שאלות ותשובות - עמוד 650

כאבי גרון והגדלה של בלוטות לימפה בצוואר הם כמעט תמיד תוצאה של זיהום, בדרך כלל דלקת חיידקית או ויראלית של הגרון. דלקת כזו, שנמשכת מעל לשבוע ומחמירה, עלולה להיות דלקת חיידקית שהסתבכה עם אבצס בגרון. כדאי להיבדק על ידי רופא אף-אוזן-גרון שיכול לאבחן מצב זה ולטפל בו. אפשרות אחרת היא דלקת של בלוטת התריס, וזו הסיבה לכך שהרופא הפנה אותך לבדיקת TSH. ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד קרא עוד

השם של התרופה semap הוא penfluridol. על פי מיטב ידיעתנו מדובר בתרופה אנטי פסיכוטית עם השפעה ארוכת טווח הניתנת פעם בשבוע. אנא שאלי את הרופא שלך לגבי שימושים נוספים ופרופיל תופעות הלוואי. קרא עוד

לא ניתן להגדיר מה הבעיה שלך בלי לשמוע את הסיפור המלא ובלי לבדוק אותך. לפי מה שאת מתארת, ייתכן כי מדובר בתסמונת המעי הרגיז, אך ייתכנו גם סיבות רבות נוספות. לשם כך עליך לפנות אל רופא המשפחה שלך - שינסה לספק תשובות לשאלותיך על סמך שיחה איתך, בדיקה גופנית ובדיקות המעבדה. קרא עוד

מיגרנה היא אכן אחת המחלות השכיחות הפוגעות באיכות החיים של צעירים רבים. כיום הטיפול התרופתי נמצא יעיל ברוב המקרים, אך ישנם מקרים בהם המיגרנה "עמידה" לטיפול. חלק מהליך הבירור והאבחנה של מיגרנות כולל גם ביצוע בדיקת CT, על מנת לשלול פתולוגיות אחרות שעשויות לגרום לתסמינים דומים. גם אם אכן מדובר במיגרנה, חשוב מאוד לשים לב לגורמים המעודדים התקפים, כמו אכילת שוקולד, גבינה צהובה, מונוסודיום גלוטמאט, יין אדום, שינויים בלוח הזמנים הקבוע ועוד. אם מוצאים שאחד הגורמים האלה אכן מעורר התקף, חשוב כמובן להימנע ממנו. כמו כן, תוספת ויטמין B2, מגנזיום או קואנזים Q10 עשויה להקל לפעמים. אני ממליצה להמשיך בבירור, אין סיבה שתסבלי כל כך. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

לא כתבת את ההתוויה (הסיבה) לטיפול בקלקסאן ולא סיפקת מידע על מחלות הרקע של אמך, ולכן אי אפשר לתת לך תשוב מדויקת. מערכת הקרישה מושתתת על פעילותם של כמה מרכיבים: טסיות היכולות להיאגר בצברים וכן ולגייס טסיות נוספות לאזור מדמם. תאי הציפוי בכלי הדם - תאי האנדותל באזור הפציעה משחררים חומרים, ציטוקינים, הפועלים לגיוס טסיות ופקטורי קרישה למקום שבו הם נדרשים. גורמי קרישה (פקטורי קרישה) המשפעלים את הטסיות וגורמים לאגירתן בצברים ולהיווצרות קרישי דם. הפעלה של מנגנון הקרישה מתאפשרת בכמה מסלולים, חלקם קשורים בפעילות הטסיות (יכלותן להיאגר, יכולתן לגייס טסיות נוספות לצורך קרישה, פעילות אנזימטית בתוך הטסיות). אחרים תלויים בפעילות גורמי הקרישה. טיפולים נוגדי קרישה בדרך כלל אינם משפיעים על מספר הטסיות, אלא פועלים לשיבוש מנגנוני הקרישה השונים. חלק מהתרופות הניתנות לדילול הדם מצריכות ניטור קבוע של בדיקת תפקודי הקרישה (תרופות כדוגמת ורפארין - קומדין). קלקסאן, לעומת זאת, בדרך כלל אינו מצריך ניטור של תפקודי הקרישה, וזה יתרונו. בכל מקרה, יש להימנע מחבלות ופציעות ולהקפיד על ביקורת אצל הרופא המטפל. בברכה ד"ר תהילה חג'ג' - אינפומד קרא עוד

בימים שלאחר הגרידה יכולים להופיע דימומים קלים המלווים בכאבים קלים. אלו תופעות נורמליות שאינן מצריכות ביקור אצל הרופא. אולם אם מדובר בדימום מאסיבי הכולל קרישי דם, וכן חום או כאבים חזקים, אין מקום להתלבטות - עלייך לפנות בהקדם לרופא. יתכן שברחמך נותרו שיירים של חומר הריוני, ושכתוצאה מכך ישנם קרישי דם. החום עשוי להעיד על תהליך דלקתי שדורש גם הוא טיפול. עם זאת, אין זה מעיד דבר על פוריותך ועל סיכוייך להרות בעתיד. פני לרופא בהקדם לבדיקה וטיפול. באשר להריון לאחר גרידה, תוכלי למצוא מידע כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_052008_4.asp קרא עוד

