פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי - עמוד 6

הי אני בזוגיות כבר 3 שנים.. הכרנו והחלטנו מפאת גילי להביא ילד לעולם - שהיא היום בת שנתיים. תחילת ההיכרות היתה מדהימה ועם הזמן התחילו הקשיים במהלך ההריון ובמיוחד אחרי הלידה שהובילו לכך שבחודשים הראשונים לחייה של בתנו המשותפת, לא גרנו יחד. היינו בייעץ והחלטנו לתת לזה הזדמנות שנייה ולגור יחד. מאז עברה שנה ויש דברים שצפים כל הזמן. דיברנו תמיד שנביא עוד ילד בסמיכות שלא תגדל לבד בעולם והוא אומר שלילד צריך כסף ולחשב עם אקסלים וכו', הכל נאמר בצורה מאד קרה. שנינו עובדים, שוכרים דירה, משתכרים יפה. אני מכירה אנשים עם הרבה פחות שמביאים עוד ילדים. מה גם אמא שלי טיפלה בה שנה וחצי ללא עלות וחסכה לנו עלויות גן.. בכלל הוריי מאד עוזרים לנו בניגוד להוריו. בנוסף, הוא נמנע ממגע ... הוא אף פעם לא היה בנאדם חם אבל עכשיו בכלל, אין בינינו כלום. אני מרגישה שאנחנו נטו שותפים לדירה. כל העלויות חצי חצי רק במה שקשור אליו... טיפולי פוריות ובדיקת רופא מומחית לילדה למשהו אני שילמתי (כי הוא קמצן) וזהו. בהתחלה בטיפולים אמר שישלם חצי וכמובן שלא עשה זאת ועלק אמר שהבעיה היתה שלי ושנכנס לתהליך שכבר החלטתי אצל מי מטפלת וכו.. אני אומרת לו שהיה עדיף אם היה אומר את זה אז ולא עכשיו אחרי שזה כבר נעשה. אולי אז הייתי שוקלת אם להיות עם בנאדם כזה בכלל. לא חיבוק.. מילה טובה.. נשיקה.. כלום. כשניסיתי פעם להעלות את הנושא אמר שקשה לו להיות אינטימי עם מישהי שנגעלת ממני. עכשיו הוא מגזים ואני אסביר.. יש לו מדי פעם הרפס בשפה ואני שומרת על עצמי כשיש לו התפרצות כי הוא לא שומר - מכרסם ציפורניים, כל הזמן נוגע בפה ובעוד דברים גם בזמן ההתפרצות. ואני צריכה לשמור שהילדה ואני לא נידבק. אם באמת הייתי נגעלת, כנראה שלא הייתי גרה איתו.. אוכלת ממה שמכין וכו.. לדעתי, הוא לא מתקרב אינטימית כי הוא חושש שאכנס בטעות להריון או שהוא מושך זמן שיהיה לו שותף להוצאות וכשהקורונה תירגע ויתייצב בעבודה, יתקדם הלאה.. אני לא חייבת אותו.. כרגע גם לא בא לי עליו בכלל כי הוא רק מוריד לי כל הזמן. אבל כן חיפשתי להתקרב שיהיה יותר נעים בינינו ושזה יקרב והקשר יהיה כמו בעבר. אני רוצה לעשות את המאמץ בשביל הילדה. השאלה איך להעלות את זה מולו. אני רוצה לדעת מה הסיבה האמיתית שהוא לא מנסה להתקרב.. אם הוא רוצה עוד ילד או לא. אני לא רוצה שיצא שיש לו יד על העליונה (שהוא יקבע ילד כן/לא) אבל כן רוצה לדעת איפה אני עומדת ולהחליט למשל אם חותכת ומביאה לבד. כל התחושות שלי אומרת לי להעיף אותו אבל שוב הילדה היא בראש העדיפויות שלי. ואני גם לא מסוגלת לחשוב שלא תהיה איתי חלק מהזמן. אני מרגישה שלפני שעושה צעד קיצוני, שאני חייבת ליזום שיחה כי הוא לא יעשה את זה. לא טוב לי לחיות באוויר מצד שני גם אני דוחה את זה מחשש של מה שזה יוליד אבל זה לא חיים.. זו לא זוגיות. אני חייבת למצוא דרך להעלות את זה בצורה חכמה. תודה

