שאלות ותשובות - עמוד 377

תופעת ריינו (Raynaud's phenomenon) היא תגובה מוגזמת של כלי הדם למזג אוויר קר או ללחץ נפשי. היא מתבטאת בשינוי חד בצבע העור על פני האצבעות, הנגרם עקב התכווצות העורקים המספקים דם לאצבעות, והעורקיקים המספקים דם לעור שעל האצבעות. תסמונת ריינו יכולה להיות ראשונית - כאשר היא אינה מלווה בשום תלונות נוספות, והיא עשויה להתלוות למחלות של רקמת חיבור, כמו לופוס (SLE) או סקלרודרמה, להיגרם עקב תרופות. התסמונת שכיחה במיוחד בנשים צעירות, והיא מופיעה, ע"פ מחקרים שונים, ברמות שונות של חומרה ב-5%-20% מן הנשים וב-4%-15% מן הגברים. התקף אופייני של תופעת ריינו מתאפיין בהופעה פתאומית של תחושת קור באצבעות הידיים או הרגליים, במקביל להופעת שינויי צבע: העור הופך לבן ו/או כחלחל. לאחר חימום האיזור, שינוי הצבע המתואר נמשך 15-20 דקות, ואז העור הופך לאדמדם - עקב זרימת הדם החוזרת לאיזור. ההתקף מתחיל בדר"כ באצבע אחת, ואז מתפשט באופן סימטרי לאצבעות הנוספות בשתי הידיים. הטיפול בתופעה נחלק לטיפול התנהגותי, טיפול תרופתי ואפילו טיפול ניתוחי. הטיפול מומלץ גם אם מדובר בריינו ראשוני וגם אם מדובר בריינו משני. יש להימנע מטמפרטורות נמוכות, מתח נפשי ותרופות הידועות כמכווצות כלי דם. בזמן התקף מומלץ לסובב את הזרועות בתנועות סיבוביות ולטבול את הידיים במים פושרים. טיפול התנהגותי וטכניקות של הרפיה - מומלצות. ביופידבק לא הוכח כיעיל. הטיפול התרופתי כולל תרופות המרחיבות כלי דם, בהן יש להשתמש בעיקר בחורף. תוכלי לקרוא עוד על תסמונת ריינו: http://www.niams.nih.gov/hi/topics/raynaud/ar125fs.htm קרא עוד

הסיבה לכך היא פגיעה באיכות הצילום עצמו. דוקטור מיכאל אבא - רופא שיניים. D.M.D מדריך קליני במחלקה לשיקום הפה באוניברסיטת תל אביב. קרא עוד

מדבריך אני מבין כי יש לך שן חלבית בפה, והניב הקבוע כלוא בחיך. תופעה זו שכיחה ב- 1%-2% מהאוכלוסיה. במידה והוחלט בתוכנית הטיפול כי אפשר לבצע את המשיכה של השן והיא אינה מקובעת ללסת (אנקילוטית) - אין סיכוי כי היא תיעלם או לא תצא. ללא טיפול, השן לא תצא לבד. ישנן סכנות בהשארת השן כפי שהיא, כאשר העיקרית היא היווצרות של ציסטה מסביב לשן הכלואה. בהתחשב בעובדה כי מצב זה קיים בפיך הרבה שנים, אין דחיפות לבצע את הטיפול, אך עליך להיות במעקב תקופתי. כל המידע האמור לעיל הינו כללי ואינו מחליף כל ייעוץ אחר הניתן לך על ידי הרופא שלך שבידיו יש את כל הנתונים לגבי מצבך. קרא עוד

אומנם את צודקת שעודף ויטמין A אינו בריא ועשוי להיות גם מסוכן, אולם כל עוד זה פחות מ 7500 יחידות ליממה זה בסדר ואין סכנה להרעלה שקורית במינונים גבוהים הרבה יותר. סימני הרעלת ויטמין A הם עור יבש ומקושקש, עייפות רבה, כאבי מפרקים ועצמות וכאבי ראש. קרא עוד

השתן אמור להיות סטרילי ובלי לויקוציטים או חיידקים. אם יש לויקוציטים, הדבר עשוי להצביע על זיהום בדרכי השתן. קרא עוד

ניתוח להסרת הבלוטות הוא הטיפול היעיל ביותר שמרפא כ 95% מהמקרים, אולם אם המחלה קלה מאוד ואין תסמינים, למעט סידן מעט גבוה בבדיקות הדם, ניתן להישאר במעקב אחר רמות סידן ותפקודי הכליות כל מספר חודשים - זאת רק בהמלצת אנדוקרינולוג מומחה ותחת מעקב רפואי. אנא קראי עוד בלינק הבא- http://www.niddk.nih.gov/health/endo/pubs/hyper/hyper.htm קרא עוד

