פורום פסיכיאטריה - עמוד 989

בנוסף מה דעתך לגבי חוסר חיות,ויטאליות ובין דכאון,ותחושת ריקנות לדכאון. איך גורמים לתחושות אלו להתעורר?

מיכל שלום, לגבי ויאפקס - האם התכוונת ל-300 מ"ג ויאפקס XR , כלומר 2 כדורים של 150 מ"ג ? אם כן, תנסי לקחת בשתי מנות של 150: בוקר וצהריים, עם הפרש של 6-8 שעות ביניהם. לגבי המירו - בדרך כלל לוקחים ממש לפני השינה, אך לפעמים מקדימים בכשעתיים את נטילתו ומרגישים פחות עייפים למחרת. אם זה לא עוזר- האם עלתה האפשרות שיש לשנות מעט מינונים?

לוקחת אכן 300 ויפקס. את המירו לפני השינה. הרופאה נוטה להגיד שזה קשור להבט פסיכולוגי. אם לא תחליף תרופה ולא תשנה מינונים. נדמה לי שרוצה להחליף לאיקסל. אני לא יודעת למה קשורה הריקנות הזו. רק יודעת שחייבת שהמצב ישתנה. אני לא נהניית מכלום. על סף החלטה שנמאס לי ואחרי כל כך הרבה זמן של נסיונות בתרופות וטיפול פסיכולוגי המסקנה היא שאין יותר למה. אני מסממת עצמי כל מתי שאפשר עם קלונקס ואיטומין. וכבר לא יכולה לכאוב כל הזמן. קשה ונמאס לי

כשאני מתנסחת בכתב יש לי נטיה ליפות קצת את הדברים. ואולי להוריד מעוצמתם. המצב נוראי. גרוע, ובעיקר כואב נורא. מי שלא חווה כאב נפשי לא יודע מה זה אומר. אני גוררת את עצמי מהמיטה לפעילויות החובה.טיפול בילים ועבודה. כלפי חוץ אף אחד לא רואה כלום. וככל שזה קורה כך בפנים אני נקרעת מכאב. מייחלת כבר לא להיות פה. רק הילדים עוד משיאירים אותי כאן. קוראת המון על חיתוך עצמי, דרכי התאבדות. אני יודעת שצריך לחכות אבל כמה אפשר???יש לי הרגשה שהרופאה של והפסיכו לא מבינים את חומרת המצב. שינוי תרופתי שוב יביא לעומקים של כאב. לא מחזיקה

היי מיכל, ההרגשה הקשה שלך מוכרת. עצם זה שהשתפרת מראה שאצלך יש מקום רב לתקווה. מנקודה מסוימת החלה נסיגה ויש לבדוק למה. תנסי בשלב זה לשנות מעט את זמני נטילת התרופות, כמו שרשמתי קודם. מניסיון שלי זה עשוי לעזור. אם לאחר שבוע אין הקלה, אולי כדאי להתאים מינונים? תתייעצי עם הרופאה. לעתים מינון-יתר של אחת התרופות גורם לעייפות ודכדוך משמעותיים וכדאי לנסות בכיוון הזה. בשלב הבא (אם יהיה צורך): אני חושב שאת צודקת בעניין השינוי התרופתי הכולל שמציעים לך. לא היית מוותר על ויאפקס כל כך מהר, זה כדור טוב שהשפיע אצלך עד לא מזמן. יתכן שכן כדאי לוותר על המירו לטובת וולבוטרין או אדרונקס. כדאי לבדוק עם הרופאה לפני שמחליטים על שינוי כולל בטיפול. שבת שלום!

מאז תחילת נתילת התרופות הריקנות והויטליות לא היו. במחשבה לאחור הנפילות הגדולות נעלמו ןלכן הרגשתי יותר טוב. ניסיתי בהוראת רופאה להתחיל להוריד בלמיקטל וזה הרע את המצב ולכן חזרתי למינון מלא. פעם לקחתי וולבוטרין וכמעט שקפצתי מהגג. זה היה נורא. נמאס לי לשחק בתרופות. והאמת שנמאס לי בכלל. קראתי בצער על הבחור שהתאבד. אבל לא יכולה להגיד שלא מקנאה באומץ שלו. לפחות כרגע הוא לא סובל.

האם לקחת אותו כתרופה יחידה או בשילוב עם תרופות נוספות? מהן התרופות הנוספות?

בעבר עם ציפרלקס. אבל זה כבר לא משנה. התרופות עוזרות עד למקום מסויים. אני באמת לא מסוגלת יותר. כולם אומרים שיעבור. הפסיכו רוצה לעזור. אבל בסופו של דבר למרות שאלו אנשים עם המון כוונות טובות, אני נשארת עם הכל לבד. עם תחושות שאי אפשר להכיל,עם כאב נפשי נוראי, מכלה, מזעזע, ויש רק םתרון הגיוני אחד.

יש לך בעל ובעיקר ילדים שזקוקים לך. הם תלויים בך ואבוי להם אם לא תהיה לצידם. לכן הפתרון ההגיוני הוא דווקא להתבסס על עובדות ולא על תחושות. התחושות מרמות ואילו העובדות דוברות אמת. העובדות הנן שלפני מספר שבועות הרגשת הקלה, כלומר יש משהו טוב בתרופות. התחושות משכיחות את זה, אך העובדות מראות אחרת וחשוב לזכור אותן. העובדות גם מראות, כי שינויים תרופתיים קטנים בטיפול יכולים לסובב את הגלגל. זה עובדות כי אחרים לפניך היו במקום שאת שם כעת ולאחר שינויים כאלה הם כבר לא מרגישים חולים. צרי קשר עם המטפל/ת שלך , אם אפשר היום בערב. שוחחי עמה. גם לה חשוב שתבריאי בהקדם. לגבי הוולבוטרין- יתכן שהעלית מינון מהר מידי. בכל אופן יש לך את התרופה השניה , אדרונקס, וכדאי לבדוק עם הרופאה אם תתאים לך. גם עם תרופה זו כדאי להעלות מינון באטיות רבה. תרגישי טוב..

לבד. אף אחד לא יודע מה עובר עלי, כלפי חוץ.הכל בסדר. אולי הדואליות הזו מחדדת את הלבד. בעל כבר אין בסביבה. דיברתי עם הרופאה והיא טוענת שבחגים נוטים להרגיש כך. ושנראה השבוע איך אני. אני בפחד מתמיד שאעשה משהו נורא. אני מתביישת לכתוב את זה אבל חושבת הרבה על איך להתאבד,איך לחתוך את עצמי. בנתים אני עוצרת. הכאב הוא נוראי. מכירה באחריות שיש לי בחיים,עבודה,ילדים,אבל ברגעים הקשים הכל זז הצידה ורק לסיים את הכאב נשאר.

