שאלות ותשובות - עמוד 287

לרוב לא, שכן מדובר בניתוחים שונים, אלא אם יש דרישה לכך מצד המטופל. ניתוח הרמת גבות ממוקם בצידי המצח בקו השיער, ומאפשר הרמה של הגבה והעפעף העליון, למראה צעיר יותר של האזור והסרת קמטים. ניתוח עפעפיים נועד להקטין את סימני ההזדקנות באזור העיניים, ע"י הסרה של קפלי שומן תת-עיניים ובחלק הפנימי של העפעף העליון. לרוב ניתוח מסוג זה אינו מבוצע יחד עם מתיחת פנים אלא בנפרד. לייעוץ חינם על ניתוחי עפעפיים לחצו כאן >>>

טיפול שמרני בשינויים ניווניים של מפרק הברך כוללים פעילות גופנית מתונה, ירידה במשקל, טיפול פיזיותרפי ותרופות נוגדות כאבים ודלקת. לעיתים ישנו צורך בהמשך טיפול שמרני על מנת להביא לאחוזי הצלחה גבוהים יותר בניתוח. מובן כי מטרת הניתוח הסופית היא להביא לשיפור תפקודי ללא כל האמצעים המוזכרים, אולם הראו כי ירידה במשקל וטיפול פיזיותרפי הם בעלי חשיבות גבוהה מאד להצלחת הניתוח ולכן מומלצים. לגבי תרופות נוגדות דלקת או זריקות סטרואידים למפרק, לרוב אין צורך בהם לאחר הניתוח.

משך ההחלמה בבית הוא יחסית ארוך, ולכן על המטופל ובני משפחתו לנקוט באמצעי זהירות שיקלו על המטופל בביתו: ראשית, רצוי להגביל את השימוש במדרגות עד כמה שאפשר. יש לנקוט באמצעים הנדרשים, כך שהמטופל לא יאלץ לעלות או לרדת במדרגות למעלה מפעמיים ביום. כמו כן, יש להכין למטופל כיסא בעל משענת קשיחה וישרה. כיסא בעל משענת מתכוונת אינו טוב בשבועות הראשונים לאחר הניתוח שכן יכול לגרום ללחץ מוגבר על הברך. לבסוף, יש לשמור על חלל הבית נקי מ"מכשולים" כגון- שטיחים, צעצועים, כיסאות, או כל חפץ שעלול לגרום לנפילה. נפילות מייד לאחר ניתוח הן מסוכנות מאד.

במקום ניתוח להחלפת מפרק הברך במפרק מלאכותי, ניתן לבצע שני סוגים של ניתוחים אחרים, קטנים יותר, בברך הסובלת משינויים ניווניים כרוניים, בהתאם לגיל המטופל ומצבו המדויק: ארתרוסקופיה של הברך- הינה גישה ניתוחית מינימלית בעזרת מכשירים המאפשרים הסתכלות פנימה לחלל המפרקי דרך חתך קטן. הניתוח משמש להסרת חלקיקי סחוס המפריעים לתנועת המפרק ויכול לעזור בשיפור הכאבים, ולא מתקן את הבעיה כולה. אוסטאוטומיה של הברך- שיטה הננקטת לרוב אצל מטופלים צעירים יותר, בעלי פגיעה מפרקית בעיקר בצד אחד של הברך, ע"י ביצוע חתך ממוקם באזור הפגיעה, ושינוי זווית העצם המפריעה במפרק.

החלמה מלאה וחזרה לתפקוד לאחר ניתוח להחלפת ברך הינה אינדיבידואלית, ותלויה בגיל המנותח, מצבו הבריאותי וחוזקו הפיזי לפני הניתוח, ומידת הכאבים שהיו לפני הניתוח. לרוב כבר כיום אחרי הניתוח ניתן לדרוך על הרגל, ויש לשוב לדריכה מלאה והליכה הדרגתית כבר בימים הראשונים אחרי- תחילה בעזרת בר מקבילים, ולאחר מכן בעזרת מכשירי הליכה מסייעים- מקל, קביים או הליכון. מרבית האנשים הולכים ללא עזרה כבר לאחר 6 שבועות, כאשר הברך החדשה חזקה דיה על מנת לשאת את משקל הגוף. למרות זאת, ריצה או קפיצה על המפרק אינם מומלצים

נכון. אחד הסיבוכים ארוכי הטווח של ניתוח לשחזור שד באמצעות שתל מלאכותי, הוא היווצרות קופסית- מעטפת קשה שהגוף יוצר סביב השתל וגורמת לכך שהשד מתקשה. ההתקשות עלולה להיות מלווה בכאבים ושינויים בתחושה. הקופסית מדורגת בארבע דרגות קושי והיא מתחילה להיווצר לאחר הניתוח. ברוב המקרים לא מרגישים בה. במקרים בודדים נוצרת קופסית נוקשה. שכיחות תופעה זו היא בכ-3-9% מהניתוחים. נוסף על התקשות השד, הקופסית עלולה ליצור עיוותים: שוליים או עיוותים הבולטים לעין בכל אזור השדיים, אי נוחות או כאב באזור החזה, שינוי בתחושה או איבוד תחושה בכל אזור בחזה או באזורים סמוכים. אפשרויות הטיפול בקופסית הנוקשה כוללות את הוצאת השתלים, קילוף הקופסית והחזרת השתלים למקום, החלפת מיקום השתל או החלפת סוג השתל.

