שאלות ותשובות - עמוד 564

פיגמנטציה של מיטת הציפורן היא תמונה קלינית יחסית נפוצה. כשמדובר בצביעה על רקע הצטברות מלנין (פיגמנט), המצב נקרא מלנוניכיה. זו לרוב צביעה אורכית, ואז יש להבדיל בין כתם מלנוציטי (של תאי הפיגמנט), נבוס ("נקודת חן") מסוג שנקרא Junctional או מלנומה (גידול עור ממאיר). האבחנה מתבצעת על ידי ביופסיה. אפשרויות אחרות לצביעת הציפורן (שלא על ידי מלנין) כוללות שטפי דם (כתוצאה מחבלה), זיהומים פטרייתיים וחיידקיים, ותרופות ( מינוציקלין, תרופות כימותרפיות, תרופות נגד מלריה). במקרים כאלה יש בדרך כלל צביעה של יותר מציפורן אחת, ואז האפשרויות של גידול או נבוסים הן פחות סבירות. עוד אפשרויות: שינויי גוון הנובעים מבעיה מערכתית אחרת יכולים להיות Terry's (white) nails - מצב הקשור לכשל של הכבד, סוכרת, פעילות יתר של בלוטת התריס, אי-ספיקת לב, ותת תזונה. ציפורן שנצבעת חצי-חצי אופיינית לאי ספיקת כליות. זוגות של קווים לבנים אורכיים (Muehrcke's lines) אופייניים לרמת אלבומין נמוכה בדם. קווים לבנים רוחביים (Mee's lines), בכמה ציפורניים אופייניים להרעלת ארסניק, מחלת הודג'קין, אי ספיקת לב, צרעת, מלריה, טיפול כימותרפי, הרעלת CO ומחלות סיסטמיות אחרות. nail Telangiectasia, מצב של כלי דם נראים במיטת הציפורן, קשור למחלות של מערכת החיסון כמו לופוס, דרמטומיוזיטיס ועוד. Beau's lines - מצב הנגרם כשיש הפרעה לצמיחת הציפורן, טראומה או קור. לסיכום, עצתי לך היא לפנות לרופא עור, אשר יאפיין את השינויים בציפורניים וישלח אותך לבדיקות דם סוקרות בהתאם. בדף הבא יש הסברים נוספים ותמונות המדגימות את המצבים שהזכרתי: http://www.aafp.org/afp/20040315/1417.html קרא עוד

ראשית, אענה באופן כללי לגבי OCD. הפרעה טורדנית-כפייתית, OCD, היא בעיה כרונית, אולם מהלך המחלה (זאת אומרת, צורת ההתבטאות של ההפרעה לאורך זמן), וגם החומרה שלה, שונים מאוד בין אדם אחד לשני. אצל מקצת האנשים ממשיכה ההפרעה באופן כמעט רצוף במשך שנים, ואז מומלץ להמשיך עם טיפול תרופתי לכל החיים. כאשר ההפרעה היא כרונית, היא כוללת תקופות של החמרה האורכות כמה שבועות עד כמה חודשים, בדרך כלל בתקופות שיש בהן עלייה במתח בחיים (מסיבות של שינויי חיים נורמליים כגון גיוס לצבא, חתונה, עבודה חדשה וכדומה. הטיפול התרופתי המקובל כיום להפרעה טורדנית-כפייתית כולל, בשלב ראשון, תרופות מקבוצת נוגדי דיכאון וחרדה מסוג SSRI, במינון שנע בין המינון המקובל לטיפול בדיכאון ובין מינון של פי 4-3 מכך (למשל, אם המינון של ציפרלקס לטיפול בדיכאון הוא 10 מ"ג ליום, אז לטיפול ב-OCD יידרש מינון של עד 40 מ"ג ליום). במקרים של יעילות חלקית בלבד עם טיפול ב- SSRI, יש רופאים שמוסיפים מינון קטן של תכשיר נוגד פסיכוזה כגון ריספרדל, לא מפני שהמטופל/ת פסיכוטי, אלא מפני שהוכח במחקרים שתוספת זו משפרת את תגובת המטופל לטיפול נוגד החרדה. בנוסף, תכשירים נוגדי דיכאון מקבוצות אחרות (למשל תכשירים מקבוצת SNRI, או קבוצת הטריציקלים), נמצאו יעילים לטיפול ב- OCD. כדאי לנסות לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכולוגי מסוג CBT, שבו, כפי שאני מבינה, כבר התנסית בעבר. ההמלצה כיום היא להמשיך בטיפול במינון קבוע למשך שנה-שנתיים לאחר ההגעה למצב אופטימלי עם הטיפול התרופתי. אם במהלך שנה שלמה אין החמרה, מתחילים לרדת בהדרגה במינון עד להפסקה של הטיפול. את הירידה במינון מבצעים בשיתוף פעולה עם פסיכיאטר, ובאופן איטי וזהיר, במשך מספר חודשים. לגבי השאלה הספציפית שלך על הפרעות מחשבתיות שלא מצליח להיפטר מהן, במצב כזה ניתן לנסות התערבות תרופתית כגון העלאה של מינון נוגדי הפסיכוזה. בנוסף, כדאי לשקול את האפשרות שבעזרת טיפול פסיכולוגי והדרכה מתאימה, תלמד לחיות עם המחשבות הטורדניות "בדו-קיום של שלום" מבלי לנסות לסלק אותן או להיפטר מהן, כפי שיש אנשים שחיים את חייהם עם הפרעה גופנית כלשהי (החל מקוצר ראיה וכלה באפילפסיה או בסוכרת) שלא ניתן לבטל אותה, אך ניתן לחיות חיים מלאים ומשמעותיים תוך השלמה עם קיום ההפרעה. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