תקשיבי חמודה אני מבינה אותך לגמרי אני במצב דומה לא יודעת עד כמה אוכל לעודד גם לי יש שני ילדים מאוד קטנים ואני גם סובלת מבעיות נפשיות לא פשוטות וגם לי מאוד כואב והרבה פעמים רוצה לברוח רק בשביל שהילדים לא יפגעו אבל אני לא מסוגלת להתאבד רק בגלל הילדים.. מה יהיה איתם מי יטפל בהם זה מעשה אנוכי עד כמה שקשה לי ואני רוצה שלווה לעולם לא יפגע בעצמי מיוזמתי.. תעשי לעצמך טובה גשי לטיפול כי אם את במצב שאת מסוגלת להתאבד לפי דעתי את חייבת להתאשפז חישבי על ילדייך ואת אומרת שאין אבא בסביבה מי יגדל אותם?? הם בטוח אוהבים אותך ובשבילהם את כל העולם...

זה אכן ידוע שבחגים יש נטייה לדיכאונות להרים ראש, ואילו דווקא בשגרה הלחוצה ישנה התמתנות. ניכר מדברייך שאת אדם חזק ותוכלי להתגבר על התקופה הרעה הזו. המחשבות שלך על פגיעה עצמית אופייניות למצב החולני הזמני הזה והן תישארנה בגדר מחשבות בלבד, בזכות כוחות הנפש שלך. אחת הדרכים להתמודד הנה להשלים עם הקיום של המחשבות הללו, להבין שזה 'טבעי' לחשוב כך כאשר חולים. כמובן שאין להגיע לכדי מעשה כי אלו הן מחשבות-סרק שמקורן במחלה , מחשבות שסופן להיעלם ביחד עם המחלה. זה קשה אבל אפשרי בזכות כוחות הנפש שלך. דרך נוספת הנה 'שכנוע עצמי' - להאמין בכוחות שלך לנצח את המחלה, ואף לומר זאת לעצמך בקול מספר פעמים , בכל פעם שהמחשבות הרעות עולות אצלך. ספרי לנו במהלך השבוע מה שלומך. שבוע טוב!

עזרתם לי מאד ברגעים קשים. אחרי שלושה ימי דכאון קשים,הבוקר נראה שיש הטבה. הקושי הגדול הוא להאמין שזה יעבור. מי שחווה דכאון מאגורי יודע שכשאתה בתוך הסערה,הכל נורא ומפחיד,ובמיוחד אין אפשרות ומקום להרגיש שזה יעבור. הכאב הנפשי האינסופי,המחשבות על פגיעה עצמית לא ניתנות להדחקה. לא משנה כמה פעמים אחווה ירידות כאלה עדיין בתוכם אין שום תקווה. לתומי חשבתי שהתרופות אמורות להגן עלי בפני נפילות כאלו. האם נכון הדבר? בתוך המערבולות הללו מרגישה חלשה ושאין שליטה.שום דבר שלא אעשה לא יוציא אותי משם. מה אפשר לעשות אחרת? האם שינוי תרופתי יכול למנוע הישנות מקרים כאלו?

הי מיכל, משמח לשמוע שיש הקלה. צריך להמשיך ולחתור לשיפור, נקווה שבקרוב יימצא השילוב שיאזן אותך לגמרי - או על ידי שינוי במינונים או על ידי החלפת אחת התרופות. ובינתיים ניתן לשנות מעט את זמני הנטילה של התרופות הקיימות כמו שנרשם אתמול.

הרופאה שלי טוענת שתמיד יהיו נפילות. ואני טוענת שהתרופות אמורות לכסות. אשמח להתייחסות

הרופאה שלי טוענת שתמיד יהיו נפילות. ואני טוענת שהתרופות אמורות לכסות. אשמח להתייחסות

למיכל שלום, צר לי שלא הייתי איתך בימים הקשים שעברו עלייך. אני שמחה שיש לך מעט הקלה כעת. סביר להניח שלחגים הייתה גם כן יד במצב שלך. יחד עם זאת, אני בדעה שיש מקום לנסות להגיע לשילוב שישמור עלייך יותר טוב. אני כן הייתי שוקלת החלפת התרופה למשל לסימבלטה (דולוקסטין טבע) במינון של 120 מ"ג בהצלבה עם הויאפקס בכדי למנוע תופעות לוואי. במידה וסימבלטה בשילוב עם למיקטל והמירו לא יעזרו, הייתי שוקלת הוספה של 2.5 מ"ג עד 5 מ"ג של אביליפיי כמתגבר. מאוד חשוב להיות בטוחים שבלוטת התריס אצלך מתפקדת כראוי ושאין לך נוגדנים נגד הבלוטה. בברכה, דר' קרני רובין

תודה רבה על האיכפתיות ההבנה והאמפטיה. אני מבינה מה שאת מציעה. וגם חושבתשחייבת להיות אופציה טובה יותר שתכסה מצבי קיצון כאלו. אני מש לא עומדת בהם. חוששת מאד להחליף כדורים אבל אשאל את הרופאה שלי, כל שינוי כזה מביא לעומקי כאב נוראיים. האם התרופות שאני לוקחת מירו,ונלפקסין ולמיקטל גורמות להשמנה? האת התרופות שאת הצעת יגרמו להשמנה? לא העלאתי את כמות האוכל שאני צורכת ועם זאת עולה משמעותית במשקל. אשמח לחוות דעתך

לא כל כך הבנתי מה שכתבת. האם כוונתך בסופו של תהליך של הוספת הסימבילטה, להגיע לתרופות הבאות שאקח... סימבילטה,מירו ולמיקטל? ובתקופת ביניים להוסיף סימבילטה לויפקס ובמקביל לרדת במינון הויפקס? חייבת לספר לך שהלמיקטל לדעתי ניתן לי בעבר בטעות. ועם זאת כל ניסיון ירידה ממנו מחזיר את הדכאון,אשמח לדעתך

רואה הודעות כפולות שלי, אז סליחה, לא מבינה איך זה קרה. אשמח להתייחסותך לשתי ההודעות האחרונות שלי בשרשור הזה.

אילו מהתרופות מדבירות תיאבון או גורמות להשמנה?

עוד פעם רע. לא מצליחה לזכור את הטוב. רק לסיים את החיים. לא יכולה כבר לכאוב. הנפש מתרסקת. חייבת משהו, כבר לא יודעת מה. לא שולטת במחשבות שלי,יודעת שאפשר להרגיש אחרת, אבל הנפש לא זוכרת איך זה מרגיש. כבר לא יכולה לסבול. לשנות תרופות,ושוב,ושוב. די! ונוסף על זה ההשמה שכבר לא יכולה להסתכל בראי. זה נורא. לכאב המפלח אין מילים, רק קשה ובלתי נסבל.