הי אנחנו מכירים כבר 3 שנים ודי מהר הרצנו הכל.. הכרנו ואחרי כחצי שנה התחלנו לעבוד על ילד כי שנינו לא צעירים והכל רץ. הקשיים החלו כשנכנסתי להריון - חלק בשל הדינמיקה בינינו, ההורמונים וחלק מדברים שהחלו לצוץ. אחרי הלידה היה משבר נוראי בינינו ובכל זאת אחרי ייעוץ זוגי החלטנו לתת לזה צאנס. היו ימים חביבים וימים פחות. אין בינינו קרבה, מגע. כלום אפילו מתחלקים בהוצאות. מרגישה כמו שותפים לדירה. כשיום אחד צץ משהו ופניתי אליו. הוא ענה בחריפות על משהו שאמרתי לטובת הבית/הילד ואני התחלתי לבכות. כשראה שאל למה ואמרתי שנמאס לי לריב ושזו לא זוגיות. הוא הודה בזה ויותר מאוחר פתחנו הכל ובאמת עלו דברים מהעבר, המשבר שהיה. ואמרתי לו שלא נתקדם אם לא נתקרב. ואז ענה משהו שככ נפגעתי ממנו... את צריכה להשקיע בעצמך.. לשנות את סגנון הלבוש. כדי להיות אינטימי אני צריך לראות בשר. במילים האלה ואני הייתי בשוק. לא שיניתי כלום בלבוש שלי. אני רזה, נראית טוב. מה גם אני קמה לילד מהבוקר ומטפלת בו 90% מהיום למעט כשעובדת והוא בגן. גם אם אתה חושב ככה, לא מדברים ככה למישהי שאתה רוצה לקרב חזרה, לאמא של הבן שלך. זה ככ מעליב, לא מכבד. מי ישמע הוא לובש טישירט וגינס... לא המתלבש הכי... זה הגיע למצב שנאמר שאם לא הולך אז שנחתוך. הוא שאל אותי אם מנסים שוב ועניתי בכנות שאני לא יודעת. קשה לי להתנער מזה הוא עוד למחרת פתאום יש לו זמן להתקשר... לסמס.. לשאול לשלומי. מה שבעבר לא קורה וזה אחד הדברים שעלו. בקושי עניתי, נותנת כתף קרה כי כרגע לא מסוגלת לדבר איתו הרבה. עוד שאל ממה נפגעתי ככ... מה, הוא באמת לא יודע. לא יודעת איך להתקדם מפה..

אני ובעלי בטיפול זוגי אך לחוד אצל אותה המטפלת שנינו מאוד התחברנו ואהבנו אותה. זו המטפלת הראשונה שאי פעם סמכתי והתחברתי אליה יחד עם זאת אני מאוד רשמית ושומרת על גבול לעומת בעלי בקשר חברי איתה פתוח יותר...יש להם שפה אחרת כי הוא כזה .כמובן הכל בגבול הדוק וטיפולי . מעבר לשעת טיפול היא מעניקה גם שיחות טלפוניות כשאנו זקוקים לכך . זה הרקע... הערב אני ובעלי רבנו התקשרתי כדי להתייעץ איתה ושאלתי אם אוכל לחזור אליה כעבור כמה דקות . אמרה שתהיה פנויה . חזרתי אליה כמתוכנן אך היא לא ענתה וגם לא חזרה הרגשתי אכזבה כי בכל זאת להתקשר אליה זה מאמץ עבורי הנחתי שכנראה עסוקה כעבור שעתיים התקשרה לבעלי ואלי עדין לא חזרה. ממש נפגעתי מזה , מרגישה נבגדת מצד אחד היא לא חייבת לי מצד שני אם היא התקשרה אליו מבלי שהתקשר אליה ולא חזרה אלי . אני מרגישה שאין לי ברירות היא האדם היחיד שיודעת את בעלי , היא האדם היחיד שאני יכולה לפנות אליה אבל מצד שני היא פגעה בי ומצד אחד שוב היא לא חייבת לי . מה דעתך בנושא?? בא לי לא ללכת לשיחות איתה אבל אני צריכה את השיחות האלו ורואה בכך שהיא גם של בעלי יתרון

