שאלות ותשובות - עמוד 439

מומחה לכירורגיה כללית קרא עוד

התופעה שאותה אתה מתאר יכולה בהחלט להיות תופעה חולפת, אולי כתוצאה מבהייה במסך הטלוויזיה או במסך המחשב, אך ישנן סיבות נוספות לטשטוש ראייה זמני, ביניהן תסחיף (קריש דם), מצב דלקתי של עצב הראייה, חולשה או פגיעה בשרירי העין, או בעיה נוירולוגית בעצב הראייה. אם התופעה ממשיכה, אנא פנה לבדיקת רופא עיניים. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

בתקופת ההתבגרות מורגשת לעיתים התנפחות באזור הפטמות הנובעת כנראה מהפרשת ההורמון אסטרוגן, והיא נוטה להיעלם תוך זמן מה. יש מקרים שבהם החזה של נערים בגיל ההתבגרות גדל ואינו נסוג באופן ספונטני ומקבל צורה וממדים של שדי אישה קטנים. תופעה זו גורמת מבוכה וחרדה, כפי שתיארת בעצמך. התרחבות כזו באיזור השדיים עלולה להצביע לעיתים על בעיות רפואיות נוספות, כמו חוסר איזון הורמונלי, ולכן יש לערוך בירור מקיף כדי לגלות אם ישנה סטייה כלשהי ואם נחוץ טיפול. שכיחות התופעה גבוהה, כאמור, בגיל ההתבגרות. רק אם התופעה אינה נסוגה מעצמה לאחר גיל 17 כדאי לבדוק את הסיבה. ברובם המכריע של המקרים, הבירור אינו מעלה דבר, כלומר לא מוצאים סיבה כלשהי לתופעה. אם עדיין אינך שקט, אתה יכול להתייעץ עם גינקולוג, או עם כירורג פלסטי, שמכירים את הנושא יותר לעומק. איחולי בריאות ד"ר אורלי שניידר - אינפומד קרא עוד

לפי תיאורך ייתכן כי אתה סובל מתופעה הנקראת נרקולפסיה. זו הפרעת שינה הבאה לידי ביטוי בהירדמות לא רצונית תוך כדי פעילות כלשהי. ידוע שלתופעה יש גורמים גנטיים וסביבתיים, אך לא ידוע לי על קישור שלה לטראומה במהלך ההריון. מידע נוסף תוכל למצוא כאן: http://www.pigur.co.il/search/narcolepsy.htm קרא עוד

בהחלט מומלץ להיזהר יותר. תרופות רבות גורמות לתופעה הנקראת פוטוסנסיטיביות, כלומר עלייה ברגישות העור בעת חשיפה לשמש. סוגים שונים של תרופות, בהם סוגי אנטיביוטיקה שונים, תרופות לבעיות לב ולטיפול בלחץ הדם, אנטי היסטמינים, גלולות למניעת הריון, תרופות הרגעה שונות, תרופות נגד דיכאון ועוד עלולים להפוך את העור לרגיש יותר לשמש. כאשר נאלצים להיחשף לשמש בעת שימוש בתרופות כאלה, מומלץ למרוח מסנן קרינה עם מקדם הגנה גבוה ולשים לב שעל הקופסה כתוב במפורש שהקרם מגן גם מפני קרניים ארוכות, ולא רק מקרניים קצרות כמו רוב מסנני הקרינה. לגבי השתייה, כל מי שנאלץ להיות חשוף לשמש, צריך לשתות הרבה יותר מאשר בזמן שאינו נחשף לשמש. איחולי בריאות ד"ר אורלי שניידר - אינפומד קרא עוד

ניתוח וזקטומי (כריתת צינור הזרע) הוא הליך פשוט יחסית שנמשך כ-45-30 דקות, ומשתחררים אחריו בדרך כלל באותו היום. הניתוח מקובל במדינות רבות בעולם, אולם בארץ הציבור הדתי אוסר אותו מטעמים הלכתיים. זהו הליך בלתי הפיך. הניתוח מאושר על ידי משרד הבריאות וניתן לבצעו דרך המרפאות האורולוגיות הן במסגרת קופות החולים (עם השתתפות ביטוחית) והן באופן פרטי. לאור פשטות ההליך, כל אורולוג מומחה שתפנה אליו יהיה מסוגל לבצע את הניתוח, אולם אמליץ לקרוא לפני כן את המידע החשוב שישנו בדפים הבאים: http://www.infomed.co.il/questions/q_060609_3.asp קרא עוד

בשל אורח החיים של דורנו, שנשים רבות מעדיפות לדחות את הכניסה להריות ואת ההורות, וכך קורה שנשים נכנסות להריון הראשון בגיל מבוגר יחסית. רופאים רבים אינם ממליצים על הריון בגיל כמו שלך, מפני שבגיל כזה, לא רק שיעור ההפלות הטבעיות גבוה, אלא גם שיעור הפגמים הכרומוזומליים בעובר. חשוב לציין גם שסיכויי הכניסה להריון יורדים גם בהפריה חוץ-גופית. שיעור ההצלחה הוא כ-10%. מידע נוסף על הריון אחרי גיל 35 תוכלי למצוא כאן: http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3142995,00.html קרא עוד

מרווח בין- חולייתי קטן הוא ביטוי לרוב לשינויים ניווניים כלליים בעמוד השדרה ואינו מרמז על פריצת דיסק הקרבה ובאה. לכן אין המלצה ברורה הקובעת כי במצבך יש לשנות את אורחות חייך בצורה כלשהי. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד קרא עוד

מומחה לכירורגיה כללית קרא עוד

התופעה שאת מתארת נקראת חרדה ספציפית. זאת אומרת שמופיעות אצלך תופעות של חרדה הקשורות לנושא ספציפי ביותר - הימצאות שירותים זמינים. הדבר מעט דומה לתופעת חרדה המכונה פוביה. גם זו חרדה שמופיעה אצל אנשים בהקשר ספציפי מסוים, למשל פוביה מדם או מחיידקים, או מבעל חיים מסוים. אלה חרדות שכיחות מאד באוכלוסיה, ולרוב האדם הסובל מהתופעה חי ומתמודד עימה ללא טיפול. החרדה שאת מתארת דומה גם לתופעה נוספת המכונה אגורפוביה, שהסובלים ממנה מעדיפים להפחית את הנסיבות שבהן הם מתרחקים מביתם או מ"מקום בטוח" אחר, מתוך חשש שבהיותם במקום מרוחק יחושו לא טוב, או יקרה משהו. זוהי תופעה שיכולה לנוע מהפרעה קלה הגורמת לתחושת אי-נוחות בלבד, ועד מצבים של אנשים שלא יוצאים כלל מביתם לתקופות ממושכות, וחייהם נפגעים באופן משמעותי. אם התופעה מפריעה לך מאד, או שאת חשה שהתופעה מתפשטת ומופיעה לעתים קרובות, או שהתופעות הקשורות אליה מחריפות, הטיפול המומלץ הוא טיפול פסיכולוגי מסוג טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. די בכמה פגישות מסוג זה כדי ללמוד "שינוי הרגלים" שיאפשר לך להשתחרר מהחרדה ולחיות באופן יותר נינוח. בדרך כלל במצבים אלה אין צורך בטיפול תרופתי, אולם בכל מקרה, כדאי לך להיבדק בצורה מסודרת על ידי פסיכיאטר על מנת לשלול שיש תופעות נוספות שכן זקוקות לטיפול. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד