בן זוגי הכניס את אמא שלו לחדר לידה

שלום לך, המון מזל טוב על כניסתך לעולם האימהות, על הגבורה בתהליך ההריון והלידה, על פרק חדש בחייך. מה שאת מתארת כל כך מובן, הגיוני, ברור. מנקודת מבטך ומתוך החוויה שלך, בתור האמיצה והפעילה העיקרית בכל הפרויקט הזה עד כה, התחושה שלך, שזכותך לבחור מי יהיה לצדך ככוח חיזוק, תמיכה ושיתוף. האכזבה שלך מובנת, ורצוי להסבירה שוב לבעלך, להביא את נקודת מבטך, ולאפשר לו את ההזדמנות הנוספת להבין ממה נפגעת, מה היית רוצה לחוש, ומה תרצי לחוש בעתיד, בכל מיני אירועים והזדמנויות משפחתיות אחרות. כשבני זוג חוברים ביחד לזוגיות משותפת (או לחיי משפחה), החויה הסובייקטיבית של כל אחד פוגשת את החויה של השני, את ההיסטוריה של השני. במקומות האלה לעתים מתקיים פער בהבנה, פער בניסיון העבר ובחויות, פער שמצריך הבהרה ויצירה של סדר יום חדש. לדוגמה, ייתכן ובמקרה של הלידה, בעלך מחזיק בחויות הקשורות בקשר שלו עם אמו, ברצון לשמח אותה, ברצון לגרום לגאווה, להנות מקירבה, או כל צורך אחר השייך לחויה האישית אותה הוא נושא. חויות אלה נוצרו בחלקן עוד לפני שנוסדה הזוגיות שלכן. לצד החויות שלו, ישנן גם החויות שלך, ופתיחות לגבי מה שכל אחד עובר - יסייע לכם להכיר צדדים נוספים בעצמכם ובשני/ה, ולקיים קשר המנסה להתחשב בנקודות המשמעותיות לכל אחד מכם. בשלב ראשון, אם תרגישי בנוח, תוכלי אף להקריא לו את מה שרשמת, או את התגובה, או לחילופין, לכתוב שוב את הטקסט ולשבת איתו בזמן הקריאה. ניכר שכאשר את כותבת, הכתיבה זורמת באופן ברור ומאורגן, דבר שיכול לסייע לו להבין אותך. רצוי לפתוח את הנושא (בין אם בקריאה, הקראה, או שיתוף), תוך שהנכם יחד, רק שניכם, ללא הפרעות ככל שניתן. זאת, על מנת שתוכלו לנסות להיות אחד עם השני תוך תחושת כבוד וביטחון, שיאפשרו המשך עיסוק ועיבוד של הנושא. בנוסף, הייתי ממליצה: במקום לשטוח טענות אחד כלפי השני/ה (מה לא היה בסדר), הייתי מציעה לכל אחד מכם להגדיר "כיצד אני רוצה לראות אותנו מתמודדים עם המשפחה" / "על מה הייתי רוצה שנשים לב". שתי השאלות האלה יכוונו אתכם להתבוננות אקטיבית המאפשרת הקשבה ויישום - במקום לדבר על טענות, לדבר על כמיהות ורצונות. מאחלת הצלחה מרובה בדרככם, ורק מזכירה את שכתוב בספרים: זוהי תקופה דינמית המזמנת היתקלויות רבות, אך גם הזדמנויות לייצר את הדינמיקה המשפחתית החדשה שלכם. בהצלחה!