אני יודעת בדיוק איך את מרגישה, גם אני סובלת מדיכאון מג'ורי עם נטיות אבדניות ומתמודדת עם עלייה במשקל עקב תרופות פסיכיאטריות. נשבעת לך שיש מוצא מזה, ברגע שתהיי על טיפול תרופתי נכון את תראי את השמש שוב זורחת. באהבה רבה, זהבית.

וואי כמה שאני מבינה אותך. אני בדיוק באותו מצב של כזאת הרגשה רעה ולא רואה שום דבר טוב. לפעמים יש עליות אבל אחכ אני מתאפסת וכל הלחצים חוזרים להופיע, ואני לא מצליחה לישון בלילה, נרדמת רק בבוקר לשעות ספורות. ועדיין לא חזרתי לשגרה שהיתה קודם לכן. זה קשה ואני מתפללת בשבילך שתצאי מזה מהר ושעד שזה יקרה תחזיקי מעמד. זה חייב לקרות

מיכל שלום, הכדור שגורם להשמנה באופן הכי מובהק הנו מירו. הייתי בודק עם הרופאה אפשרות להחליפו לאדרונקס או וולבוטרין. עם מינון של 300 מ'ג ויאפקס לדעתי את תקבלי את אחד הכדורים האלה בצורה טובה. בצד ה'פסיכולוגי' - תזכרי שהשיפור קרב. טבעי שיש מחשבות אובדניות בתקופה קשה, וזה 100% יעבור.

הוא לא טבעי. תודה על התמיכה. וולבוטרין ניתן לי פעם לפני הלמיקטל והגביר משמעותית את נטיות ההיתאבדות. היה נורא ואחרי מספר ימים הופסק עי הרופאה. המצב מחמיר. הכוחןת שלי נגמרו. איך אפשר להאמין שהמצב יחזר להיות שקט. בלתי אפשרי לשכנע את עצמי שכל השטויות שעוברות בראש הן.לא אמיתיות ויחלפו. אולי המצב ההפוך הוא המציאות???כשהכל רגוע זה המצב החריג?

וולבוטרין ואדרונקס עלולים להגביר חרדה כאשר הם ניטלים לבד או עם נוגד דיכאון לא מספיק חזק (כמו ציפרלקס). אבל אם מוסיפים אותם לנוגד חרדה ודיכאון חזק כמו ויאפקס, אז השילוב יכול להיות מוצלח. כדאי לנסות אדרונקס במקום מירו, לאחר בדיקה עם הרופאה.

ראשית תודה. אני אשאל את הרופאה שלי. שונאת את התרופות הללו והניסויים בבני אדם. מרגישה דפוקה,משתגעת מזה. כולם חושבים שהכל בסדר ואני בפנים קורסת. נמאס מהחלפת תרופות,נמאס שאומרים לי לחכות. כבר המון זמן אני מחכה, ולמה? כולם סופרים ימים. ואני לא שורדת את הדקה הזו. כבר לא רוצה כלום...

כשאתם על הקצה. ששום דבר לא עוזר והמחשבות הן רק בכיוון של לסיים עם הכאב הזה לתמיד?

מיכל שלום, במצבים כאלה כדאי לשוחח עם הרופאה. אין לי ספק שהיא יכולה לסייע לך. כדאי גם לשוחח עם המטפל/ת ולקבל עידוד חשוב. וכמובן, לזכור שאת חזקה מהמחלה ואת תנצחי.

לך את המצב. גם הרופאה וגם המטפל בתמונה. המטפל לא יכול לעשות שום דבר. כל דבר שנאמר שם לא עוזר בימים הקשים הללו. מי שחולה מבין על מה אני מדברת. הרופאה תחליף תרופות. מעבר לזה אין לאף אחד אפשרות לעזור. גם ככה,איך שאני עכשיו אני חושבת שאף.אחד לא מבין ואף אחד לא יכול להציל אותי, אפילו לכמה דקות מהמחשבות הנוראיות של סיום החיים והכאב שמציף. אף אחד. בגלח זה , זה נורא קשה. משפטים כמו זה ירגע, זה יעבור, אם רק נחליף תרופות, כל זה לא עוזר עכשיו כשהכל מציף בשחור. מי שחולה יודע אולי שלא ניתן לראות מציאות אחרת חוץ ממה שחווים עכשיו. מקווה שאת זה אתה יכול להבין.

תקשיבי את חייבת להגיע לאישפוז על מנת להתייצב אני מבינה לליבך אבל תדעי שגם אם איומי התאבדות בפורום יכולים לאשפז אותך לי בעבר זה קרה אני באמת מציאה לך לגשת לאישפוז וכן לרשום את הרגשתך אבל לא לאיים בהתאבדות כי אין בעיה לגלות מהיכן את כותבת ואז שולחים משטרה...

יש הבדל בין מחשבות למעשים. לכתוב מה אני מרגישה זה אחרת. וההיפך הוא הנכון, כל מה שכותבת נועד לפרוק כאן על מנת שיהיה לי יותר קל. אם זה לא מתקבל כאן, אפסיק לכתוב

לא מתכוונת לעשות לעצמי שום דבר. סתם הפחדת אותי והכנסת אותי לפינה. לא יפה

מתנצלת פשוט זה קצת מלחיץ דזה מה שאת מרגישה אני הרגשתי כל שנים עד שזה באמת קרה לשמחתי לא קרה כלום את כאילו מתעסקת רק במוות אז בכדי שלא יקרה משהו

מה שאת כותבת כאן זה בסדר גמור. ברור שלא התכוונת לאיומים והכותבת הקודמת עשתה השלכה מהמקרה הפרטי שלה למקרה שלך, למרות שהמקרים אינם דומים. וכמו שהיא רשמה כבר, זה לא היה בכוונה אלא מדאגה לשלומך. קראתי על השינוי התרופתי. מחזיק לך אצבעות!

אני ממש מבין אותך. אמנם לא סבלתי ממחשבות מהסוג שאת מתארת, אך בהחלט הייתי שבוי בהרגשה רעה מאוד ובמחשבות מאוד-מאוד מציקות סביב עניינים מסוימים. המחשבות ליוו אותי במשך חודשים ארוכים ללא יכולת להיפטר מהן. בתחילת האפיזודה אף נגררתי למעשים שהסבו לי נזקים כספיים וחברתיים, מאחר ולא יכולתי לקבל החלטה שקולה ולהתמודד עם סיטואציות מסוימות. אצלך המחשבות סביב המוות, שזו אינדיקציה לסבל קשה שאת חווה. אני מכיר ויודע שמילים מנחמות כמעט ולא מקלות כאשר אנחנו במצב הזה. למרות זאת, מניסיון אני אומר לך שיש להאמין בעיקר בכימיה, השילוב התרופתי הנכון הוא זה שייתן פתרון למצב (למרות שאני יודע שאת לא ממש מאמינה לי..).

