ילד גונב

יש הורים שמתעלמים ואומרים שזה יעבור לילד וזה לא נכון כי אפילו אם הגניבה התחילה מצורך פסיכולוגי כמו חסך רגשי זה או אחר וכעת ההורים יעניקו לילד את החסך הרגשי כלומר יותר מקום בבית, יותר אהבה, יותר עידוד וכדומה הגניבה כבר הפכה להרגל ולכן חשוב לטפל בה ישירות ולא להתעלם ממנה, ומצד שני תגובה קיצונית ואימפולסיבית – לדוגמא: הורה ש"יוצא מכליו" היא גם תגובה קיצונית ולא יעילה מכיוון שאז ההורה משפיל את הילד – ההורה בלא משים מקבע את הזהות של הילד כילד "גנב". הוא הדביק על הילד תווית שלילית, לכן לא נכון לקרוא לילד עבריין או לומר לו שנקרא למשטר, האמרה של ההורה שהילד הוא עבריין, זו לא אמרה מרתיעה אלא זו הופכת להיות נבואה שמגשימה את עצמה. דבר ראשון – כטיפול לא ישיר בילד אלא באווירה בבית – חשוב להעצים את ערך היושרה ולבזות את ערך הגניבה על ידי שבבית בשיחות בדרך אגב לדוגמא בין ההורים הם מדברים בגנות הגניבה והעבריין וכדומה, ואיזה מרומם הוא האדם החיובי והישר למרות שלפעמים זה מאתגר ולא קל. ההורים מדברים כאילו שהם לא יודעים שהילד נמצא בבית ומקשיב וכך בהדרגתיות הם מטפטפים לו ערכים. דבר שני אם ההורה מזהה הזדמנויות שבהם הילד לא גנב ויכל לגנוב או שהילד השקיע בעשייה מסוימת לדוגמא למד למבחן לבד והגיע להישגים, או שאנחנו נאתגר את הילד שיש לו לדוגמא ארבע משימות בשבוע שהוא צריך לעשות ואם הוא מצליח הוא יקבל סכום כסף לקנות משחק. כך הוא מרגיל את עצמו מחדש שעל ידי עשייה מגיעים להישגים לכסף ואפשר לקנות מה שרוצים – ואת התהליך הזה נשבח ונחזק. חשוב לשים לב לדין פרוטה כדין מאה כבר מגיל צעיר ילד מביא עט מחבר, צעצוע מהגן ללא רשות. כל הדברים האלו מגיל צעיר אנחנו צריכים לשים עליהם דגש לא בצורה בוטה אבל בצורה נחושה! מה שלא שלנו אנחנו לא לוקחים. אנחנו מבקשים רשות ואנחנו לוקחים. אני לא חושב שלהסביר שאם היו עושים את זה לך איך היית מרגיש – לילד בטח לא בשעה שהוא מבין שהוא עשה משהו לא נכון – אין את המודעות המוסרית לעשות את החשבון הזה - אם היו עושים לי זה לא היה נעים ולכן לא אעשה למשהו אחר ופעם אחת הורה אמר לי שהוא אמר את זה לילד שלו, אז הילד שלו אמר לו נכון אם היו עושים לי את זה לא הייתי אוהב אבל הוא זה לא "אני". אז לכן אל תכנסו להסברים – כי הסברים רק מתנים את חשיבות העניין, כלומר שזה רק כשהשני יסבול מזה.. ומה אם לשני יש הרבה משחקים ולי אין...לכן אני לא הייתי אוהב שייקחו ממני אבל השני אולי פחות איכפת לו. לכן אמרה ברורה ללא הסברים דבר שני חשוב שהילד יחזיר את מה שלקח ללא רשות, אפילו אם זה מביש ומביש מאד ואם צריך ישלם על מה שהוא גנב זה לא נעים בכלל אבל בשביל שבמח שלו יהיה חיבור חזק מאד בין תחושה שלילית לבין גניבה אנחנו צריכים לעשות את זה – זו חוויה שלילית מאד כמו ניתוח פעם אחת וגמרנו עם זה. אם הילד גנב ממוסד או משהו כזה שילך להתנדב לעזור. אל תתביישו העתיד של הילד שלנו על המאזניים וזה לא השלב לשחק את גניבות. לפעמים הורים שתפסו את הילד שלהם גונב הם מחביאים ממנו את הארנק - זה דבר לא נכון בגלל שזה יוצר אצל הילד תדמית וזהות של ילד גנב מה שיגרום לו יותר ויותר לגנוב. עדיף לומר לילד אני משאיר את הארנק במגירה יש בו 200 שקלים ואני סומך עליך שתשמור לי על הארנק. אחרי שחשפנו את הילד לסיטואציה וחזרנו והכל בסדר זה הזמן לחזק לעודד את הילד על מנת שנקבע את השינוי שעשה הילד, על מנת שנשמר את המצב איך שהוא. אולי זה נראה לנו טבעי ומובן מאליו שלא גונבים אבל לא אצל הילד ולכן העידוד מבחינתנו הוא לא מותרות אלא הכרח! בהצלחה