שאלות ותשובות - עמוד 295

אין תרופה להרפס הגניטלי. אלא אם כן תתגלה תרופה כזו בעתיד, תמיד תשאו את הנגיף. אולם נטילת תרופות אנטי-ויראליות יכולה לסייע לכם לנהל את המצב. שאלו את רופאכם בנוגע לאפשרויות טיפול.

זה בהחלט אפשרי. תוכלו להפחית את הסיכון לשותפ\תכם בכך שתקיימו יחסים רק כשלא יהיו לכם כל תסמינים להרפס גניטלי. עם זאת, הנגיף עדיין יכול להיות מדבק ללא כל תסמינים הניתנים להבחנה כגון פצעים או פריחה על העור. זו הסיבה שיש תמיד להשתמש בקונדום לטקס. קונדום אינו מעלים לגמרי את הסיכון, משום שהוא עלול שלא לכסות על איזור נגוע, אולם הוא מספק מידת-מה של הגנה.

נטילת התרופות האנטי-ויראליות אציקלוביר (זובירקס), ולטרקס, ופאמביר יכולה לגרום לתסמינים להופיע לעתים נדירות יותר ולהפחית מחומרתם. ישנן ראיות מסוימות לכך שתרופות אלה עשויות גם להגן מפני העברת המחלה.

הרפס גניטלי אינה מחלה מסכנת חיים כשלעצמה. אולם קיומם של פצעי הרפס מקל על נגיף ה-HIV, הגורם לאיידס, להיכנס לגופכם. לא זו בלבד שיש סיכון מוגבר להידבקות ב-HIV אם יש לכם הרפס גניטלי, אלא שקיומן של שתי המחלות יחד בגוף עלול להחמיר כל אחת מהן.

אשה הרה יכולה להעביר את ההרפס הגניטלי לעובר שלה, כך שהדבר חמור במיוחד במצב של הריון. אם אשה נדבקת סמוך לסוף ההריון, הסיכון גבוה מכל. לפחות 30% ועד 50% מנשים הרות שנדבקו בסמוך לתחילת ההריון, מעבירות את הנגיף לתינוקותיהן. עבור אמהות שנדבקו זמן רב לפני הלידה, הסיכון נמוך בהרבה. פחות מאחוז בודד מתינוקות שנולדו לאמהות בעלות הרפס גניטלי ישן יותר מקבלים את הנגיף. ואם מתחוללת התפרצות של הנגיף בזמן הלידה, לרוב מבוצע ניתוח קיסרי.

ייתכן ששמעת כי הרפס גניטלי גורם לסרטן הרחם. זה לא בדיוק נכון. הרפס גניטלי עשוי להיות גורם, אך הוא אינו הגורם המרכזי.

הרפס גניטלי הוא מצב רפואי הנמשך לאורך החיים ואין לו תרופה. הופעתו עלולה לכפות עליכם שינויים לא נוחים בחיים, במיוחד בחיי המין שלכם, והיא עלולה לגרום לכם מידה רבה של כאב ואי נוחות. אתם פשוט לא רוצים ללקות בה.

הדרך הבטוחה היחידה להימנע מהידבקות בהרפס גניטלי היא להימנע מיחסי מין או לקיים יחסי מין רק עם מישהו שחופשי גם הוא מהרפס. למעט זאת, קונדום לטקס מעניק הגנה מסוימת אם האזור שהוא מכסה הוא האזור הנגוע. זכרו גם שאתם עלולים להידבק בהרפס גניטלי כתוצאה מקבלת מין אוראלי מאדם עם פצע קר בפה. אתם עלולים גם להידבק בהרפס אוראלי על ידי מתן מין אוראלי.

אם אתם יודעים ששותפכם ליחסי מין נושא\ת את נגיף ההרפס הגניטלי, אתם יכולים להקטין את הסיכון שלכם בכך שתקיימו יחסי מין רק כאשר אין לו או לה כל תסמינים שהם. למרות זאת, הרפס גניטלי עלול להיות מדבק אפילו כשאין כל תסמינים, לכן מוטב לכם להשתמש בחציצת לטקס, כגון קונדום או יריעת לטקס.

כן, יש בדיקה להרפס גניטלי. רופא יכול לקחת דגימה ממה שנראה כמו פצע של הרפס ולבחון אותו מתחת למיקרוסקופ. אתם יכולים לעבור גם בדיקת דם. בדיקת הדם מחפשת אחר נוגדנים לנגיף שהמערכת החיסונית שלכם היתה אמורה לייצר אם וכאשר נדבקתם. הנגיף HSV-2 תוקף כמעט תמיד את איברי המין, כך שאם נמצאו נוגדנים ל-HSV-2 בדמכם, כנראה שיש לכם הרפס גניטלי.

בדיקת דם המראה נוגדנים לנגיף HSV-1 פירושה כי ייתכן שיש לכם הרפס גניטלי או אוראלי. הסיבה לכך היא שהרפס אוראלי, הנגרם לרוב מן הנגיף HSV-1, עלול להתפשט לאיברי המין במהלך יחסי מין אוראלי.

לרוב קשה לדעת אם יש לכם הרפס גניטלי רק מהתבוננות. התסמין הקלאסי של המחלה הוא צביר של שלפוחיות קטנות מלאות בנוזל, המתבקעות ויוצרות פצעים כאובים המתכסים מוגלה ומחלימים במהלך מספר ימים. האזורים הנפגעים כוללים את הפין, שק האשכים, הנרתיק, שפתי הנרתיק, השופכה, פי הטבעת, הירכיים והעכוז.

אולם אנשים רבים הנושאים את נגיף ההרפס הגניטלי אינם מפתחים את את הפצעים הללו. יש אנשים שאין להם תסמינים כלל, בעוד שאחרים מפתחים תסמינים שקל לטעות בינם לפצעי גילוח, פצעוני בגרות, עקיצות חרקים, שפשפת, טחורים, שערה חודרנית, או פטריה בנרתיק.

לאחר שנדבקתם בהרפס גניטלי, התסמינים חולפים, אולם עלולים להופיע שוב מפעם לפעם. למרבה המזל, ההתפרצות הראשונה היא לרוב החמורה ביותר, ויש אנשים הסובלים רק התפרצות או שתיים כל חייהם.

אלא אם כן מעולם לא נישקו אתכם, ומעולם לא קיימתם יחסי מין, אכן אפשרי הוא שנדבקתם בנגיף הרפס אוראלי או גניטלי.

הרפס אוראלי, הנגרם על ידי הנגיף הרפס סימפלקס סוג 1 (HSV-1) מופיע כפצעים קרים או שלפוחיות חום בפה. אפילו נשיקה מרפרפת על השפתיים ממישהו עם פצע קר עלול להעביר לכם את הנגיף.

הרפס גניטלי, הנגרם לרוב על ידי הסוג השני של נגיף ההרפס (HSV-2) נפוץ פחות (13% באוכלוסייה הבוגרת בישראל), אבל להרבה אנשים יש אותו. אולם עד 90% מאלה שנדבקו לא יודעים שהם נדבקו. אתם עלולים להיות ביניהם.

הפרעת שינה זמנית עשויה שלא לדרוש טיפול, שכן ההתקפים אורכים רק מספר ימים בכל פעם. לדוגמא, אם הפרעת השינה מקורה בשינוי בלוח הזמנים של הערות והשינה, כמו במקרה של יעפת, לרוב יחזור שעונו הביולוגי של האדם לתקנו מכוח עצמו.

