הדברים עם עצמי, לפחות למשך פרק זמן מסוים.

לאלי שלום, התופעה שאת מתארת הינה למעשה תופעה נורמלית הנגרמת על ידי מנגנון הגנה מאוד יעיל ונקראת דפרסונליזציה ודראליזציה. רואים שימוש במנגנון זה בחיילים הנמצאים בשדה הקרב והם כאילו שם ולא שם, וכן בניצולים של זוועות. צורה זו של תגובה מאוד שכיחה בילדים ומופיעה במבוגרים כאשר הם במצוקה. נראה לי כי את משלמת מחיר מאוד כבד במאבק שלך לא לקבל תרופות. ההתנגדות לקבל תרופות מאוד אופיינית לחולים עם חרדות בשל הצורך לשליטה. ברצוני להזכיר לך כי כאשר נוטלים תרופה, או לא נוטלים אותה, מי ששולט זו את ולא התרופה. את מכניסה אותה לפה או לא מכניסה אותה לפה. התרופות האלה אינן משנות אישיות. אשר לטיפול פסיכולוגי, הטיפול היעיל במצבים אלה הוא טיפול התנגותי קוגנטיבי. מאוד קשה לעבור אותו ללא טיפול תרופתי, אך הוא בהחלט יכול להוות רקע לניסיון להפסקת הטיפול בהמשך. אני לכשעצמי, מאמינה כי החיים קצרים וחבל לבזבז אותם על מאבק מהסוג שאת עוברת וכי אין לי ספק שיש לך דברים רבים שהיית יכולה לעשות באנרגיה שאת מאבדת במאבק זה. הייתי ממליצה כי תפני לפסיכיאטר כדי שיכוון אותך לטיפול. בברכה, דר' קרני רובין

שלום ד"ר קרני, תודה רבה על התשובה. אני עדיין לא בטוחה, אבל אשמח אם תוכלי להמליץ לי, על פסיכיאטר (נדמה לי שמוטב פסיכיאטרית) טובים באזור תל אביב שיוכלו להתאים גם לבעלי תקציב מוגבל יותר. האם את עצמך מקבלת שלא באופן פרטי? אני מניחה שזה לא המקום לדון בזה בהרחבה, וקשה לדבר על זה על רגל אחת, אבל הקושי העיקרי שלי עם השימוש בתרופות הוא שראיתי בסביבתי שהתופעות (בעיקר דכאון וחרדה) הופיעו שוב, פעמים רבות, לאחר סיום השימוש בתרופה, גם אם שנה או יותר אחרי. הרגשתי שהתלות הפסיכולוגית נשארת גם אם אין תלות של ממש בתרופה - החולה יודע שאת התקף הדיכאון הקודם הוא לא צלח בלי תרופות, אז למה שיצלח את זה הנוכחי? ומה קורה אם ההתקף השני עמיד לתרופה ודורש מינון גבוה יותר, וכו'. אלה דברים שראיתי, והרגשתי שזה סוג של מעגל. החשש הוא שהאמון שלך ביכולת שלך להתמודד עם הדברים יורדת, וכך גם יכולתך להתמודד איתם. אם תרופה מטפלת בסימפטומים, ולא בבעיה - האם זו לא המשמעות של תלות? אני גם מודה שעוצמת הקשיים שאיתם אני מתמודדת דווקא הם שגורמים לי לחשוש מתרופות - אני מעדיפה להתמודד איתם פנים אל פנים וקשה לי לחשוב עליהם כעל דבר שאני "מחביאה" מעצמי וחוששת שיתפרץ - זה נשמע אולי תיאורטי, אבל ככה הם נשמעים לי מפחידים פי כמה. במלים אחרות, אם להיות כנה, קשה לי לראות את עצמי מתנהלת בעולם חופשייה לחלוטין מחרדה חברתית, נניח. היום קוראים לזה חרדה חברתית ופעם קראו לזה ביישנות, אבל זה חלק מהאופי שלי ותמיד היה. כמו שגם יתרונותי הם חלק ממני. וכמה עמוק שלא אחביא את זה, אני יודעת שזה יעלה שוב... סליחה שהארכתי...

