שאלות ותשובות - עמוד 338

החומר הפסיכו - אקטיבי הפעיל בצמח המריחואנה נקרא delta-9-tetrahydrocannabinol או בקיצור THC. התופעות הפיזיולוגיות המיידיות של עישון מריחואנה הן: עליה בקצב הלב, עליה בלחץ הדם, הגברת מספר הנשימות, יובש בפה, עליה בתיאבון, זמן תגובה מאוחר. התופעות הפסיכולוגיות של עישון עשויות להיות אופוריה, עיוות תחושת זמן, חרדה, דיכאון, פרנויה, פגיעה בזיכרון לטווח קצר, חשיבה מיסטית. תופעות אלו נמשכות עד מספר שעות לאחר העישון. בנוסף יש פגיעה בריכוז ופגיעה בתפקוד מוטורי, בשיפוט, בתפיסה המרחבית ובקואורדינציה שנמשכת עד 24 שעות לאחר העישון. נראה כי שימוש כרוני עשוי לגרום לירידה בתפקוד קוגניטיבי, ירידה במוטיבציה לביצוע פעולות מסוימות ולצמצום בפעילות שאינה קשורה לסם. עשן המריחואנה מכיל חומרים מסרטנים בדומה לטבק, ועד פי ארבעה יותר ממנו, לכן הוא עשוי להעלות את הסיכון לסרטן ריאה ולמחלות כרוניות של הריאה. בגברים - מריחואנה גורמת לירידה ברמת הורמון המין הגברי טסטסטרון בדם, ירידה בספירות הזרע ובתנועתיות הזרעים. זה עשוי לגרום לירידה בליבידו, אימפוטנציה, ירידה בפוריות והגדלת השדיים בגברים. בנשים - עשוי לגרום לקיצור המחזור ועליה ברמות פרולקטין, דבר שעשוי אף הוא לפגוע בפוריות האישה ולגרום לתופעות של אי סדירות בביוץ ובמחזור ולהפרשות של חלב מהשדיים. בהריון מריחואנה מצטברת בחלב וחוצה את השליה, לכן עשויה לגרום להולדת תינוקות רפים, עם משקל לידה נמוך. שימוש במריחואנה עשוי להוות גורם סיכון להתקפים פסיכוטיים ולהתפרצות סכיזופרניה ודיכאון. כמו כן מריחואנה פוגעת בתאי מערכת החיסון. עם זאת, יש לציין שלמריחואנה יש גם צדדים חיוביים שמשמשים כטיפול במחלות שונות: 1. נוגדת בחילות ומגבירה תיאבון, ולכן ניתנת לחולים המקבלים כמותרפיה או לחולי איידס קשים. 2. עוזרת לטיפול ביתר לחץ תוך- עיני, גלאוקומה. 3. עוזרת במקרי שיהוקים בלתי פוסקים. 4. משפרת תסמיני טרשת נפוצה. 5. עוזרת להקלה על כאבים כרוניים מסוגים שונים. קרא עוד

אפקסור, או בשמו הגנרי venlafaxine, היא תרופה נוגדת דיכאון שמשפיעה גם על סרוטונין וגם על נוראדרנלין במוח. 75 מ"ג הוא מינון נמוך, המשמש בד"כ כמינון התחלתי. אם אין תגובה תוך שבועיים - ארבעה שבועות, נהוג להעלות את המינון עד ל 150 מ"ג ויותר (עד 375 מ"ג). הקלה מלאה אמורה לחול כעבור מספר שבועות. אפקסור לא אמור לגרום לעליה בתיאבון, ולעיתים מדכא תיאבון בתחילת השימוש. קרא עוד

מחלת הנשיקה נגרמת מנגיף שמועבר בחלקיקי רוק. למרות שנשיקה היא אכן אחת הדרכים להעברת המחלה, בד"כ לא נדבקים מנשיקה, אלא מאכילה ושתייה מכלים משותפים ("מפה לפה"), מברשות שיניים ועוד. זמן הדגירה מרגע ההידבקות ועד פרוץ המחלה הוא מעל חודש. אם לא חלית במחלה עדיין, לא כדאי להתנשק איתו בחודשים הקרובים אם לא רוצים להידבק.... עם זאת, אנשים רבים חלו במחלה כילדים, ואפילו אינם יודעים זאת, ותוכלי לבדוק זאת ע"י בדיקת דם לנוגדנים. אנא קראי עוד כאן http://www.infomed.co.il/questions/q_091601_1.htm קרא עוד

הבעיה אינה מוזרה ואף נפוצה למדי. אני לא חושבת שזה מצריך טיפול של ממש, רק עבודת שכנוע עצמית שלך. אחרי הכל, הטלת שתן וצואה הן פעולות טבעיות שכולם עושים, הן נשמעות ומריחות אותו דבר אצל כל בני האדם. תחשוב על זה שאתה לא עושה שום דבר חריג או לא תקין, רק פעולה גופנית טבעית. יש כל מיני דרכים לעמעם את הרעש (לשים נייר טואלט בתוך האסלה מראש, לדוגמה), אבל זה לא ממש פתרון לתחושה שלך, וזה באמת מצריך עבודה עצמית. אולי באמת ירגיע אותך לחשוב שאתה ממש לא לבד באי-הנעימות שלך, ושזה חולף עם הזמן וההרגל. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד קרא עוד

