איבוד אמון

שלום, אני נשוי עם שלושה ילדים. באופן כללי הזוגיות שלנו חוותה עליות ומורדות אבל היה נראה שאנחנו שורדים הכל. לפני כשלוש שנים, אשתי החליטה לעשות שינוי בחייה, רזתה 18 קג (כל הכבוד!) וחזרה לצאת בערבים בעיקר לחוגי ריקוד עם ולאחר מכן לחוגים בקאנטרי (3-4 פעמים בשבוע סה"כ. אף פעם לא ביום שישי). בהתחלה היה די בסדר, אני נשארתי לרוב עם הילדים (גם ריקודי עם ממש לא מעניין אותי וגם אין לנו בייביסטיר קבועה). לפני כשנה וחצי, שמתי לב שהיא מסתירה ממני דברים קטנים, כמו שאחרי החוג היא יוצאת עם חברים לגלידה או משהו כזה ולפני כשנה גיליתי שהיא גם מפלרטטת בטלפון עם בחור אחר. לאחר שגיליתי היא עשתה כל דבר שיכלה כדי להוכיח לי שלא היה כלום מעבר לכמה הודעות ואולי כמה שיחות (לא היו פגישות או משהו) ודי האמנתי לה בנושא הזה. העניין הוא שמשהו באמון שלי נפגע בצורה מאוד רצינית. כרגע כל פעם שהיא יוצאת ואני לא יודע בוודאות של 100% איפה היא נמצאת אני מתחיל לדמיין תרחישים בראש, ההתנהגות שלי משתנה וגם אם אני מנסה לרסן את עצמי, נפלטות לי כל מיני אמירות חצי חוקרות, חצי רומזות שאולי יש דברים שהיא מסתירה. בנוסף, בשנה האחרונה, אישתי חוותה משבר מאוד קשה עם אבא שלה (הסיבות לא חשובות ולא קשורות אליי). היא הייתה מאוד קשורה אליו ולטענתה היא מצאה איזה אדם בן 70-75 (בערך) שבא לאחת ההרקדות שמשמש לה כ"אב חלופי". אני הפכתי את העניין הזה לסרט ממש אצלי בראש ולמרות חוסר ההגיון בזה (גם אם היא תבגוד היא לא תלך עם משהו בן 70+) הייתי בטוח תקופה ארוכה שיש משהו ביניהם. למרות כל ניסיונותיי אני לא מצליח להוציא לי מהראש שהיא מסתירה משהו או בוגדת ואני לא מוכן מקבל הסברים. לדוגמא: אם היא אומרת שהיא הולכת לחוג לקאנטרי וחזרת 30-40 דק מאוחר מידי, אני נכנס ללחץ ישר. אני לא אומר שהיא ישרה כסרגל ושהיא לא טועה. אני בטוח שכן ואני בטוח שהיא גם מסתירה דברים מסויימים (לטענתה חלק מזה כדי לשמור על שלום בית כדי שאני לא אתרגז או אחשוב מחשבות חסרות הגיון). כל המתח הזה והלחץ, הורס לנו את הזוגיות, את האינטימיות (שכבר הולכת ונעלמת) ואני לא יודע איך לצאת מהלופ. מבחינתה היא לא מוכנה לוותר לגמרי על היציאות הללו (הם מכניסות לה אנרגיה אחרי יום מעייף עם הילדים ובעבודה וכו) אבל הסכימה להגביל אותם לפעמיים עד 3 בשבוע. אשמח לעצתכם. מיואש קצת... תודה רבה.