הילדים מתגרשים ואני משלמת

חנה שלום. תודה שפנית לפורום. את מתארת מצב שנשמע מאד קשה. אני שומעת את הערגה שלך לימים בהם טיפלת בילדים והיית שם מדי יום, היית מעורבת בחייהם בצורה אחרת. בינתיים, כולכם עברתם כנראה טלטלה מסוימת, סביב עניין הגירושין, מפני שאלו משפיעים על כל מי שחי את המשפחה: גם ההורים, גם הילדים, גם הסבים. אני אתייחס לפתרון בשני מישורים. במישור הספציפי, לענות לשאלתך: כן, זה לגיטימי שתרצי לדבר עם הנכד שלך על המצב ביניכם. קיימות מספר שאלות מקדימות: מה היה טיב היחסים ביניכם, האם הייתם נוהגים לדבר באופן פתוח ביניכם? מהי מטרת הפנייה שלך אליו? אסביר: אם הסיבה היא שאת מעוניינת שיפרוק את אשר על ליבו או שיסביר לך מדוע הוא כועס – ייתכן והוא יודע ולא מעוניין לומר, וייתכן והוא לא כ"כ יודע מהי בדיוק הסיבה. תראי, המצב קשה עבורך, אך גם כנראה קשה עבורו. הוא נער בגיל ההתבגרות, הוריו נפרדו כנראה סביב בר המצווה שלו (או שלב מסוים אחרי כן), הוא איבד את ביתו, ואיבד את משפחתו (כפי שהכיר אותה עד אותו הרגע), וכל זה קרה מבלי שהוא יבחר בכך... יש לו סיבות לפתח כעסים ותסכולים וייתכן שאת כעת הערוץ שהוא מפנה אליו את התסכול. זה לא הוגן עבורך, אך אני מציירת תמונה מנקודת מבט של נער, עם תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה על חייו. לכן, במקום לדרוש ממנו הסברים, הייתי מציעה לך להמשיך לתזכר אותו שאת אוהבת אותו ונמצאת שם בשבילו, לכשיגיע הרגע שהוא ירצה. זה יכול להתבטא בדברים הקטנים והיום-יומיים (קריאה לבוא לאכול, לקנות בסופר דבר-מה שדווקא הוא אוהב וכו). את בהחלט יכולה גם לכתוב מכתב או לומר לו את המסר הזה. מה שמרגיש לך בנוח. אם יגיע הרגע (ואני מאמינה שהוא יגיע), שבו הוא כן יחזור לתקשר איתך, הייתי מציעה לך לא לקפוץ ישר עם בירורים סביב מה שקרה ביניכם. תני ליחסים להתפתח, לזכות באמון מחדש, להנות מקירבה ללא רגשות אשמה. בירור לגבי מה שהיה גם יכול להיעשות בעתיד. העיקר – לחדש את הקשר. במישור הכללי יותר, אם את ובתך תראו שהתקשורת עם הנכד אינה משתפרת, אם יש הדרדרות בתפקוד שלו (הלימודי, החברתי וכדומה), רצוי לפנות עם הנכד לאיש מקצוע (פסיכולוג או מטפל משפחתי) ולספק לנכד מקום בטוח בו הוא יוכל להתבטא. בהצלחה, עדית.