שלום אני ובעלי הפכים שונים הוא חברותי אוהב אנשים לצאת לבלות לחגוג ואני פחות אני יותר ביישנית צנועה אוהבת את הלבד וזה קשה לו ויצא לו לא פעם לומר לי שהוא לא יישאר איתי אם זה יימשך ככה זה יגמר בגירושים , את האמת לומר שזה גם לא מזיז לי כל כך כזאת אני וכבר קיבלתי את עצמי ככה , זה האופי שלי ויש לנו 2 ילדים קטנים צמודים ואנחנו לקראת מעבר לדירה חדשה אוטוטו ואין לי מושג מה לעשות התרגלתי להיות איתו ולא באלי להיפרד פשוט הוא צריך לקבל אותי ככה וזהו אשמח לייעוץ

שלום, יש לי שאלה קצת מביכה.. אני יוצאת עם מישהו כבר שלושה חודשים. גיליתי כשניסינו לשכב שהוא ממש שעיר בישבן וזה מפריע לי. האם שווה להעלות את הנושא בפניו ואיך לעשות זאת מבלי לפגוע בו? תודה מראש

במקום עבודה של אישתי נמצאת עובדת שניגשת אלי בזמן ההמתנה לאישתי היא נעמדת בחלון צד נוסע יש לציין שאישתי רואה את זה אין ולא היה קשר פרט לכך לאחרונה אותה עובדת ביקשה שאני אבקש ממנה חברות בפייסבוק התחמקתי בטענה שאני לא מוצא אותה להפתעתי הרבה היא ביקשה חברות בפיסבוק ואני לא אישרתי ביום שישי האחרון היא פנתה אלי ואמרה שהיא לא יודעת איך לאכול אותי וכו יש לציין שהיא אלמנה בת 40 ואני נשוי 35 שנים עם הרבה אהבה ניראה לי שהיא גם הקליטה את השיחות בינינו לא היה שום מסר מיני מצידי ואלי אמרתי דברים שהיא הבינה לא נכון אני בלחץ כבר כמה ימים מכיוון שם אספר לה היא תעזוב את העבודה ויותר גרוע היא תתגרש ממני אני עובד עצות לא היה שום קשר מיני או טלפוני פרט לאותם 10 דקות המתנה לאישתי אני מיואש אין לי רוגע אשמח לעצה

שלום, אני נשוי עם שלושה ילדים. באופן כללי הזוגיות שלנו חוותה עליות ומורדות אבל היה נראה שאנחנו שורדים הכל. לפני כשלוש שנים, אשתי החליטה לעשות שינוי בחייה, רזתה 18 קג (כל הכבוד!) וחזרה לצאת בערבים בעיקר לחוגי ריקוד עם ולאחר מכן לחוגים בקאנטרי (3-4 פעמים בשבוע סה"כ. אף פעם לא ביום שישי). בהתחלה היה די בסדר, אני נשארתי לרוב עם הילדים (גם ריקודי עם ממש לא מעניין אותי וגם אין לנו בייביסטיר קבועה). לפני כשנה וחצי, שמתי לב שהיא מסתירה ממני דברים קטנים, כמו שאחרי החוג היא יוצאת עם חברים לגלידה או משהו כזה ולפני כשנה גיליתי שהיא גם מפלרטטת בטלפון עם בחור אחר. לאחר שגיליתי היא עשתה כל דבר שיכלה כדי להוכיח לי שלא היה כלום מעבר לכמה הודעות ואולי כמה שיחות (לא היו פגישות או משהו) ודי האמנתי לה בנושא הזה. העניין הוא שמשהו באמון שלי נפגע בצורה מאוד רצינית. כרגע כל פעם שהיא יוצאת ואני לא יודע בוודאות של 100% איפה היא נמצאת אני מתחיל לדמיין תרחישים בראש, ההתנהגות שלי משתנה וגם אם אני מנסה לרסן את עצמי, נפלטות לי כל מיני אמירות חצי חוקרות, חצי רומזות שאולי יש דברים שהיא מסתירה. בנוסף, בשנה האחרונה, אישתי חוותה משבר מאוד קשה עם אבא שלה (הסיבות לא חשובות ולא קשורות אליי). היא הייתה מאוד קשורה אליו ולטענתה היא מצאה איזה אדם בן 70-75 (בערך) שבא לאחת ההרקדות שמשמש לה כ"אב חלופי". אני הפכתי את העניין הזה לסרט ממש אצלי בראש ולמרות חוסר ההגיון בזה (גם אם היא תבגוד היא לא תלך עם משהו בן 70+) הייתי בטוח תקופה ארוכה שיש משהו ביניהם. למרות כל ניסיונותיי אני לא מצליח להוציא לי מהראש שהיא מסתירה משהו או בוגדת ואני לא מוכן מקבל הסברים. לדוגמא: אם היא אומרת שהיא הולכת לחוג לקאנטרי וחזרת 30-40 דק מאוחר מידי, אני נכנס ללחץ ישר. אני לא אומר שהיא ישרה כסרגל ושהיא לא טועה. אני בטוח שכן ואני בטוח שהיא גם מסתירה דברים מסויימים (לטענתה חלק מזה כדי לשמור על שלום בית כדי שאני לא אתרגז או אחשוב מחשבות חסרות הגיון). כל המתח הזה והלחץ, הורס לנו את הזוגיות, את האינטימיות (שכבר הולכת ונעלמת) ואני לא יודע איך לצאת מהלופ. מבחינתה היא לא מוכנה לוותר לגמרי על היציאות הללו (הם מכניסות לה אנרגיה אחרי יום מעייף עם הילדים ובעבודה וכו) אבל הסכימה להגביל אותם לפעמיים עד 3 בשבוע. אשמח לעצתכם. מיואש קצת... תודה רבה.