HDL הוא הכולסטרול הטוב, ככל שרמתו גבוהה יותר הרי זה משובח! ה LDL תקין, אלא אם כן יש לך שני גורמי סיכון ויותר למחלת לב (יתר לחץ דם, סוכרת, עישון, מחלת לב קודמת). רמת הקראטינין היא פונקציה של מצב הכליות, ועל מנת לדון בהשלכות ובדרכי התמודדות עליך לפנות לרופא פנימי מומחה. קרא עוד

הגדלה שפירה של הערמונית (פרוסטטה) היא מצב שכיח בגברים מבוגרים. בלוטת הערמונית ממוקמת סביב צינור השופכה, הצינור המוביל את השתן משלפוחית השתן עד לקצה הפין. כאשר היא גדלה, בהשפעת הורמונים גבריים, היא לוחצת על צינור השופכה, ומתפתחת חסימה הדרגתית של דרכי השתן התחתונות. שלפוחית השתן "מנסה להתגבר" על החסימה בשופכה ע"י פעילות יתר עם דחף מוגבר להשתנה, התאמצות בהשתנה וחוסר התרוקנות מלאה. מצב זה עלול להביא לסיבוכים, כולל זיהומים חוזרים ופגיעה בשלפוחית השתן והכליות. כאשר מתעורר חשד להגדלת הערמונית, ראשית יש לבצע הערכה ראשונית מקפת על מנת לאבחן את המצב במדויק. ההערכה כוללת ביקור אצל רופא משפחה ובדיקה גופנית מלאה, בדיקת שתן, בדיקת דם לתפקודי כליה ורמת PSA, אנזים האופייני לערמונית שרמתו עולה במחלות של הערמונית. לאחר שנקבע כי אכן מדובר בהגדלה שפירה של הערמונית, הטיפול מותאם אישית לכל מטופל לפי מצבו הקליני. קיימות מספר אופציות טיפוליות: א. טיפול שמרני הכולל המתנה תוך כדי מעקב המבוצע ע"י רופא המשפחה, ושימוש בתרופות הורמונליות ואחרות. ב. טיפול ניתוחי הכולל ניתוח להוצאת הערמונית. ההתוויות הברורות לניתוח הן התהוות סיבוכים, כגון הרעה בתפקוד הכליות, זיהומים ו/או דימומים חוזרים בדרכי השתן, חסימת מוצא השלפוחית או סיבוכים אחרים, אולם ברוב המקרים הבחירה בניתוח היא בשל תסמינים עקשניים המסבים סבל למטופל ואינם מגיבים לטיפול שמרני. חומרת התסמינים מוערכת בעזרת שאלון שפותח ע"י האגודה האורולוגית האמריקאית המכמת תסמינים כגון: תחושת שארית שתן וחוסר התרוקנות, השתנה תכופה והשתנה לילית (nocturia), השתנה בהפסקות, דחיפות במתן שתן, ומאמץ בהשתנה. ציון גבוה בשאלון משמעותו תסמינים חמורים יותר הפוגעים באיכות חיי המטופל ודורשים התערבות תרופתית או ניתוחית מעבר למעקב. בכל מקרה ההחלטה על ניתוח ערמונית צריכה להיות החלטה מושכלת, המתבצעת במשותף ע"י המטופל ורופא המשפחה. ישנן פעמים בהן תסמיני הגדלת הערמונית יוקלו עם הזמן, אף ללא טיפול, ולכן מקובל בד"כ לעקוב ולטפל תרופתית ולא להזדרז לנתח. רמת PSA היא בדיקת עזר למצב הערמונית, אך יש לפרש את תוצאותיה בזהירות. הרמה תהיה מוגברת (מעל 4 ng/ml) גם בהגדלה שפירה של הערמונית וגם במקרים של סרטן הערמונית. בגידול סרטני הרמה בד"כ מוגברת בעשרת מונים, אך לא תמיד. אורולוג ורופא המשפחה יוכלו לאסוף את המידע המתקבל מבדיקת רמת PSA ובדיקת גודל הערמונית ולהחליט האם יש צורך בבדיקות נוספות לשלילת גידול סרטני. לסיכום, עליך לבצע הערכה ראשונית מלאה, כולל הערכה של רמת התסמינים, ואז בעזרת רופא המשפחה להחליט על הצעד הבא: מעקב, טיפול תרופתי או ניתוח. קרא עוד

