שאלות ותשובות - עמוד 288

לעיתים. קפלי עור עשויים להיווצר, בעיקר בנשים עם שדיים גדולים במיוחד. הסיבה לכך היא כי לאחר הניתוח, ריפוי החתך נעשה בצורה של כיווץ הרקמה סביב הצלקת. במרבית המקרים, כיווצים אלו משתחררים עם הזמן והעור מתיישר תוך מספר שבועות. במקרים מסוימים כיווצים אלו לא נעלמים לחלוטין, וניתן להעלימם רק על ידי ניתוח לתיקון וסילוק עודפי העור (כאמור לרוב אצל נשים עם שדיים גדולים).

אחת מתופעות הלוואי של ניתוחים להקטנת חזה היא חוסר יכולת להניק לאחר הניתוח. הסיבה בכך נעוצה בעובדה כי בניתוח מסוג זה לרוב מסולקת רקמת שד רבה המכילה צינורות חלב רבים, אשר מוליכים אל הפטמה (בשל מיקומה מחדש של הפטמה). בשל כך, הנקה עשויה לעיתים להיות בלתי אפשרית. אין לרוב אפשרות לחזות מבעוד מועד אצל מי תגרם פגיעה ביכולת ההנקה ולכן הרופאים ממליצים לעבור את הניתוח רק לנשים אשר אינן מתכנות להניק, או שסיימו עם תוכניות ההנקה שלהן.

הקטנת חזה מתבצעת בהתאם למבנה השד, ובדגש על שמירת בריאות השד- מבחינת אספקת הדם אליו, העצבוב, אספקת הדם אל הפטמה וכו'. לא ניתן להקטין נפחי שד גדולים במיוחד לנפחים קטנים מאד, והסיבה העיקרית נובעת מחשש לפגיעה באספקת הדם אל הרקמה- אשר יכולה לגרום לפגיעה ברקמת השד עצמה, בעור ובפטמה עד לאיסכמיה (חוסר אספקת דם מוחלט) ונמק. מנתח בעל ניסיון רב לרוב יודע לומר בדיוק לאיזה גודל סביר שיהיה ניתן להקטין את השד לפני הניתוח, מבלי לגרום לנזק לרקמה.

כיום מרבית המנתחים מבצעים ניתוחי הקטנת חזה בשתי שיטות אפשריות: האחת, נקראת שיטת "T " הפוך- ע"י ביצוע חתך עורי אשר מקיף את הפטמה, ויורד ממרכזה כלפי מטה לעבר הקפל התת-שדי, ומשם אל מתחת לכל שד בנפרד. השנייה, גם היא ע"י חתך אשר מקיף את הפטמה, ויורד ממרכזה כלפי מטה, אולם אין ביצוע של חתך אופקי גדול מתחת לכל שד. המנתח יודע לבחור את השיטה הרצויה ע"פ נתוני בית החזה של האישה, רקמת העור והשומן מסביב וכו'.

לאחר ניתוח לתיקון פריצת דיסק יש לשמור על מנוחה מרובה לגב, הכוללת חוסר כיפוף מרבי, שעלול לגרום לקרע בחתך הניתוחי וללחץ על החוליות שבהן טיפלו. לפיכך, אסורה הישיבה לפרקי זמן ארוכים (מעל 10 דק'), וניתן לשבת רק לצרכי נוחיות או אכילה. בשאר הזמן מומלץ להישאר זקופים או בשכיבה. המנוחה לאחר הניתוח עלולה להיות מייגעת אולם חיונית להצלחת הניתוח, ולשיפור משמעותי של הסימפטומים הנוירולוגים הנלווים לפני הניתוח.

במידה שאתה או אחד מבני המשפחה הקרובה שלך סובלים מאסטמה של העור, או רגישויות אלרגיות אחרות, קיימת סבירות גבוהה לכך שגם התינוק שלך יחלה במחלה. במידה וניתן, יש להקפיד על הזנת התינוק באמצעות הנקה במשך שישה חודשים לפחות על מנת לתת עידוד ודחיפה למערכת החיסונית שלו, בכדי שתוכל לסייע לו להתגונן מפני המחלה.

