שאלות ותשובות - עמוד 317

הטיפול שתקבלו תלוי בחומרת הבעיה הבסיסית, כלומר הנזק שנגרם ללב. עבור רוב האנשים הסובלים מאנגינה קלה, שילוב של תרופות ושינוי באורח החיים מספיק כדי להשתלט על התסמינים. שינויים באורח החיים כוללים: מעבר לתזונה בריאה, הפחתת הכולסטרול, התעמלות קבועה, הפסקת העישון ושליטה בסוכרת ובלחץ דם גבוה.

יש תרופות המשמשות לטיפול באנגינה שפועלות באמצעות הגברת כמות החמצן המסופקת לשריר הלב או על ידי הפחתת הצורך של הלב בחמצן. בין תרופות אלה נכללות:

• חסמי בטא
• ניטראטים
• חסמי תעלת הסידן
• חסמי האנזים ממיר האנגיוסטין (חסמי ACE)
• ראנקסה

תרופות אחרות פועלות למנוע את היווצרותם של קרישי דם, העלולים לחסום עוד יותר את זרימת הדם אל שריר הלב. בין תרופות אלה נכללות:

• תרופות אנטי-טסיות
• מדללי דם
• נוגדי קרישה

לאנשים הסובלים מאנגינה חמורה יותר או מחמירה, רופאכם עשוי לרשום טיפול לפתיחת עורקים סתומים. טיפולים אלה כוללים:

• אנגיופלסטיקה
• ניתוח תותבים
• מעקף עורק שד פנימי (ניתוח CABG)
• Transmyocardial revascularization (TMR)
• פעימת נגד חיצונית (EECP)

תחילה ישאל אתכם הרופא סדרת שאלות שמטרתם לעמוד על התסמינים ועל מה שמצית אותם. לאחר בדיקתכם, הרופא יזמין בדיקה אחת או יותר כדי לעמוד על הסיבה שמאחורי האנגינה ומידת מחלת הלב, אם קיימת כזו. בדיקות אלה כוללות:

• בדיקת מעמס
• א.ק.ג.
• בדיקות הדמיה גרעיניות. זוהי בדיקת הדמיה מיוחדת המסוגלת למקם באופן מדויק את החלק בלב הסובל מזרימת דם מופחתת. בדיקה זו מבוצעת לרב בצוותא עם א.ק.ג. או בדיקת מעמס.
• אקו לב
• צנתור לב

לעתים נדירות יכולה אנגינה להתקיים בהיעדר מחלת לב כלשהי. אנשים שיש להם בעיה בשסתום הלב הנקראת היצרות אב העורקים סובלים מזרימת דם מופחתת מן הלב אל העורקים הכליליים . אנשים הסובלים מאנמיה קשה עלולים לסבול מאנגינה משום שדמם אינו נושא די חמצן. אנשים ששרירי הלב שלהם התעבו זקוקים ליותר חמצן ועלולים לסבול מאנגינה כשאינם מקבלים די חמצן.

סוגי האנגינה הם:

• אנגינה יציבה.
• אנגינה לא יציבה.
• אנגינת פרינצמטאל.

כאשר זרימת הדם לאזור של הלב מופחת, הדבר פוגע באספקת החמצן וחומרי תזונה חיוניים לתאי שרירי הלב. כאשר זה קורה, הלב חייב להשתמש בצורות אנרגיה חללופיות ופחות יעילות כדי שיוכל לבצע את מלאכת שאיבת הדם אל הגוף וממנו. תוצר לוואי של הדלק הפחות יעיל הזה הוא תרכובת כימית המכונה חומצה לקטית (חומצת חלב), המצטברת השריר וגורמת לכאב. תרופות מסוימות לטיפול באנגינה פועלות על ידי חסימת השימוש במקור אנרגיה זה.

סך הכל, כ-90% עד 95% מכלל הסובלים ממרפק טניס יחוו שיפור והחלמה לאחר הטיפול שנרשם להם. עם זאת, כחמישה אחוזים אינם מחלימים בעזרת טיפול שמרני והם יזדקקו לניתוח כדי לשקם את יחידת השרירים והגידים המקיפים את המרפק. עבור 80% עד 90% מן העוברים את הניתוח, הוא מניב הקלה מן הכאב וחזרה לעוצמת הזרוע הקודמת.

על מנת להפחית את הלחץ המתמשך והנזק למרפק טניס, נקטו בצעדים הבאים:

• השתמשו בציוד מתאים ובטכניקה נכונה בספורט ובעבודה.
• שימוש בתחבושת אלסטית, הנכרך סביב הזרוע ממש מתחת למרפק הפגוע כדי ליצור משקל נגד ללחץ על המרפק, עשוי לעזור לאנשים מסוימים.

צעד זה מתחיל כשבועיים לאחר שהכאב של מרפק טניס הופחת או נמוג. הדבר כרוך בתרגילי פיזיותראפיה מסוימים שנועדו למתוח ולחזק את הגידים סביב המרפק הפגוע. יש להימנע מכל פעולה המחמירה את הכאב.

על מנת להפחית את הכאב והדלקת הנגרמים ממרפק טניס, נסו את הצעדים הבאים:

• נוחו והימנעו מכל פעולה המסבה כאב למרפק הסובל.
• הצמידו קרח לאזור הפגוע.
• קחו תרופות אל-סטרואידיות נוגדות דלקת, כמו איבופרופן.
• ייתכן שתוזרק לאזור הנגוע תרופה דשמוית קורטיזון.

מרפק טניס אינו ניתן לאבחון באמצעות בדיקות דם ורק לעתים נדירות באמצעות צילומי רנטגן. במקום אלה, מצב זה מאובחן באמצעות תיאור הכאב שאתם מספקים לרופאיכם וממצאים מסוימים מן הבדיקה הרפואית.

מאחר שבעיות רבות אחרות יכולות לגרום לכאב סביב המרפק, חשוב שתיבדקו על ידי רופא כדי להגיע לאבחון הנכון. לאחר מכן יוכל הרופא לרשום את הטיפול הנאות.

מרפק טניס מטופל לרוב בהצלחה באמצעות תרופות ורק לעתים נדירות דורש התערבות ניתוחית.

סוג הטיפול הנרשם למרפק טניס תלוי במספר גורמים, ביניהם גיל, סוגי תרופות אחרים שאתם צורכים, בריאות כללית, היסטוריה רפואית וחומרת הכאב. מטרות הטיפול הם להפחית את הכאב או הדלקת, לקדם החלמה ולהפחית את הלחץ על המרפק הפגוע.