הנטייה של כדורים מסוימים נגד דיכאון וחרדה לגרום להשמנה נובעת משילוב בין פעילות הכדור לבין התפקוד הגופני הייחודי אצל כל מטופל ומטופלת באופן אישי. לכן, לא ניתן לנבא במדויק איזה כדור יגרום להשמנה. חשוב לשים לב גם לעובדה, שלעיתים קרובות, בתקופה של החמרה בדיכאון או בחרדות, מתרחשת ירידה במשקל כיוון שהמצב הנפשי מפריע לתיאבון, ולאחר שהכדור התחיל לפעול, וחל שיפור במצב הנפשי, יש חזרה של התיאבון, ולעיתים זה מלווה בעלייה במשקל (בדרך כלל בחזרה למשקל הרגיל). לפעמים המצב הוא הפוך: יש אנשים שמשמינים דווקא כשהם מדוכדכים. באופן גס וכללי, כדורים שנוטים יותר לגרום להשמנה הם מירו (mirtazapin), סרוקסאט, אנפרניל, מרוניל, לודיומיל. כדורים שפחות נוטים לגרום להשמנה הם ציפרלקס, פריזמה, אדרונקס, אפקסור, איקסל וסימבלטה. אני ממליצה, ליתר ביטחון, לבדוק עם עצמך, אם יכולות להיות סיבות נוספות להשמנה, כגון שינוי באורח החיים, בתזונה, או בפעילות הגופנית. בנוסף, כדאי לפנות לרופא המשפחה ולבקש בדיקות דם של רמת ברזל, רמת חומצה פולית, רמת ויטמין B12, והורמון בלוטת התריס. חוסר באחד מהם לעיתים מתבטא בהשמנה. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

מולוסקום הוא שם ליבלות הנגרמות על ידי הווירוס מולוסקום קונטאגיוזום - Molluscum Contagiosum. במרבית המקרים הוא מופיע בילדים בגיל הגן. בדרך כלל מופיעות כמה יבלות הנראות כנגעים קטנים. היבלות יכולות להיעלם מעצמן תוך חצי שנה עד שנתיים. טיפול ביבלות יקצר את תהליך ההיעלמות. הטיפול המקובל הוא הסרה על ידי מכשיר דמוי פינצטה או על ידי חנקן נוזלי. ישנן גם משחות שניתן למרוח הגורמות לקילוף של היבלת מהעור. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

יש שני סוגים של דימומים בקרקפת לאחר לידה. הראשון נקרא קפוט סוקצינטום, וזהו דימום שטחי עורי עורפי הנובע מואקום שנוצר על ראש התינוק בתעלת הלידה, והוא חולף כעבור יממה או שתיים. השני הוא מצב מעט חמור יותר, הנובע מהצטברות דם מתחת לקרום המוח, מצב הנקרא צפלוהמטומה, ואשר הינו כמעט תמיד סיבוך מיילדותי, הנובע מדחיסת הראש בתעלת הלידה. האחרון שכיח יותר בלידת מלקחיים, ויכול להיות מלווה בשבר קטן בעצמות הגולגולת. הלחץ המופעל על ראש התינוק קורע כלי דם קטנים וגורם להצטברות דם בקרקפת. הנפיחות נותרת מספר ימים אך בשני המקרים הדבר בדרך כלל חולף ללא טיפול, אינו מותיר נזק והינו חסר השלכות לעתיד כי הפגיעה היא חיצונית ואינה ברקמת המוח. לקריאה נוספת- http://kidshealth.org/parent/pregnancy_newborn/common/newborn_variations_p4.html קרא עוד

ניתן לאבחן את רוב ההפרעות הנפשיות בוודאות כבר בגיל ההתבגרות, ולעיתים עוד לפני כן. זה מאד תלוי בסוג ההפרעה וגם בחומרה של ההפרעה. לגבי מרבית התרופות הפסיכיאטריות קיימות אזהרות חמורות לגבי השימוש אצל ילדים, בעיקר מכיוון שאנו כבני אדם בכלל, וכאנשי מערכת הבריאות בפרט (רופאים, אחיות, רוקחים) מאד מודעים לכך שעל ילדים יש להגן מכל פגע, זאת אומרת, להתייחס בחומרה רבה יותר לכל תלונה או תופעת לוואי אצל ילד המטופל בתרופה, מאשר אצל מטופל מבוגר, שכבר סיים להתפתח מבחינה גופנית ומבחינה מוחית. זהירות היתר הזו לגבי ילדים מתבטאת, בין השאר, באזהרות המופיעות על גבי אריזות התרופות. לגבי גמילה והתמכרות, מבין התרופות שבנך נוטל, היחידה שעלולה להיות קשורה להתמכרות היא הריטלין. לגבי שתי התרופות האחרות בכלל אין אפשרות שמישהו יתמכר אליהן. לגבי ריטלין, ישנם מבוגרים שמשתמשים לרעה בחומר זה, ומגיעים להתמכרות. אצל ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, ידוע כי הריטלין אינו גורם להתמכרות, והפסקתו אינה כרוכה בתהליך של גמילה. נראה שילדך החל לקבל טיפול תרופתי בעקבות בעיות שסבל מהן. הפסקת הטיפול אפשרית, או שתהיה אפשרית בעתיד, אולם חשוב מאד לזכור כי יש לבצעה בהתאם למצבו של הילד, באופן מבוקר והדרגתי, תוך פיקוח על ידי פסיכיאטר שמכיר את הנער ואת בעיותיו. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד