שאלות ותשובות - עמוד 315

הדרך הטובה ביותר למנוע סרטן ריאות הוא להימנע מעישון ומשאיפת עשנם של אחרים. אם אתם מעשנים, הפסיקו. בעוד שהסיכון של מעשנים לשעבר גבוה ביחס ללא-מעשנים, הרי שהסיכון ממשיך ליפול עם כל שנה של הפסקת עישון. למעשה, לאחר הפסקה של עשר שנים, מעשנים לשעבר מפחיתים את הסיכון שלהם ב-30% עד 50%. פשוט עשו את זה!

אין ראיות רבות לכך שתזונה נכונה יכולה למנוע את סרטן הריאות, על אף שישנם יתרונות רבים אחרים. נערכו ניסיונות רבים להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן הריאות אצל מעשנים בעבר או בהווה על ידי מתן מינונים גבוהים של ויטמינים או תרופות דמויות-ויטמינים, אולם אף אחד מן הניסויים הללו לא הניב תוצאות מעודדות. במחקר אחד, תוסף תזונה הקשור לויטמין A, המכונה בטא-קרוטן, הגביר למעשה את שיעור הלקות בסרטן הריאות, כך שיש להתחיל את החיפוש מההתחלה.

על מנת לטפל בסרטן הריאות, עשויים רופאיכם להידרש לניתוח להסרת הגידול, הקרנות (קרני רנטגן המכוונים על מוקד הגידול שהורגים או מכווצים תאים סרטניים), כימותראפיה (תרופות מערכתיות שהורגות כל תאי מהיר-התפתחות בגוף, כולל תאים סרטניים, וייתכן שאף לטיפולים ניסיוניים. לפני שיחליט איזה טיפול או שילוב של טיפולים מתאים לכם, רופאיכם יצטרכו לקבוע עד כמה מתקדם סרטן הריאות שלכם. קביעה זו מבוצעת באמצעות תהליך המכונה דירוג.

מתברר שלמעלה מ-60% ממקרי סרטן הריאות החדשים מתגלים אצל אנשים שמעולם לא עישנו או שכבר הפסיקו לעשן, כך לדברי "ברית סרטן הריאות" בארה"ב. אצל חלק מן האנשים הללו, ייתכן שחשיפה לעישון פסיבי אשם במצבם. כך לדוגמא במקרה של זמר ברים שהופיע במקומות עתירי עשן. כך שבקצרה, כן, לא-מעשנים יכולים ללקות – ואף לוקים – בסרטן הריאות. מקרים מסוימים של סרטן הריאות מתפתחים זמן רב לאחר שמעשן ותיק חדל מן המנהג, אם כי הסיכון פוחת ככל שחולף זמן לאחר הפסקת העישון.

זו שאלה קשה מפני שלעתים אין כל תסמינים לסרטן הריאות. לרבע מן האנשים, כך מדווח המרכז לבקרת מחלות של ארה"ב, אין תסמינים אפילו כשהסרטן שלהם מתקדם. אצל אנשים אחרים, תסמינים העשויים לרמז על נוכחות של סרטן ריאות כוללים:

• קוצר נשימה
• שיעול שאינו נפסק
• נשימה מצפצפת
• שיעול של דם
• כאבי חזה
• חום
• אובדם משקל

במונחים הפשוטים ביותר, סרטן ריאות הוא גידול בלתי נשלט של תאים סרטניים וחריגים באחת הריאות או בשתיהן. גושים של התאים הללו יוצרים גידולים סרטניים המקשים על פעילותה התקינה של הריאה.

תסמינים מוקדמים של דלקת מפרקים ניתנים לאבחון על ידי:

• אחות.
• רופא משפחה.
• מתמחה.
• ראומטולוג.
• מנתח אורתופדי.

בדלקת מפרקים שגרונית יכולים לטפל:

• רופא המשפחה תוך התייעצות עם ראומטולוג.
• מומחה במחלות דלקתיות של המפרקים (רואמטולוג)
• מומחה לבעיות עצם, שריר ומפרקים (מנתח אורתופדי) אם נשקלת התערבות ניתוחית כדי לטפל בבעיות המפרקים.
• טיפול תומך יכול להינתן על ידי:
• פיזיותראפיסט, שיסייע בכל הנוגע לפעילות גופנית ושליטה בכאבים.
• מרפא בעיסוק, שיסייע בכל הנוגע לקיבוע ומתקנים מסייעים (ריפוי בעיסוק).
• יועץ נפשי, שיסייע להתמודד עם סוגיות רגשיות העלולות להתפתח ממחלה ארוכת טווח.