למיכל שלום, המירו הוא הגורם להשמנה. בברכה, דר' קרני רובין

למיכל שלום, הייתי מנסה תחילה שילוב זה, ואם זה לא עובד מפסיקה את המירו ומוסיפה אביליפיי במינון נמוך. בברכה, דר' קרני רובין

למיכל שלום, ריטלין מדביר את התאבון. המירו, עושה פלאים בהגברת התאבון. בברכה, דר' קרני רובין

למיכלי שלום, ראיתי מטופלים רבים במצבך, ואני יכולה להבטיח לך שניתן להוציא ממצב זה. אז קודם כל, אנא, אל תעשי שטויות ותזכרי את ילדייך. שנית, אני שבה וממליצה להחליף את המירו באביליפיי 2.5 מ"ג בלילה, בתוספת במידה ונחוץ- לוריבן 1 מ"ג. הייתי גם מחליפה את הוויאפקס בסימלבטה שלטעמי הוא אנטי-דיכאוני הרבה יותר חזק. חייבים להמשיך ולנסות לאזן אותך ואני בטוחה שתימצא הדרך להוציאך מהמצב הזה. בברכה, דר' קרני רובין

למיכל שלום, אני רוצה להזכיר לך את הימים שהיו לך אחרי החגים. העובדה שאת השתפרת באותו הזמן מעידה על כך שניתן להוציאך מהמצב הזה. אני סבורה באמת שצריך להחליף את התרופות, כפי שהמלצתי. תזכרי תמיד שבקצה המנהרה השחורה, יש את האור ואם כרגע אינך רואה אותו, הוא שם בכל זאת ועם שינוי בתרופות ניתן להגיע אליו. בברכה, דר' קרני רובין

למיכל שלום, אנא המשיכי לכתוב ואנחנו נמשיך לתמוך בך. בברכה, דר' קרני רובין

תודה על תשובות של כולכם. 1. שמחה לדעת שעדיין ניתן לכתוב כאן. 2. מבינה את ההשלכה שנעשתה,והיעוץ שבא ממקום טוב. הפחידה אותי התשובה כי לא מתכוונת לעשות כלום למרות המחשבות הנוראיות והכאב הבלתי נסבל. 4. הרופאה הוסיפה לויפקס מירו ולמיקטל את הדפלפט. דר מה דעתך המקצועית? 200 מג...

למיכל שלום, גם למקטל וגם דפלפט הם מייצבי מצב רוח. ככלל 200 מ"ג של דפלפט הם חסרי משמעות והם לדעתי טובים רק כדי לקבל את תופעות הלוואי ואינני מבינה את ההיגיון שבכך. אולי כדאי ללכת לשאול את הרופאה למה המליצה כך או לקבל חוות דעת נוספת. בברכה, דר' קרני רובין

אשאל את הרופאה שלי בפגישה הבאה. אציע ואבדוק איתה את מה שאת מציה. מהיום בבוקר הכל נראה רגוע יותר. הבעיה היחידה שאם יקרה שוב אין לי דרך פעולה לעשות את הדברים אחרת. יש לכם רעיון? בתוך הגל השחור והמחשבות האובדניות...שוב.רק מחשבות, מרגישה חוסר שליטה על מה שעובר לי בראש. זה נופל עלי ככה סתם ללא הזהרה מראש. מה אפשר לעשות אחרת כדי לצאת מזה. כדורים כמו איטומין וקלונקס אי אפשר לקחת בעבודה, ואי אפשר לקחת אחהצ או בערב כשאני עם הילדים. אז מה כן ניתן לעשות???מותשת מהמלחמות הללו

השתן פעם זורם טוב ופעם יותר קשה. מניסיונך, זה משתפר? תודה

השתן פעם זורם טוב ופעם יותר קשה. מניסיונך, זה משתפר? תודה

השתן פעם זורם טוב ופעם יותר קשה. מניסיונך, זה משתפר? תודה

השתן פעם זורם טוב ופעם יותר קשה. מניסיונך, זה משתפר? תודה

לשישקו שלום, ככלל היה מקום להמשיך ולבדוק האם הציפרלקס (אסטו) יביא לשיפור, אך לאור העובדה שאת מתכננת הריון הייתי ממליצה לעבור מיידית ללוסטרל או לסרטרליין. בברכה, דר' קרני רובין

יש לציין שברגע יש לי מחלת מעי דלקתי שהתפרצה שוב לפני יומיים. אתמול בערב הלב של דפק בטירוף ואני עדיין עם 15 מג אסטו. האם להעביר לסרטליין היום 50 מג?

לעבדללה שלום פציעה עצמית מהסוג שאתה מתאר היא צורה של OCD (הפרעה כפייתית) כך גם כסיסת צפורניים. ככזו ניתן לצאת ממנה באמצעות טיפול תרופתי. בראש ובראשונה טופמקס מאוד יעיל כנגד זה וזה בשילוב עם פלוטין או פבוקסיל הם שילוב מנצח. בשום אופן אין צורך למות בגלל זה למרות הסבל שלך. אנא פנה לפסיכיאטר, רצוי במרפאה שמתמחה בOCD בכדי להתחיל לקבל טיפול תרופתי. בברכה, דר' קרני רובין

אבל הfda הוציא הוראה שאסור מעל 40 ואימצו את זה בארץ אז ככה שצריך אישור מיוחד לדעתי ל 60 מג רסיטל

אז באיזו זכות היא נותנת לי כזו הוראה בטלפון? לא רופאה שלי ולא פרטית אמרו לי לדבר איתה בגלל התקפי חרדה שחזרו מה עושים במצב כזה אני ממש מרגישה רע לא מבינה איך זה חזד.....

יש לי התקפי םאניקה כבר יומיים הלב דופק מהר וחזק זה מפחיד שנים לא חויתי את זה כי הרסיטל שמר עלי לאחרונה נעשו כל מיני שינויים להחליפו בגלל דלא מכסה חרדה חברתית ואז חזרתי אליו אבל פתאום חזרו התקפים מה לעשות מחפשת כרגע רופא אחר אבל עד שאמצע....

ל"לא חשוב" שלום, תשובתו של אני נכונה אך אין כל הצדקה להוציא טופס 29 עבור רסיטל 60 מ"ג שיש תרופות אחרות שניתן לתת. מחד, לעיתים מעבר לתרופת האם או לחלופה אחרת יכול לגרום לתגובה חיובית בגלל הבדלי ספיגה. מאידך, ניתן להחליף את התרופה בלוסטרל (סרטרליין) או בפבוקסיל. בינתיים עד שיהיה לך רופא, ניתן לקחת בנזודיאזפינים להרגיע את התקפי הפאניקה הנוכחיים שאותם יכול רופא המשפחה לרשום. בברכה, דר' קרני רובין

הרופאה לא הוציאה שום טופס 29 פשוט נתנה לי הוראה טלפונית להעלות ל60 רסיטל היא מנהלת המרפאה אני גם סובלת מאיבשה טריוילית האם סיכנה אותי?? ודר איזו תרופה את ממליצה לחרדה חברתית והתקפי פאניקה ומישבות כפייתיוצ הפבוקסיל לא עזר הרסיטל עזר שנים מלבד חרדה חברתית תודה מראש..

היום שוב הייתי במרפאה אצל רופאה אחרת שלי איננה אז שוב שמו אותי אצל רופאה הרופאה לא מקדיבה כל מילה שאני אומרת מקלידה במחשב אומרת לי להעלות את הרסיטל הציפראמיל ל60 אני מסבירה לה שאסור התעצבנה הצעתי לה שאקח את הלוסטרל.. אמרה בסדר במינון של 200 האם יעיל לאו סידי חרדות? יש סיכוי איתו? התיעה לי לקחת גם snri אבל הבנתי שזה לא יעיל לחרדות ומחשבות רק דיכאון האם אני צודקת? מה את חושבת על הלוסטרל??

מכסה אותך מכל הכיווינים של החרדות ממליץ לעבור אליו אם כי ייתכן שהוא יגרום להשמנה אבל הוא מאוד יעיל לחרדות מכל הסוגים ולאוסידי הוא נחשב לגבי רבים מהרופאים ל ssri הכי מרגיע תסתכלי למה הfda מאשר אותו לעומר תרופות אחרות מהקבוצה שלו

לקחתי סרוקסט 5 שנים עליתי 30 קילו עד שירדתי הכל לעולם לא!!!אם אעלה עוד גרם ארצה למות

שלום, לוסטראל תרופה טובה עבור הבעיות שרשמת. ניתן לקחת 200 מ"ג (להתחיל ב-50 מ"ג ולהתקדם כל שבוע ב-50 מ"ג). SNRI כמו ויאפקס אינו יעיל ב OCD (אבל לשאר הבעיות שלך הוא מצוין). תרגישי טוב

התרופה יעילה גם כאשר שנים לקחתי רסיטל? הרופאה אמרה לי ישר להעלות ל200 הגיוני?? והיום כבר התבלבלתי ולקחתי כדור ציפראמיל מה לעשות?

אתמול: כמה מ"ג לקחת אתמול מהלוסטרל? היום: כמה מ"ג ציפראמיל לקחת היום? 20 מ"ג?

אתמול עדיין חקחתי 40 גם היום מה אצה מציע לעשות? מחר ישר להתחיל מ200? לוקחת כבר 6 שנים חכן הבילבול

עדיין לא נגעתי בלוסטרל יכולות להיות תופעות לואי? איך להםסיק את הרסיטל? תודה לך ר.צ

שלום, מומלץ להחליף בהצלבה, למשל (יש כל מיני "תוכניות"): שבוע אחד: 30 מ"ג ציפרמיל מהיום הראשון, 50 מ"ג לוסטראל מהיום השני (כלומר ביום הראשון- רק 30 ציפרמיל). שבוע שני: 20 מ"ג ציפרמיל מהיום הראשון, 100 מ"ג לוסטראל מהיום השני (ביום הראשון לקחת 50 לוסטרל עדיין). שבוע שלישי: 10 ציפרמיל מהיום הראשון, 150 לוסטראל מהיום השני. שבועות רביעי, וחמישי : 150 מ"ג לוסטראל בלבד. החל מהשבוע השישי: 200 מ"ג לוסטראל (רק אם יש צורך, כי יתכן ש-150 מ"ג יספיקו). מכיוון שיש לך חרדות כעת, מומלץ לקחת כדור הרגעה לחודשיים הקרובים. למשל קסנקס (ע"י רופא המשפחה).

היום כבר לקחתי 150 לוסטרל? מה לעשות כשהחליפו לפרוזק או לתרוםה אחרת לא זוכרת את שמה לא עשו הצלבה ישר מאחד לשני האם אני עושה נזק??? ממש כבר התחרפנתי מכל הסיפור הא הכדור השני היה פבוקסיל גם לא עשו הצלבה בקיצור לקחתי 150 מה מחר? ;₪( ושוב המון תודה לך

מחשבות וטקסים שעברו לגמרי עם 40 מיליגרם רסיטל רק התקפי הפאניקה חזרו עכשיו ממש מודאגת שעשיתי מעבר חד...

להתחיל מחר בתוכנית ההצלבה, יום אחד לא משנה כלום.

ללא חשוב שלום, בעיקרון ניתן להפסיק SSRI אחד היום ולהתחיל בשני מחר. הדבר אינו נכון לגבי הפרוזאק. יחד עם זאת, יש הרבה פחות תנודתיות כאשר עושים הצלבה. בעיקרון אני ממליצה על הצלבה הרבה יותר מהירה מאשר ר.צ. המליץ. אם לקחת היום 150 מ"ג הייתי ממליצה שתיקח מינון זה 4-5 ימים יחד עם 10 מ"ג ציפרמיל ותעבור ל-200 מ"ג לוסטרל. בשום פנים לא עשית נזק, לכל היותר יכולה להופיע אי יציבות למספר ימים כאשר עוברים בצורה כזאת. אשר ללוסטרל עצמו, הן הלוסטרל והן הגנריקה שלו הסרטרליין מאוד יעילים ב-OCD ולהתקפי פאניקה. בברכה, דר' קרני רובין

ללא חשוב שלום, העובדה היא שאת בריאה ושלמה איתנו, אך לא הייתי ממליצה להמשיך במינון של 60 מ"ג ציפרמיל. בברכה, דר' קרני רובין

לאחר ההצלבה עליתי ל200 לוסטרל בנוסף לוליום פעמיים ביום הפרעות חרדה חלקיות והפרעות שינה קשות שום כדור שינה לא עוזר או עזר הכדור היחידי שעוזר זה בונסרין מפחדת ממנו כי גורם להשמנה כרגע נוטלת רבע כדור וזה מספיק אך בבוקר מאוד רעבה האם יש סיכוי שהלוסארל יעזור עם השינה? האם מרגיע? בנתיים אי שקט וחרדות כמעט כמו הרסיטל.....

.............::.:;;;;;,;::,..,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

בפחות מחמישה חודשים החליפו לך לפחות 4 פעמים את הכדור המטפל. מפבוקסיל לפרוזאק לרסיטל ועכשיו ללוסטרל. זהו לא זמן מספיק לתת לכל כדור לעשות את העבודה שלו ולראות אם הוא מתאים. זמן של כדור הוא בערך שלושה חודשים. לזגזג בין כדורים זה הדבר הכי לא טוב שאת יכולה לעשות. את ממהרת להחלים אבל בעצם מאטה את ההחלמה שלך. חוץ מזה אני לא בטוחה שיש לך אוסידי אם את אפילו לא זוכרת את שם הכדור. בד"כ חולי אוסידי הם פדנטים בטירוף לגבי זה וחולי שליטה וחייבים לדעת הכל. ממה שכתבת גם פעלת עפ"י הנחיות של רופאים שונים ואולי אף אחד מהם לא ישב איתך מספיק זמן כדי לאבחן אותך נכון. אני הייתי אצל פסיכיאטרית של קופ"ח ואחרי "שיחה" של כמה דקות בלי להכיר אותי היא ישר נתנה לי תרופה טריציקלית וזה לא הנוהג. תתחילי באבחון נכון ע"י פסיכיאטר/ית טוב/ה שינחה אותך בתהליך ולא יחליף לך כדורים כל שני וחמישי, כי ככה לא תתאזני. אם את יכולה להרשות לעצמך פסיכיאטר/ית פרטי/ת לפחות לפגישה ראשונה של אבחון ובאמת הקשבה ושיהיה אכפת לו ממך זה יהיה טוב. יכול להיות שהחרדה שאת חווה בתחילת טיפול עם כל כדור חדש שאת מנסה היא אי נוחות מהכדור ואת ממהרת להחליף אותו לפני שהתחיל לעזור. סבלנות היא שם המשחק. אגב, לוסטרל גורם לשלשולים אז זה יכול לפתור לך את הבעיה של חוסר יציאות ושימוש בלקסדין.

אין שום תופעות לואי חוץ מהתקפי פאניקה שהיו קודם לא כאבי בטו כמו שמתארים וכו אני כבר יומיים בערך על 200 האם זה סימן שהלוסטרל עובד בכל ׳זאת?

נסי אותו הוא אחד היעילים לאוסידי וברוב המקרים מרגיע ישר מהכדור הראשון שלוקחים אותו בניגוד לשאר שמגבירים חרדה בהתחלה

זה נשמע הזוי שרק הפסקת רסיטל וישר את על 200. לא נראלי שזה מותר . עולים בהדרגה לאט לאט בהצלחה

מה מוזר? אלו היו ההנחיות של הרופאה המחליפה שלי ולמרות המהירות אין שופ תופעת לואי או הטבה

אם תקרא תראה שגם ד״ר רובין המליצה על דבר דומה אז לא נראה שאתה אחד שמבין.. לכן עדיף שלא תגיב...

ואני מתפלא שרופא מעלה מינון ישר ל 200 בשבוע.. זה נראלי די מצחיק והד"ר עוד מעט תענה ותגיד לך איך עולים במינון.. בערך כל שבוע עולים ב 50 מ"ג בהצלחה

ל"לא חשוב" שלום, בעיקרון, ניתן לעבור בבת אחת מ-SSRI אחד ל-SSRI אחר במינון מקביל. למשל, מ- 40 מ"ג רסיטל ל-200 מ"ג לוסטרל. אני בדרך-כלל מעדיפה לעשות הצלבה אבל זה לא באמת עקרוני. זה שאין תופעות לוואי אינו מפתיע כי היית על SSRI ובאופן חד משמעי אינו אומר שהלוסטרל לא יעזור. לגבי הפרעות השינה, התגובה היא מאוד אינדיבידואלית יש כאלו שבהם זה גורם להפרעות בשינה ויש כאלו שבהן הרגיעה גורמת לשינה טובה. בעיקרון אני ממליצה על צירקדין 2 מ"ג (שהוא מלטונין ארוך פעולה) במקרים כאלה, למרות שיש קושי להשיג אותו מתחת לגיל 55. זה די מרגיז מאחר וידוע לי שחברת טבע עשתה ניסיונות רבים עם צעירים והראתה שזה יעיל ופשוט לא סיימה את שינוי הרישום של התרופה. בברכה, דר' קרני רובין

אז כמעט כל הssri דומים? אני באמת לא מרגישה שינוי חות מעצבנות שנראה לי שהיה גם עם הרסיטל האם ניתן לשלב בין snri לssri?? ומדוע הרופאה אמרה שאם זה לא יעור נעבור לאפקסור? ומה עם הטקסים והמחשבות? מה עם החרדות??? למה לא כל רופא מבין באמת את הנפש ועושה ניסיונות אני ממש קרובה להרמת ידיים שנים בטיפולים ולצערי במצב דומה.....

הרופאה הציעה אולי לשלב snri עם ssri בגלל חרדות מחשבות כפייתיות ואין לי מושג איזה דיכאון יש לי אבל לפני 12 שנים הרופא אמר שיד לי דיכאון זוחל כולם צחקו ולא הבינו מה הוא רוצה גם רופאים אחרים אבל עכשיו הוא תוקף אותי תודה מראש

כמה את שוקלת, מה הגובה שלך ובת כמה את?

נוטלת 200 מיליגרם לוסטרל בערך מה5 לחודש אין שיפור אלה החמרה באובססיביות ללא כאבי בטן ויציאות כמו שטענו פה לפני כן נטלתי 8 שנים רסיטל מתי אדע שהתרופה לא טובה? אני פשוט לא מפסיקה להתעסק במחלת נפש הזו כאילו האו סי די חזר לקדמותו...המח עובד גם בשינה שאין.....

ד״ר ראיתי שרשמת שלוסטרל מרגיע מתי אמורים להרגיש ברגיעה זו כי אינני מרגישה שום סוגשל רוגע.......

נוטלת לוסטרל מ ה5 לספטמבר ולא אוקטובר

- זה פרק הזמן שיש להמתין. לפי הודעות קודמות את נוטלת רק מתחילת אוקטובר ולא ספטמבר, אז אולי כדאי לרשום את זה על דף/קובץ במחשב ולא להסתמך על הזיכרון. בינתיים אפשר להיעזר בכדור הרגעה , זה יכול לסייע לך מאוד.

אתה בטוח 3 חודשים???? רשום שלושה שבועות אולי בגלל שנטלתי רסיטל אין השפעה.... איך לכולם יש תופעות לואי ממנה ולי לא?! אולי זה סימן לא טוב??? אין לי כבר כח להתעסק עם זה תודה שאתה פה ועוזר כדורי הרגעה לא עוזרים הייתי מכורה שנים וכרגע אין השפעה

יש להמתין 3 חודשים ולא קשור לרסיטל שלקחת. כדורי הרגעה אינם ממכרים אם לוקחים אותם ביחד עם כדור טיפולי כמו לוסטרל, וכנראה שבעבר לא הקפדת. בכל אופן - מה שהיה אינו רלוונטי כעת וסביר ביותר שכ.הרגעה יסייעו כעת. הייתי מנסה כדור כמו קסנקס XR במינון 0.5 מ"ג למשך שבוע ורואה אם השתפרתי, ובשום אופן לא מעלה מינון ללא הוראת רופא!!

שבאופן כללי ומהניסיון שלה הוא נחשב להכי מרגיע אך לא ככה אני התרשמתי ממה שרופאים רושמים בפורומים אחרים וממה שקראתי באינטרנט סרוקסט הכי מרגיע באופן כללי מה ssri בדרך כלל סרוקסט מרגיע מהרגע הראשון שלוקחים אותו

בהמשך ללוסטרל כבר שבועיים מרגישה שהכפייתיות חוזרת אומנם לא הטקסים אבל האובססיביות כמו להיות פה כל הזמן לבדוק אם ענו לי כל מיני מחשבות מעצבנות שמטרידות זה כמעט עבר לגמרי עם הרסיטל האם לחשוש??? ושוב לחזור לרסיטל כי לאובססיביות עזרה וכמו שהבנתי לוסטרל לא מתאימה במיוחד לאוסידי?

שאני חוזרת שוב ושובעל פעולות מסויימות למרות שלא בא לי אני חוששת שהאוסידי חוזרבכל הכח האם אפשרי זה מתיש מאוד

מה את לוקחת חוץ מ ה 200 מ"ג לוסטרל? אם הבעיה העיקרית שלך היא OCD יש להמתין 10 שבועות לפחות. נראלי שזה שהפסקת רסיטל זה לא ממשיך את ההשפעה שלו הלוסטרל. צריך לחכות מההתחלה בסבלנות ד"א. איךאת לוקחת את הלוסטרל? 100*2 מקורי?

שלום, צריך סבלנות , כמו שכבר נכתב, וניתן להיעזר בכדור הרגעה. לוסטרל מתאימה לOCD חד משמעית. ההרגשה שלך שהכפייתיות חוזרת- בבסיסה היא יותר פסיכולוגית מאשר כימית. המינון של הלוסטרל לא מאפשר למצב להידרדר יותר מידי, אפילו שיש להמתין כ3 חודשים עד להשפעה מקסימלית, כלומר אין לך באמת ממה לחשוש. שבוע טוב!

ל"לא חשובב" שלום, העובדה שהאובססיות מתגברות מעידה על כך שיש התחלה של השפעה של הלוסטרל. אני מקווה שאת נוטלת 200 מ"ג כי זה המינון המתאים להפרעה אובססיבית. ר.צ. צודק שצריך לחכות בין 8 ל-12 שבועות עד להשפעה של התרופה על OCD. בדרך כלל חרדות מגיבות תוך 6-8 שבועות ודיכאון תוך 4-6 שבועות. בברכה, דר' קרני רובין

ל"לא חשובב" שלום, אני שוב חוזרת, לפני שיפור יש החמרה במידה והכדור משפיע. השיפור בדרך-כלל מגיע לאחר שבוע-שבועיים. בברכה, דר' קרני רובין

אני בטוחה שחלק מהעצבנות שלי זה החוסר שינה כמעט בכלל בגלל התינוק שלא ישן אבל התקפי הזעם הצרחות וכאבים בגוף וכן התקפי פרניקה קשים האם עש לזה סיכוי לחלוף כמובן עם התמדה בטיפול???

...

...

עליתי 2 קילו והתאבון גבוהה מתמיד מהלוסטרל האם זה יכול לחלוף??? או אכלתי אותה זה לא כזה שיש שיפור במצב עדיין מחשבוצ וחרדות ומחשבות שוב אציין שאם הרסיטל לא היה תאבון עם הלוסטרל יש מעט שיפור בדיכאון מה לעשות אני לא רוצה להשמין בבקשה עזרה

לאכפת לי שלום, תשובתך לגבי הזיגזוג נכונה. זה אחד הדברים הכי גרועים שאפשר לעשות וזה גורם בסופו של דבר להתפתחות של עמידות. גם דברייך לגבי פיתרון לעצירות נכונים. בברכה, דר' קרני רובין

ללא חשוב שלום, הצדק איתך, הSNRI יעילים נגד הדיכאון וכמעט ואינם יעילים נגד הOCD. לגבי הלוסטרל, הבעיה היא שלא ניתן להעלות מעל ל200 מ"ג. יש שמגיבים מצוין ללוסטרל, אך זה לוקח כמובן 8-12 שבועות. ויש שזה אינו מספיק להם, ויש צורך במקרה כזה, לעבור לפבוקסיל או לפרוזק (פלוטין). בברכה, דר' קרני רובין

ל... שלום, יש סיכוי שהמצב יחלוף אך את חייבת מדי פעם לישון. לדעתי עלייך להתייעץ עם רופא הילדים האם ניתן לתת לילד דבר מה כדי שיישן. זה לא רק את לא נחה, אלא גם התינוק לא נח. בברכה, דר' קרני רובין

ל...שלום, התגובות הן מאוד אינדיווידואליות. בברכה, דר' קרני רובין

ל...שלום, בדרך כלל, התגובה צריכה להיות תוך 6 שבועות, מרגע שמגיעים למינון טיפולי שהוא בין 150-200 מ"ג. בברכה, דר' קרני רובין

ל...שלום, קודם כל תצאי מהמצב הדיכאוני. לאחר שמצבך ישתפר, ניתן יהיה לדון אם להמשיך עם הלוסטרל או לעבור לתרופה אחרת. אחת התרופות היעילות שאיננה גורמת להשמנה, זה הפרוזק אך יש לה בתחילה תופעות לוואי של עצבנות קשה וכעסנות, ולכן אני לא חושבת שזה הזמן לעבור אליה. בברכה, דר' קרני רובין

אני חושבת אך לבלוס ללא הפסקה כאילו אני רזה זה מכניס שוב לדיכאון... אני שוקלת 60 שנים שקלתי 90 לא מוכנה להגיע שוב אולי זה שהדיכאון חלף גורם לי להיות רעבה??? עדיין המחשבות מציקות ולגבי התינוק את צודקת הוא בקושח ישן גם ביום חשבתי על רסקיו אך הרופא שלל זה תינוק רגוע פעלתן סקרן וחייכן הוא רגיל לישון תמיד עלי ועכשיו עובדת איתו על הירדמות עצמית... זה האור שלי טזה מה שמחזיק אותי המתיקות האין סופית הזו שלו ושל אחותו בשבילהם חשוב לי להבריא כי אחרת ממש לא היה איכפת לי. יום שני יש לי תור לרופא ואחרי שהחלפתי כל כך הרבנ תרופות בספק אם שוב תחליף הפרוזק היה בסדר לקחתי רק שבןעיים כי עורר מאוד והיו התקפי פאניקה

אני מבינה שאת מרגישה פסיכיאטרית אז קודם כל הייתי מאושפזת יותר מחודש ואיבחנו אותי יותר מידי טוב יותר מרופא אחד שנית אני סובלת אוסידי לא פשוט עם מישבות על אלהים שניגנסות לי לראש וטקסים וזה לא המחשבות היחידות השיכחה זה בגלל טראומות מסויומות גם לידה דפקה לי את הזיכרון זה שאני חרדה מכדורים חדשים אמת ואני לוקחת יותר מחודש לוסטרללל ופעם אחת לא היתה לי יציאה בלי עזרה מה דעתך על זה??????? אז בבקשה ממך לא ביקשתי את כצתך עזרתך או משהו נוסף בטח שלא תשפטי אותי

אני רואה שההודעה נשלחה בטעות מספר פעמים

אני חושבת שאני כבר שם ואם כך מדוע הרופאה מסכימה להחליף כל שני וחמישי תרופה? האם זה נקרה לעזור?? או חוסר איכפתיות

ללא חשוב שלום, קודם כל אינך בתול/ה לתרופות אלה, הן הלוסטרל היא מאותה משפחה כמו ציפרמיל (רסיטל). מסיבה זו היה צפוי שיהיו לך פחות תופעות לוואי, אם בכלל. שנית, היעדר תופעות לוואי אינו אומר שהכדור אינו עובד. אני מקווה שתוך עוד 4-6 שבועות יופיע שיפור. בברכה, דר' קרני רובין

ללא חשוב שלום, כפי שכבר כתבתי פעמים רבות, לוקח לאוסידי להגיב לתרופה מקבוצת הSSRI כ-8-12 שבועות. מאחר וקיבלת לפני זה ציפרמיל, ייתכן מצב שזה יקח פחות זמן. אני חוזרת על דברי שלפני שיפור יש החמרה. עצם הופעת ההחמרה אומרת שהתרופה מתחילה לעבוד. ההחמרה נובעת מכך שעדיין יש רגישות יתר אך יש הצפה של סראטונין ברווח הבין תאי. בדרך כלל השיפור מופיע כשבוע עד שבועיים לאחר הופעת ההחמרה הזאת. בברכה, דר' קרני רובין

ללא חשוב שלום, הרבה פעמים החלץ של המטופל הוא כבד וקשה להתמודד איתו. דומני כי בתנאי הלחץ במרפאה, הפיתרון הקל לכך הוא להחליף את התרופות, אולם זה לא הפיתרון הרצוי. אנני חושבת שלהתעסק עם מה שהיה חשוב להסתכל קדימה ולחכות בסבלנות עד שיגיע השיפור. בברכה, דר' קרני רובין

למיכל שלום, גם למקטל וגם דפלפט הם מייצבי מצב רוח. אינני מבינה את ההיגיון שבכך. אולי כדאי ללכת לשאול את הרופאה למה המליצה כך או לקבל חוות דעת נוספת. בברכה, דר' קרני רובין

אני מניחה שהיא תוריד אותי מהלמיקטל

למירב שלום, חולה פרנואידי בדרך כלל חושב שהסיבה לפראנויה היא אמיתית ולכן לא ישאל בכלל את השאלות שאת שואלת. אנני סבורה שאת פרנואידית. ייתכן והחרדות האלה מקורן בעבר הקשה. מצד שני זה יכול להיות חלק מהOCD. אתן לך דוגמה שאולי תעזור לך להבין על מה אני מדברת: חולה עם OCD, היה בדרכו למבחן באוניברסיטה. לפתע נכנסה לו מחשבה שאולי דרס מישהו ושהוא מוטל בצידי הכביש. הוא נלחם עם המחשבה ולבסוף נכנע ומסתובב חזרה וחוזר על קטע מהכביש וכמובן לא מוצא אף אחד מוטל בצידי הכביש. הוא ממשיך לנסוע ואולי חושב שאולי לא חזר מספיק אחורה ושוב מסתובב ונוסע כברת דרך ארוכה יותר ומתחיל לחזור ולא מוצא משהו מוטל בצידי הכביש. וכך עוד מספר פעמים. בפעם החמישית כשהוא מתחיל לנסוע, נוסעת מאחוריו ניידת ואז הוא אומר לעצמו "בטוח דרסתי מישהו והניידת רודפת אחרי".. גם במקרה המתואר יש התנהגות דומה לזו שלך. זה עדין OCD. בברכה, דר' קרני רובין

לעדי שלום, השאלה היא לאיזה צורך את\ה מקבל\ת את הלמיקטל? כנוגד אפילפסיה, חשוב לחלק את התרופה באופן שווה עד כמה שניתן. כמייצב מצב-רוח או כנוגד דיכאון, ניתן בהחלט לקחת 100 ו-200 או את כל ה-300 בבוקר. מדוע נתנו לך מינון כל-כך גבוה? בברכה, דר' קרני רובין

דיכאון מלנכולי ובעיות חברתיות. התחלתי להרגיש הטבה מסוימת במינון 200 מ"ג, אבל לצערי זה לא הספיק ואפילו הפסיק לעבוד אחרי תקופה קצרה. אז עליתי ל250. יש לציין שהפסיכיאטר שלי הכין אותי מראש, כשעוד הייתי על 100, שאנחנו נעים לכיון ה200-250. אני כרגע 3 שבועות על 250 והאמת היא שיש שיפור, בעיקר במצב הרוח, אני כבר לא בדיכאון. קצת חסר מוטיבציה, אבל לא שקוע בעצבות כמו שהייתי לפני. בעניין החברתי אני מרגיש שעדיין לא מיציתי את הטיפול. אני עדיין קצר רוח, נוטה להתווכח הרבה, מתוסכל מכל דבר קטן שלא הולך לי, פרפקציוניסט ברמה מטורפת (אם פלוני לא השתכנע, זה סימן שלא הייתי חריף מספיק או שלא הסברתי את עצמי בצורה משכנעת). דברים כאלו מאוד מתסכלים אותי. לכן החלטתי לעלות ל300 ולראות מה קורה. דרך אגב, אני לוקח גם ליריקה 300 וולבוטרין 300 (בזכות החרא הזה הפסקתי לעשן :). אם יש לך מה לייעץ לי, אני אשמח. תודה על התשובה :)

לעדי שלום, אינני מבינה את הטיפול הניתן לך. בשביל מה אתה מקבל למיקטל? יתרה מכך, בדיכאון שאינו ביפולרי, ללמיקטל יש יעילות מאוד נמוכה כתרופה נוגדת דיכאון. מדוע לא הוספה לך תרופה מקבוצת ה-SSRI או תרופה מקבוצת ה-SNRI? בברכה, דר' קרני רובין