דיכאון זו הפרעה ביאולוגית עם גליות ואכן את צודקת שההפרעה יכולה בהחלט לחזור. המקובל הוא כי בגל הראשון ניתן להפסיק את התרופה ואילו בגל השני אם יש סיפור משפחתי מומלץ להמשיך בטיפול התרופתי. בגל השלישי מומלץ לא להפסיק את הטיפול גם אם אין סיפור משפחתי. לחרדה מנגנון ביאולוגי דומה וזה למעשה ביטוי של המנגנון באיזורים שונים של המוח. כך לפעמים יש רק דיכאון, לפעמים יש רק חרדה ולפעמים יש חרדה עם דיכאון ואין לכך משמעות לגבי תוצאות הטיפול. על פי רב הפסקת הטיפול וחידושו אינה גורמת לירידה באפקטיביות של הטיפול. לעיתים נדירות יש צורך לעלות מעט במינון. אשר לשאלתך לגבי - אני מטפלת באופן פרטי בלבד. אם תרצי תוכלי להתקשר אלי לנייד. ראי מספרו באתר שלי. בברכה דר' קרני רובין

לאמא האלמונית שלום, אינני יודעת בן כמה בנך ולכן אינני יכולה לענות לגבי זכותך להוציא אותו מאשפוז או לא. אני גם לא יודעת מה הסיבה שהוחלט דווקא על טיפול זה, ולכן אינני יכולה לחוות את דעתי לגבי עצם הטיפול. כדאי לנסות להבין זאת מרופאיו. אשר לאנמיה, אנמיה כתוצאה מהטיפול בריספרידל, הינה תופעה נדירה (מופיעה בפחות מ-1%). נראה לי כי לגבי האנמיה, צריך להבין את מקורה ולטפל בה לכשעצמה בלא קשר לטיפול בריספרידל. יצויין כי בצמחונים הרבה פעמים יש אנמיה כתוצאה ממחסור בויטמין B12 ולכן חשוב לבדוק זאת, אם אכן יש חסר להוסיף לו ויטמין B12. אשר לאובדנות, אכן בין תופעות הלוואי הנדירות של תרופה זו מדווח גם על כך ומצויין כי מסיבה זו יש לתת את התרופה בהתחלה תוך השגחה צמודה. קרוב לוודאי שזו אחת הסיבות שהרופאים מסרבים לשחרר את בנך וזאת בכדי לשמור עליו בכדי שלא יפגע בעצמו. ההחלטה על סוג הטיפול בבית החולים נעשית על ידי רופאי המחלקה. ניתן לדבר עם הרופא המטפל או מנהל המחלקה ולהשיג בפניו את השגותייך לגבי הטיפול. בברכה, דר' קרני רובין

לנתי שלום, אין לי מושג על איזה הפרעה דיסוציאטיבית אתה מדבר ומדוע דרושים שאלונים לצורך כך. אולי תפרט, אז אוכל לענות לך ולנסות לעזור לך. חשוב גם להבין באיזה מצבים מופיעה ההפרעה הדיסוציאטיבית, האם במצבי לחץ? בברכה, דר' קרני רובין

לליאן שלום, לאחר הפסקה של טיפול ואפילו במינון נמוך, יכולה בהחלט להיות חזרה של הסיבות אשר בגינן התחלת את הטיפול, אך מאחר והפסקת, לדעתי יש מקום לחכות ולראות. בברכה, דר' קרני רובין

לגילבר שלום, נוגדי דלקת לא סטרואידיים, אשר האתופאן הוא אחד מהם, עלולים להעלות רמות ליתיום בדם, ולהגביר את הסיכון להרעלה. הסבירות לאינטראקציה זו גבוהה יותר בשילוב בין ליתיום לאינדומתאצין או פירוקסיקאם. נדרש ניטור קפדני יותר של רמות ליתיום. עם ניטור קפדני של רמות הליתיום בתחילת הטיפול ניתן לתת את שני הטיפולים ביחד, אך יש לדווח לרופא שדרוש ניטור לעיתים דחופות יותר. כמו כן, יש לדווח לרופא במידה ומבחינים בתופעות לוואי מיוחדות כגון: טשטוש, סחרחורת, בלבול, חולשה וקוצר נשימה. בברכה, דר' קרני רובין