כאבי מפרקים ונוקשות יכולים להיגרם על ידי מצבים רפואיים אחרים מלבד דלקת מפרקים שגרונית, כולל:

• דלקת מפרקים ניוונית (הסוג הנפוץ ביותר של דלקת המפרקים)
• משקעים גבישיים במפרק (שיגדון ופסודו-שיגדון)
• זאבת (זאבת מערכתית אריתמאטוסוס, או SLE)
• פולימיאלגיה שגרונית.
• דלקת של כלי דם בגוף (וסקוליטיס)
• מחלות ספונדילוארתורופתיות (כגון תסמונת רייטר (דלקת מפרקים חוזרת), דלקת שדרה מקשחת, ודלקת מפרקים פסוריאטית).
• דלקת מפרקים בקטריאלית.
• פיברומיאלגיה.
• מחלת ליים.
• מחלות נגיפיות כגון HIV (הנגיף הגורם למחלת האיידס).
• סחוס קרוע במפרק.

לרוב יאבחן מומחה בריאותי את קיומה של דלפקת מפרקים שגרונית על ידי הערכת תסמיניכם, הבנת ההיסטוריה הרפואית שלכם וביצוע בדיקות דם מסוימות כדי לשלול גורמים אחרים לתסמינים שלכם.

המונח "דלקת מפרקים" מתייחסת למספר מחלות הנגרמות בתוך המפרקים שבין עצמות. התסמין העיקרי של כל סוגי דלקות המפרקים הוא הכאב במפרקים, במיוחד בעת תנועה. כאב זה לעול להגביל את התנועה ולהקשות על החיים. חשוב לדעת את ההבדל בין סוגים שונים של דלקת המפרקים, מפני שכל אחת מטופלת בדרך משלה ולכל אחת השפעות ארוכות טווח משלה.

דלקת מפרקים שגרונית גורמת לנפיחות של רקמות מסוימות (סינוביום) הנמצאים במפרקים. הרקמות הסינוביות אחראיות לייצור הנוזל הסינוביאלי הנחוץ לפעילותו התקינה של המפרק. בדלקת מפרקים שגרונית, הרקמות הסינוביאליות שבתוך המפרק ניזוקות כאשר הן מותקפות על ידי המערכת החיסוניתו של הגוף עצמו.

המערכת החיסונית בנויה מתאים ייחודיים הפועלים כמערכת מעקב והגנה כנגד חומרים זרים כמו בקטריות ונגיפים. באופן רגיל קיימת במערכת החיסונית סדרה של איזונים ובלמים המאפשרים לה לזהות חומרים זרים ולמנוע מהם לתקוף את רקמות הגוף. מסיבות שאינן ידועות, לעתים תחל המערכת החיסונית לתקוף את רקמות הגוף עצמו. כל מחלה שבה המערכת חיסונית תוקפת את הגוף נקראת מחלה אוטואימונית. כאשר הרקמות המותקפות הן המפרקים, התוצאה היא דלקת מפרקים שגרונית.

כאשר תאי המערכת החיסונית תוקפים את רקמות המפרקים שלכם, אתם חשים כאב, נפיחות ונוקשות במפרק. עם הזמן ככל שגופכם מנסה לתקן את הנזק שנגרם על ידי המתקפה, המפרקים שלכם נעשים מעוותים ובלתי מתפקדים, והתנועה נעשית קשה יותר ויותר. הפעלת המערכת החיסונית משחררת לתוך מחזור הדם כימיקלים המשמשים כשליחים המתאמים את פעילותם של תאים הפרושים ברחבי הגוף, והכימיקלים הללו עלולים לגרום לתסמינים כגון עייפות וחום.

הסיבה לדלקת המפרקים השגרונית אינה ידועה, ואין כל דרך מוכרת למנוע את המחלה.

גורם הסיכון המוכר היחיד לדלקת מפרקים שגרונית היא גורם תורשתי אפשרי במשפחות מסוימות (נטייה גנטית). גורם גנטי עשוי להשפיע על אופן הפעולה של המערכת החיסונית, באופן שיגרום דלקת ולבסוף הרס של הממברנות (הקרומים) המצפים את המפרקים.

בין גורמים אחרים העלולים להשפיע על הסיכון שלכם ללקות בדלקת מפרקים שגרונית נכללים:

מין נקבה. דלקת מפרקים שגרונית פוגעת בנשים פי 2 עד 3 מאשר בגברים.

גיל בין 40 ל-60. דלקת מפרקים שגרונית יכולה להתחיל בכל גיל, אולם מתחילה לרוב בגיל הבגרות.

דלקת מפרקים שגרונית (RA) גורמת לרקמות שלאורך המפרקים להפוך לנפוחות, נוקשות וכואבות (דלוקות)

לאורך זמן, עלולה דלקת זו להשמיד את רקמות המפרק. הדבר עלול להגביל את פעילותכם היומיומית ולהקשות עליכם ללכת או להשתמש בידיכם.

דלקת מפרקים שגרונית נפוצה פי שתיים עד שלוש יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. היא מופיעה לרוב בין הגילאים 40 עד 60.