סדק בשן לאחר טיפול שורש הוא סיבוך מוכר. אבחנת סדק בשן יכולה להתבצע ע"י קיום שני ממצאים קליניים עיקריים: נוכחות של עדות לסדק בצילום רנטגן (ממצא אופייני לאורך השורש), ונוכחות כיס עמוק לאורך השורש, אשר לעיתים ילווה בדלקת או כאבים. סדק בשן אינו בר טיפול ולרוב מחייב עקירה, ולכן חשובה האבחנה המדויקת. קשה לדעת מה הגורם לסדק בשן, ולכן לא תמיד ניתן לומר כי נוצר בעת טיפול השורש, אולם הדבר יכול לקרות. על מנת להימנע מסיבוך זה רצוי לעבור טיפול שורש אך ורק אצל רופא מיומן בכך, עם עדיפות למומחה בטיפולי שורש.

כישלון בטיפול שורש מתבטא בחוסר יכולת של רקמת השן להחלים ולהשתקם למרות הטיפול. למרות הסברה, כי כישלון בטיפול שורש מחייב את עקירת השן, כיום הדבר לא תמיד נכון. לפני ההחלטה על עקירת השן, שמשמעה אובדן השן לגמרי, ניתן לנסות טיפול שורש חוזר, במידת האפשר. במידה וחלופה זו אינה ברת ביצוע, ניתן להציע טיפול הנקרא אפיסקטומיה באם ישנו צורך בכך. טיפול זה כולל גישה כירורגית לאזור חוד השורש, ע"י ביצוע חתך בחניכיים בסמוך לחוד, כריתת קצה החוד, סילוק הדלקת ואיטום התעלה מחדש מאזור החוד.

לקיחת אנטיביוטיקה לפני טיפול שורש מומלצת למטופלים בקבוצות סיכון לפתח זיהומים סיסטמיים בזרם הדם או במסתמי הלב (אנדוקרדיטיס), בעיקר מטופלים מדוכאי חיסון, בעלי מומי לב מולדים, או בעלי מסתם לבבי מלאכותי. דלקת במסתמי הלב הינו סיבוך נדיר יחסית של טיפולי שיניים וניתוחי פה בכלל. הסיבה נעוצה בכך שבפעולות מסוג זה ישנו ניקוי של השן מהרובד החיידקי, אשר נשטף ברובו לחלל הפה. מרבית החיידקים מנוטרלים במערכת העיכול אולם מיעוט עלול להיספג אל זרם הדם (שכן חלל הפה עתיר בכלי דם קטנים). נוכחות חיידקים בזרם הדם נקראת בקטרמיה, ולרוב אינה גורמת לזיהום או מחלה. לעיתים נדירות, בייחוד אצל אנשים בקבוצת הסיכון, החיידקים הנשטפים בזרם הדם מתיישבים על המסתם וגורמים ליצירת רובד חיידקי חדש, הגורם לזיהום. פעולת המניעה כוללת טיפול אנטיביוטי חד פעמי דרך הפה.

יותר מ- 95% ממקרי סרטן האשכים מסווגים כגידולים של תאי נבט. תאי הנבט הם תאים פרימיטיביים, שנמצאים בעיקר בבלוטות המין הזכריות והנקביות (אשכים ושחלות בהתאמה). אצל הגברים תאי הנבט אחראים ליצור הזרע. גידולי תא נבט באשכים בדרך כלל מופיעים באחד משני אופנים: גידולי סמינומה וגידולים שאינם סמינומה (מכונים גם (NSGCT. שני סוגי הגידולים מלווים בתסמינים זהים וגם שיעורי הריפוי שלהם זהים. הם שונים זה מזה באופן בו הם מתפשטים, או שולחים גרורות ובתגובתם לטיפולים השונים. לכן, כדי שהטיפול יהיה מוצלח ויעיל חשוב שהאבחנה תהיה מדויקת. לימפומות וגידולים אחרים שאינם גידולי תא נבט, מהווים את חמשת האחוזים הנותרים של מקרי סרטן האשכים. לסוגים נדירים אלו של סרטן האשכים יש מאפיינים שונים מאלו של גידולי תא נבט, במיוחד העובדה שהם נוטים להופיע בגיל מבוגר יותר.