אין חובה למדוד לחץ דם לפני מתן עירוי לפצוע וערך לחץ הדם כפרמטר יחיד אינו קובע את הצורך בעירוי נוזלים. לחץ הדם הינו מדד חשוב למצבו של החולה, אולם יש להתייחס אליו כחלק ממכלול הסימנים הקליניים על מנת להבין את משמעותו הקלינית במלואה. כמו כן מדידת ל"ד אינה הראשונה בסדר הפעולות שעלינו לנקוט כשאנו ניגשים לנפגע טראומה. בהגיענו לפצוע עלינו לנהוג על פי פרוטוקולים מקובלים של החייאה, ולבצע תחילה סדר פעולות הקרוי סקר ראשוני. בסקר הראשוני מעריכים האם נתיב האוויר של הפצוע פתוח, האם הפצוע נושם והאם יש לו דופק מרכזי. בשלב זה יש לפתוח גישה לוריד, לעצור מקורות דמם חיצוני פעיל, ולחפש סימנים להתייבשות ואובדן נפח דם: שקיעה במצב ההכרה, ורידי צוואר שקועים, ריריות יבשות, ועור קר ולח, היכולים לרמז על אובדן נפח משמעותי בכלי הדם, והמחייבים החייאה דחופה בנוזלים לוריד. החלטה על מתן עירוי נוזלים מתקבלת, אם כן, על פי המצב הקליני ולא על סמך ערכי ל"ד בשלב זה. רק לאחר שבוצעו הפעולות הדחופות בסדר הנ"ל נוכל להתפנות לשלבי ההחייאה הבאים ולבדוק את הסימנים החיוניים של הנפגע ובכללם מדידת ל"ד. אמת היא כי ערך נמוך מאוד של ל"ד בסיטואציה של טראומה מעיד בד"כ על אובדן נפח רב מכלי הדם ועל צורך דחוף בעירוי, אך ערכים נורמלים ואף גבוהים של ל"ד לא שוללים צורך בעירוי, שכן לא תמיד ישנה התאמה בין ערכי ל"ד למידת אובדן הנפח מכלי הדם: ראשית, יש לקחת בחשבון שכל פצוע נתון במתח רב הגורם לל"ד לעלות ויכול למסך את הצורך בעירוי, ושנית, אובדן של 10%-20% מנפח הדם לא יגרום לירידה בלחץ הדם בשלב ראשון אלא רק לעליה בדופק, בשל פעולתם של מנגנוני פיצוי פיזיולוגיים. אובדן של 20-25% מנפח הדם יגרום כבר לירידה בלחץ הדם, ואובדן של 40% יסכן חיים, ואז לחץ הדם יהיה נמוך מאוד בהתאם (כלומר נמוך מ 80 מ"מ כספית). לסיכום, ל"ד הינו מדד חשוב, אך במצב טראומה אין להסתמך עליו בלבד בהחלטה האם לתת עירוי, ויש להתחשב במכלול הסימנים הקליניים של הנפגע. ערכי ל"ד נמוכים אמנם מחייבים מתן עירוי ויכולים להעיד על חומרת המצב, אך ערכים תקינים או גבוהים אינם שוללים ואינם מהווים הוראת נגד למתן עירוי. קרא עוד

סתימת צינור הדמעות המחבר בין העין לחלל האף פוגעת במנגנון ניקוז הדמעות וגורמת באופן טיפוסי לדמיעת-יתר, הפרשות עיניות מרובות, גירוי ואדמומיות בעין ונטייה לדלקות עיניים חוזרות. ישנן סתימות מולדות הנובעות מחוסר בשלות של מנגנון הניקוז בלידה, ואלה מסתדרות מעצמן עד גיל שנה, וישנן סתימות נרכשות המופיעות בשנות העשרים-שלושים לחיים. הסתימות הנרכשות הן משני סוגים: חסימה ראשונית, מסיבות שאינן ידועות, וחסימה המופיעה משנית לחבלה, זיהום, גוף זר, מחלות דלקתיות ועוד. לפני טיפול, ראשית יש לאבחן את סוג החסימה ולקבוע את מיקומה המדויק באמצעות סדרת בדיקות המבוצעות ע"י רופא עיניים, וכוללות בין היתר בדיקות הדמיה שונות. כאשר ברור שמדובר בסתימה ראשונית של צינור הדמעות, הטיפול המקובל הוא ניתוחי. מטרת הניתוח היא יצירת מעקף לצינור הדמעות הסתום. מדובר בניתוח יעיל המספק הקלה רבה והוא בעל אחוזי הצלחה גבוהים. עליך לחזור ולפנות לרופא עיניים לצורך המשך הבירור והטיפול. קרא עוד