שלום, אני ובעלי נשואים 27 שנה, יש לנו 4 ילדים, לפני כחודשיים גילתי שבעלי ניהל רומן עם מישהי בעבודה, זה לא הגיע לעניין גופני רק מיילים והודעות ופגישות במקום העבודה, בהלטה מדותפת החלטנו להשאיר את זה מאחור ולנסות ולהמשיך בחיינו, בזמן הזה דיברנו והעלנו כל מה שמפריע והפריע לנו, הוא העלה משהו שהפריע לו בחיינו לפני כ 15 שנה אבל לא אמר אף פעם, ונכון לעכשיו הוא החליט שהוא רוצה לסיים את הקשר ביננו, מה שאני לא מוכנה לוותר כזה מהר, לאחר דברים נוספים הגענו להחלטה לתת נסיון נוסף בעזרת מגשר, מטפל, לא ממש יודעים למי לפנות ואיך והאם במצב שהגענו אליו יש עוד מה לעשות או שזה לא מראש

אני ובן זוגי כחמש שנים יחד ויש לנו תינוקת מהממת. סך הכל היחסים שלנו ממש טובים. היו עליות ומורדות אבל תמיד מצליחים להמריא בחזרה ונראה שאנחנו רק מתחזקים עם הזמן. אני כרגע מטפלת בתינוקת בבית ובן זוגי מפרנס. בן זוגי הגיע מבית שהיו מחלוקות כלכליות קשות מאוד בין ההורים, קרעים וריבים. ההורים שלו מתנהלים כלכלית בנפרד. אני גדלתי בבית שהייתה התנהלות כלכלית משותפת ללא משקעים כלשהם. אז כמובן שגם היום, לבן זוגי יש אישיוז בנושא הנל. יש לנו חשבונות נפרדים וחשבון משותף אחד. שנים התנהלנו כלכלית בנפרד ממש כמו שותפים לדירה, למרות שלי זה היה מוזר. עשינו חתונה (אזרחית, אנחנו על תקן ידועים בציבור) וקיבלנו כספים רבים, החלק הארי הגיע מהצד שלי, אבל אני לא התחשבנתי והיה ברור לי שאנחנו עכשיו גוף כלכלי אחד והכנסנו הכל לחשבון המשותף. ובכלל, אני תמיד מסתכלת עלינו כגוף אחד, והוא מסתכל עלינו כנפרדים. עשינו על זה שיחות רבות, ניסיתי להבין את הלגיטימציה של הצד שלו גם אם לא הסכמתי עם זה וזה דיי עבד עד שהגיעה התינוקת. שנינו היינו באג'נדה שאהיה עם התינוקת לפחות שנה בבית, וגם נאלצתי להתפטר מעבודתי מכיוון שלא נתנו שעות ריאליות לאימהות. הסברתי לו שכעת המצב שונה, שאני מוותרת על הקריירה שלי ומשקיעה זמן עצום בטיפול בילדה שלנו,וגם כשאמצא עבודה במשרת אם, פוטנציאל ההשתכרות שלי צנח מאוד ושהדבר ההוגן לעשות שהרווחים הכלכליים יהפכו למשותפים. הרי החסכונות שלי נפגעים, הפנסיה נפגעת וכו כדי שאוכל לטפל בתינוקת שלנו ולאפשר לו להמשיך לעבוד, הדבר ההוגן לעשות הוא