קיימים שני סוגי שתל עיקריים בשימוש בארץ:

*שתל סיליקון עגול- מסוג גבוה (high profile) או נמוך (low profile). בשתל גבוה בולט מאוד המילוי בחלקו העליון של החזה בשל מבנהו העגול, אך פחות דומה במראהו לחזה טבעי. המחשוף מגלה חזה גבוה ועגול כמו עיצוב בחזיות פוש-אפ. שתל נמוך הוא בעל מבנה עגול והמילוי בו לרוב רך, לכן הוא "נופל" ברכות מלאה יותר בחלקו התחתון של השד, ובולט פחות בחלקו העליון. שתל זה מתאים למי שרוצה מראה טבעי יותר. ניתן לקבל את השתלים העגולים במרקם סמיך יותר , הנקרא קואזיבי. כך השתל לא קורס עם השנים ונשאר עמיד ליותר זמן, אך המראה הוא פחות טבעי היות וזה מדגיש את הצורה המעוגלת של השתל.

*שתל סיליקון מסוג פוליאוריתן- עשויים מחומר המפחית במידה ניכרת את אחד הסיבוכים בניתוח הגדלת חזה שהוא היווצרות קופסית: קפסולה הגורמת לשד להיות קשה ואף כואב. בזכות שתלי פוליאוריתן סיכויי היווצרות הקופסית נמוכים באופן משמעותי.

*קיים סוג נוסף של שתל מחומר הנקרא סייליין, אולם הוא נמצא בשימוש פחות תכוף.

שתלי רקמה (flap או free flap) הנפוצים ביותר בניתוח שחזור שד הם:

*שתל רקמה גבי (latissimus dorsi flap)- אשר נלקח מהשריר הרחב האלכסוני בגב, וכולל את רקמת העור, השריר והשומן הגבי, מבלי לנתקו ממקומו המקורי, ע"י היפוך של הרקמה כלפי בית החזה. בצורה כזו נשמרת אספקת הדם המקורית של הרקמה.

*שתל רקמה בטני (TRAM flap)- נלקח משריר ה-rectus abdominis אשר בקדמת קיר הבטן, ע"י היפוך פיסת רקמה לכיוון בית החזה מבלי לנתקה ממיקומה המקורי, או ע"י ניתוק פיסת רקמה והעברתה אל אזור החזה. בכל אחד מהמקרים המנתח דואג להעביר גם את אספקת הדם אל השתל במיקומו החדש.

נכון שניתוח לשחזור שד הוא אינו ניתוח עם אינדיקציה רפואית טיפולית, ואכן מדובר בניתוח נוסף, אולם קיימים מספר יתרונות שהוכחו בספרות הרפואית ולהם חשיבות לא פחותה מהחשיבות הטיפולית: השד נחשב כאחד מסמלי הנשיות והפוריות מאז ומתמיד. שחזור ושיקום אסתטי נמצא כמשפר את ההתמודדות הנפשית עם מחלת הסרטן, ע"י שיפור דימוי הגוף בעיני האישה, וכך משפר גם את התפקוד החברתי שלה לאחר כריתת שד. הניתוח אינו מתאים לכל אישה, אך מוצע לכל אחת, והיא אשר תחליט באם מעוניינת בו או לא.

בניתוחים מסוג זה אשר מטרתם היא קוסמטית ברובה, ישנה חשיבות רבה בבחירה נכונה ונבונה של המרפאה והמנתח אליו פונים. ראשית, חובה לוודא כי המרפאה מעסיקה רופאים עם רישיון לבצע ניתוחים, וניתוחים פלסטיים בפרט (תעודת "מומחה בכירורגיה פלסטית"). לא כל רופא מנתח הוא בעל ידע והכשרה בביצוע ניתוחים קוסמטיים, וכדאי לברר זאת היטב על מנת שלא לגרום לאי שביעות רצון בהמשך. מומלץ לעשות "סקר שוק" מעמיק ולהיפגש עם כמה רופאים מומחים בתחום, לשמוע את חוות דעתם לגבי גודל השד הרצוי לאחר ההקטנה, ולבקש לראות תמונות של "לפני ואחרי" מניסיונם האישי. כמובן שתמיד ניתן להסתייע בהמלצות של נשים שעברו את הניתוח בעצמן.