יש אנשים הסובלים מהפרעת שינה זמנית אשר מפיקים תועלת מכדורי שינה קצרי-טווח על מנת לשפר את איכות שנתם ואת עירנותם ביום המחרת. כמו עם כל תרופה, ישנן השפעות לוואי אפשריות. השימוש בכדורי שינה הנמכרים ללא מרשם אינו מומלץ, בדרך כלל, להתמודדות עם הפרעת שינה.

הטיפול בהפרעת שינה כרונית כולל:

· טיפול בבעיה הרפואית או הפסיכולוגית שביסוד המצב (כמו דום נשימה או דיכאון).

· הפסקת התנהגויות המחריפות הפרעות שינה (כמו שתיית קפה מרובה מדי או נמנומים ביום).

· שימוש אפשרי בכדורי שינה (על אף ששימוש ארוך טווח בכדורי שינה לטיפול בהפרעת שינה כרונית הוא שנוי במחלוקת).

· ניסוי שיטות התנהגותיות לשיפור השינה – כמו תראפיית רוגע (המסייעת למוחכם ושריריכם להירגע), טיפול הגבלת שינה (הגבלת הזמן שהמטופל מבלה במיטה), והתניה מחדש (שבה לומדים לשייך את המיטה ואת שעות השינה עם שינה בפועל).

אם יש לכם הפרעת שינה, הרופא שלכם ישאל אתכם שאלות לגבי ההיסטוריה הרפואית שלכם והיסטוריית השינה שלכם. ייתכן שתצטרכו לנהל יומן שינה. או שהרופא יראיין את שותפכם או שותפתכם למיטה לגבי כמות השינה שאתם זוכים לה, ואיכותה.

בדיקות שינה של מומחים (לילה שמועבר במעבדה) עשוי להיות הכרחי – אולם רק אם יש חשד לבעיה רפואית כגון דום נשימה בשינה או נרקולפסיה.

:הסיכויים לפתח הפרעות שינה גבוהים יותר אצל אנשים מעל גיל 60, אצל נשים, ואצל בעלי היסטוריה של דיכאון. גם הסובלים ממתח, חרדות, בעיות רפואיות כרוניות (כגון דלקת הפרקים או אי-ספיקת לב), או המשתמשים בסוגי תרופות מסוימים, נמצאים הסיכון מוגבר להפרעות שינה.

הפרעות שינה זמניות

הפרעות שינה חולפות והפרעות לסירוגין עלולות להופיע בדרך כלל במקרים של:

· תקופות של מתח חריג בחייכם

· סביבה רועשת (כמו רעש מן הרחוב שבחוץ)

· ומפרטורות קיצוניות (חום או קור קיצוניים בחדר השינה)

· שינויים בסביבה

· בעיות בסדרי הערות והשינה (יעפת [ג'ט-לג] או עבודה במשמרות)

· תופעות לוואי של תרופות

הפרעות שינה כרוניות

הפרעת שינה כרונית היא הפרעת שינה מורכבת יותר ולעתים קרובות כרוכים בה מספר גורמים, כמו הפרעות גופניות או נפשיות. דיכאון הוא אחד הגורמים הנפוצים ביותר להפרעת שינה כרונית. דלקת הפרקים, מחלות כליה, אי ספיקת הלב, אסתמה, דום נשימה במהלך השינה, תסמונת "רגליים חסרות מנוח" (Restless Legs Syndrome), מחלת הפרקינסון ופעילות יתר של בלוטת התריס עלולות גם הן לגרום להפרעות שינה.

גורמים של אורח חיים יכולים אף הם להצית מצב של הפרעת שינה,. אם גורמים אלה אינם משתנים, הם יכולים גם להאריך של משכו של מעגל הפרעת השינה. הגורמים הללו כוללים:

· יותר מדי קפאין

· שתיית אלכוהול לפני השינה

· עישון לפני השינה

· נמנום מוגזם אחר הצהריים או בערב

· שעות ערות ושינה חריגות או הפרעה מתמשכת בשעות השינה

· הציפייה לקושי בהירדמות והדאגה מכך