להכניס את כל המשכורת שלו (ושלי כשאחזור לעבוד) לחיסכון משותף, בו נתחלק במקרה וחלילה ניפרד בעתיד.. הוא הסכים איתי בגדול אבל עדיין אני רואה שהוא לא מעביר את כל המשכורת שלו וממשיך להעביר את רוב הסכום ולהשאיר לו קצת בצד. אני מודה שאני מתחילה לאבד סבלנות להתנהלות הזו. לא אמרתי לו כלום כי נמאס לי להתווכח על זה, אבל זה מפריע לי ונראה לי לא הוגן. היינו בעבר הרחוק בטיפול זוגי שעזר מאוד אבל בעלי מאוד לא מעוניין לחזור לזה ואין לשכנע אותו אחרת. אני גם מרגישה שאנחנו מצליחים לתקשר על הכל ולפתור הכל חוץ מהסוגיה הזו.

שלום, אנחנו בזוגיות 5 שנים ולפני הקורונה אף התחלנו לחפש דירה משותפת. בזמן הסגר שמרנו על כל ההנחיות. למרות שההקלות היו אמורות להביא להקלה ולחזרה לחיפוש דירה, זה הכניס אותנו בין הפטיש לסדן. נסביר בקצרה כל צד: בן הזוג: עם ההקלות, חזרתי לשגרה ואיני משתמש במסכות כלל בפגישות ביתיות עם חברים ומשפחה. איני רואה בזה משהו הגיוני. לא מסכים לשים מסיכות למרות שבת הזוג ביקשה ממני כי אני לא רואה בזה הגיון ומוצא רק סיכון מזערי במצב. מרגיש שהמסכה מונעת ממני לעשות דברים. מוכן לבוא לקראת בת הזוג באכילה במרחק בעבודה ובישיבות עבודה לשבת עם מסכה, אך לא בפגישות עם חברים ומשפחה בבית ולא במסעדות. בת הזוג: גרה עם אוכלוסיית סיכון (הורים) וממשיכה לדאוג להם לפי כל הנהלים. פוגשת משפחה וחברים (וגם את הבן זוג) רק עם מסכות ולא הולכת למקומות בילוי. יש לציין הפרעת חרדה שנמצאת בטיפול. אני יודעת שעם מידת הזהירות שלי, הסיכוי שאדביק את ההורים שלי הוא אפסי. מבחינתי בן הזוג הוא גורם סיכון. איני מפחדת להידבק אלא שההורים שלי ידבקו. אני יודעת שלעולם לא אסלח לבן הזוג אם הדבקה תגיע בגללו.למרות שאני נזהרת בהמון אמצעים, הדבר היחיד שביקשתי מבן הזוג זה לשים מסכה כשהוא פוגש חברים ומשפחה. לא הצלחתי אפילו למצוא דבר שלא אעשה למענו אם היה מבקש (על אחת כמה וכמה כשמדובר בבריאות) ואני מרגישה שזה לא הדדי ומי יודע אילו קונפליקטים כאלו יכולים לצוץ בעתיד. מרגישה ללא תמיכה מבן הזוג שלא מוכן לבוא לקראתי למרות הקושי האיום שלי כעת. אנחנו לא מצליחים להתקדם ולא מצליחים להבין איך הצד השני מרגיש. מה אפשר לעשות ואיך אפשר לשפר את המצב? תודה מראש.