היפותירואידיזם נובע מחסר בהורמון התריס. זהו בדרך כלל תהליך ראשוני שבו בלוטת התריס מייצרת כמויות בלתי מספקות של הורמון התריס. הסיבה השכיחה ביותר להיפותירואידיזם ראשוני היא אוטואימונית: יצירת נוגדנים עצמיים כנגד תאי הבלוטה, במחלה הנקראת Hashimoto thyroiditis. במחלת השימוטו מוצאים נוגדני תריס במעל 95% מהחולים. הנוגדנים נקראים Antimicrosomal, antithyroid peroxidase (anti-TPO) קרא עוד

אין שום קשר בין מחלת הנשיקה ובין סרטן. מחלת הנשיקה היא מחלה המאופיינת בחום, הגדלת בלוטות לימפה, עייפות ותסמינים לא ספציפיים אחרים, והיא נגרמת כתוצאה מהדבקה בנגיפי EBV או CMV. תסמיני המחלה יכולים להימשך אפילו עד שישה חדשים. בסופו של דבר כמעט כל אוכלוסיית העולם נדבקת בנגיף ה- EBV הגורם למחלה זו. לך ולילדך אין שום סיכון לחלות בסרטן או בשום מחלה אחרת. לגבי ההריון, את צריכה לבדוק אם מה שגרם אצלך את מחלת הנשיקה זה EBV או CMV. אם מדובר ב- EBV, נגיף זה אינו משפיע בשום צורה על ההריון. אם מדובר בנגיף ה- CMV, נגיף זה עשוי להשפיע לרעה על העובר אם המחלה התרחשה בתחילת ההריון. אם מדובר בזיהום בעבר הדבר חסר כל משמעות, ולהיפך, את מוגנת. בברכה דר' איציק לוי מומחה בפנימית ובמחלות זיהומיות קרא עוד

רוב האנגיוליפומות של הכליה הן ללא סימפטומים וקשה לגלות אותן כשהן צעירות, אלא הן מתגלות בשלבים מאוחרים יותר. הימצאות טוברוס סקלרוזיס ביחד עם אנגיוליפומה בדרך כלל מזרזת הופעת סימפטומים וזמן הגילוי הוא בדרך כלל מוקדם יותר. האנגיוליפומה היא גידול שפיר, אך היא גדלה עם הזמן. בדרך כלל מחלקים את החולים לשתי קבוצות, באחת אלה שהגידול שלהם קטן מ-4 ס"מ ובדרך כלל אין להם סימפטומים, ובשניה אלה עם גידול גדול מ-4 ס"מ והמלווה בדרך כלל בסימפטומים. במקרה השני נדרשת לעיתים התערבות כירורגית. הגידול איננו עובר לממאיר בעתיד, אך צריכים לקיים מעקב רצוף, מכיוון שישנם סיבוכים העלולים להתפתח לפי קצב הגידול וצורת הגידול, כגון התפשטות לוורידים מרכזיים, לבלוטות לימפה, וחשש מדימום פנימי. נשים בהריון, בעקבות שינויים הורמונליים המתרחשים בגופן, בדרך כלל סובלות משינויים מהירים בגודל ובצורת ההתפשטות. לאחרונה נמצא גם סוג של אנגיוליפומה עם פוטנציאל לממאירות, אך הוא זניח ביותר. ד"ר גיל טאובר - אינפומד קרא עוד

לאחר טיפול בקרינה לערמונית יכולות להופיע תופעות לוואי, שעשויות להימשך שנים רבות. הסיבוכים העיקריים הם במערכת העיכול, במערכת השתן ובתפקוד המיני. תופעות הלוואי במערכת העיכול עשויות להתבטא בשלשול, בתחושת יציאה לא מלאה (טנזמוס), בהיצרות בחלקים התחתונים של המעי ובדם בצואה. תופעות הלוואי במערכת השתן כוללות אי-שליטה על מתן שתן (תופעת לוואי נדירה), היצרות בשופכה, דלקת של שלפוחית השתן, קיצור של שריר בשלפוחית השתן הגורם להיצרות והצטלקות ודם בשתן. כפי שאת רואה, הן דם בצואה והן דם בשתן עשויים להיות תופעות לוואי מאוחרות של טיפולי קרינה לערמונית. עם זאת, למסקנה הזאת ניתן להגיע רק לאחר ששוללים גורמים אפשריים אחרים לדימום. לשם כך על אביך להיבדק על ידי גסטרואנטרולוג, ולעבור בדיקות נוספות, כמו קולונוסקופיה, כדי לוודא כי אכן מדובר בדימום עקב ההקרנות ושאין מקור אחר לדימום במעי. גם לגבי הדם בשתן כדאי להמשיך את הבירור. כדאי להתחיל בשליחת שתן לציטולוגיה ולהמשיך בבירור אורולוגי. אינני יודעת לפני כמה זמן עבר אביך את טיפולי הקרינה, אך אני מניחה כי הוא נמצא במעקב כלשהו - אונקולוגי או אורולוגי. כדאי להיוועץ גם ברופא העוקב אחריו. ד"ר ליה עשת - אינפומד קרא עוד

אכן יש מגוון גדול של בדיקות, כולן מבוססות על בדיקת ELISA. תוכל לקרוא על כך כאן: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=6 קרא עוד

גובה של 143 ס"מ בגיל 15.5 הוא אכן נמוך, ורק 5% מן הבנות בגילך נמוכות ממך. עם זאת, העובדה שלא קיבלת עדיין מחזור מעידה על כך שטרם סיימת את תהליך הגדילה שלך, ולכן סביר מאוד שתמשיכי לגבוה. לא סיפקת נתונים באשר לגובהם של הוריך, אך בעזרת גובהם ניתן לחזות בערך את הגובה הסופי שלך. גם עיכוב גדילה אצל אחד ההורים עשוי לעבור בתורשה לילדים, ולהביא להתפתחות מאוחרת. למרות שאת מהססת, אני חושבת שכדאי מאוד שתפני לרופא - אנדוקרינולוג ילדים המתמחה בבעיות גדילה והתפתחות, כדי שיעריך את מצבך, ויתרשם אם יש מקום להמשך בירור או טיפול. אנורקסיה נרבוזה לא מתבטאת רק במשקל גוף נמוך. להגדרה של אנורקסיה יש 4 מרכיבים: סירוב לשמור על משקל תקין לגובה ולגיל - המתבטא במשקל הנמוך ב-15% לפחות ממשקל הגוף האידאלי. פחד מעליה במשקל. הפרעה קשה בדימוי הגוף - בנות אנורקטיות חושבות תמיד שהן שמנות, דימוי הגוף הופך להיות המדד העיקרי לערך עצמי, וקיימת הכחשה של חומרת המחלה. בנשים שקבלו כבר את המחזור החודשי - הפסקת הווסת. לפי הפרמטרים האלה תוכלי לדעת אם את סובלת מאנורקסיה. אם אינך חושבת שאת שמנה, ואינך חוששת מעליה במשקל - כנראה שאת סתם רזה, ואינך סובלת מאנורקסיה. אני שוב ממליצה לך לפנות אל אנדוקרינולוג ילדים - כדי שיעריך את התפתחותך. ד"ר ליה עשת - אינפומד קרא עוד

אענה לגבי התקפים אפילפטיים בכלל ולגבי זיפרקסה בפרט. הופעה של התקפים אפילפטיים לראשונה בחיים לאחר סיום גיל ההתבגרות היא נדירה למדי. אני ממליצה לבדוק מה בדיוק קרה לאדם המטופל בזיפרקסה (בעזרת רופא נוירולוג), על מנת לבדוק אם מדובר בהתקף אפילפטי או בתופעה אחרת שנראית דומה. אם אכן מדובר בהתקף (או בעברית: פרכוס), יש להתייעץ בנוירולוג לגבי המשך בירור וטיפול. לגבי זיפרקסה, הבדיקות השגרתיות המומלצות על ידי היצרן ועל ידי משרד הבריאות (הישראלי וגם האמריקאי) לפני התחלת נטילה של זיפרקסה, אינן כוללות בדיקה שיכולה לאתר סיכון מוגבר להתקפים אפילפטיים. עם זאת, זיפרקסה, כמו תרופות פסיכיאטריות נוספות, יכולות להגביר את הסיכון להופעת פרכוס, אצל אנשים בעלי רגישות לכך - בדרך כלל מדובר במי שסבל בעבר מפרכוס. אם הבירור הנוירולוגי יאשר קיום של פרכוסים, יש לשקול שינוי במינון התרופה או את החלפתה. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

בשלב ראשון, נשמע כי צילום אגן רגיל יספיק. באם יהיה ממצא נוסף, תוכלו להתייעץ לגבי המשך ב CT. קרא עוד