מטרתו של מכשיר ה- Backlife (בק לייף) היא יצירת תנועתיות באזור האגן בצורה מאוד רפויה, פסיבית ועדינה, וללא נשיאת משקל. הרעיון מצוין, ואכן יש מקרים בהם אפשר להרגיש הקלה לאחר שימוש במכשיר. הבעיה היחידה, בעיני, היא העובדה שהשימוש במכשיר נעשה בשכיבה עם רגליים כפופות, מה שבעצם מדמה מצב של ישיבה. בהרבה מקרים, אך אינני יודעת אם זה המצב אצלך, ישיבה ממושכת היא בדיוק התנוחה הבעייתית יותר לגב. לפיכך, אני ממליצה שתבדוק טוב לפני שאתה משקיע במוצר. ידוע לי שיש מכוני פיזיותרפיה שמחזיקים את המכשיר הזה, נסה להגיע לשם לשלוש פגישות לפחות כדי להיווכח בעצמך איך אתה מרגיש לאחר חצי שעה של טיפול כזה. בדוק אם הוקל לך אחרי הטיפול. אם בעיית הגב גורמת אצלך להקרנה לרגל, בדוק אם היא התגברה או נעלמה. לפי התוצאה, תוכל להחליט אם להשקיע ברכישת המכשיר או לא. בהצלחה, קתרין אטל - פיזיותרפיסטית קרא עוד

ראשית, הערך העליון של הנורמה הוא 10.5, כך שלא מדובר בחריגה משמעותית. הפסקת השימוש במשתן היא נכונה. בנוסף, יש לבדוק את תפקוד בלוטת התריס (thyroid) ובלוטת ה- parathyroid, ולעשות ספירת דם ובדיקת תפקודי כליות. רצוי שתעברי גם בדיקת צפיפות עצם. חזרי על בדיקת הסידן בעוד מספר שבועות. בינתיים את יכולה להפחית את צריכת הסידן במזון. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד

לא מדווח בספרות הרפואית שאין להשתמש באימיטרקס יחד עם ואבן. אם את סובלת מתופעות לוואי כלשהן כגון טשטוש, חולשה וכן הלאה, הפסיקי את השימוש מייד. בכל מקרה, המשיכי את המעקב אצל הנוירולוג. תרגישי טוב. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד קרא עוד

זמן ההתפרצות של ההרפס אצלך הוא גבולי. בדרך כלל ההמלצה היא ללדת בניתוח קיסרי אם ישנה התפרצות בסמוך למועד הלידה. כאשר אין נגעים פעילים, ניתן ללדת בלידה רגילה ללא חשש, אבל במקרה שלך, את צריכה להתייעץ עם הרופא המטפל אם לקחת את הסיכון או לא. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

אענה באופן כללי לשאלותייך הטובות, מפני שחסרה כאן אינפורמציה לגבי הבעיה עצמה: לא תיארת מה כוללת ההידרדרות במצבו של בנך, אם הוא סובל מתסמינים פסיכוטיים כגון פחדים, הזיות, או התנהגות לא-מאורגנת, אם מדובר בהפרעות התנהגות כגון תוקפנות, או אם יש החמרה בכפייתיות. את התרופה ריספרדל נותנים לילדים כטיפול סימפטומטי למגוון די רחב של בעיות, למשל לכל מגוון הבעיות שהצעתי, שאולי כוללת ההידרדרות במצבו של הילד. נכון, יש לתרופה תופעות לוואי. ניתן להימנע או לפחות לצמצם מאד את התופעות האלו על ידי התחלת טיפול הדרגתית ושימוש במינון נמוך. ברוב המקרים, בדרך זו מצליחים להשיג מצב שבו התועלת המושגת מהתרופה עולה על הסבל מתופעות הלוואי, אך חשוב להדגיש: לא תופעות הלוואי לא מופיעות בהכרח! את צודקת לגבי גאודון, התרופה חדשה יותר, היא היתה בשימוש של הרבה פחות ילדים, והצטבר עליה פחות מידע. גם איתה עלולות להופיע תופעות לוואי, שהן תופעות אחרות מאשר של ריספרדל. הטיפול הרפואי מתבצע לפי הנחיות קליניות, אשר נקבעות אחת לתקופה של שנה לערך, לאור המידע הקליני שמצטבר מרופאים ומטופלים. כותבי ההנחיות לוקחים בחשבון שיקולי תועלת למטופל ובטיחות רפואית. ההנחיה הקלינית בארץ ובעולם היא כעת להתחיל טיפול עם ריספרדל, שנחשבת תרופה יעילה ובטוחה, ורק אם זה לא עוזר, לעבור לתרופות אחרות, למשל גאודון. השיקול הכלכלי אינו נלקח בחשבון בקביעת ההנחיות הקליניות ובכלל בטיפול רפואי נכון. שתי התרופות יקרות במידה דומה, והסיבה לכך שריספרדל היא התרופה הניתנת ראשונה הוסברה לעיל. המחירים הם בסדר גודל של מאות שקלים (סביב 1000) בחודש. לצערי, ברוב המקרים של PDD יש צורך להמשיך עם הטיפול התרופתי במשך שנים רבות. עם זאת, חשוב לזכור שיש תקופות של החמרה (מעבר ממסגרת למסגרת, גיל ההתבגרות), ולעיתים ניתן לשנות את המינון או להפסיק את הטיפול התרופתי לאחר שמגיעים לאיזון, למשל כשהמטופל משתלב במסגרת טובה ומתאימה לו. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

מומחה לכירורגיה כללית קרא עוד