שאלות ותשובות - עמוד 664

תאי גזע הם תאים מולטי פוטנטיים, כלומר, הם אוגרים בתוכם את ה-DNA של הגוף ואינם "מתוכנתים" עדיין לרקמה מסויימת, ולכן הם יכולים להתפתח ולייצר כל סוג של רקמה בגוף: תאי דם, תאי עור, תאי שומן, תאי עצם, תאי שריר או עצב וכן הלאה. ד"ר גיל טאובר - אינפומד קרא עוד

ישנם שני סוגים עיקריים של נוגדנים: IGG הם נוגדנים המעידים על מחלה בעבר, ובעצם משמשים כמעין חיסון (כלומר, אם תהיה התקפה חוזרת של הווירוס, הגוף כבר יודע כיצד להילחם). לעומתם, נוגדנים מסוג IGM מעידים על מחלה נוכחית, ומהם צריך לחשוש בזמן הריון. פירוט בנושא תוכלי למצוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_070607_7.asp קרא עוד

לא ידוע לי על תופעת לוואי כזו.    ד"ר משה ארוך - רופא משפחה ומתמחה ברפואת ספורט קרא עוד

נשמע לי שהמקום הנכון להפנות אליו את הבירור הוא מכון להתפתחות הילד של קופת החולים שלך. שם לאחר בירור תוכלי לקבל הערכה מדויקת של הסטאטוס ההתפתחותי ותדעי לאילו אבני דרך מוטוריות יש לצפות בכל שלב וכיצד, אם יש צורך, תוכלי להתערב בהתפתחות. גשי לרופא וקחי הפניה למכון להתפתחות הילד . רפואה שלמה ירון טילינגר, פיזיותרפיסט מוסמך מכבי שירותי בריאות קרא עוד

מומלץ לבצע מבחן מאמץ שיעזור לך לקבוע מהי רמת המאמץ שתוכל להפעיל ועד איזה דופק מטרה להגיע. קרא עוד

התסמינים של דלקת לוע אשר נגרמת על ידי חיידק הסטרפטוקוק (Pharyngitis) בדרך כלל מופיעים באופן פתאומי, והתסמינים השכיחים הם כאב גרון חזק וחום גבוה, כאב ראש, בחילות, הקאות, וכאבי בטן. לעומת זאת, התסמינים של דלקת לוע אשר נגרמת על ידי זיהום נגיפי מופיעים יותר לאט, וכוללים נזלת, שיעול ושלשולים. בזיהום נגיפי החום בדרך כלל נמוך יותר עד נורמלי. אני מניח שהרופא החליט שהזיהום אצל בתך הוא זיהום שנגרם על ידי סטרפטוקוק לפי סימנים קליניים מחשידים שאפשר לבסס עליהם אבחנה במידה רבה של ודאות, אבל האבחנה הסופית של סטרפטוקוק אכן נעשית על ידי משטח גרון. הטיפול בזיהום כזה הוא פניצילין, ואפשר בהחלט גם לתת צפורל. הטיפול האנטיביוטי חשוב, כי הוא מונע סיבוכים אפשריים של סטרפטוקוק, הכוללים דלקת בכליות וקדחת השיגרון. בכל מקרה מומלץ לחזור לרופא המטפל אם אין שיפור או התסמינים ממשיכים. תוכלי למצוא עוד מידע על הנושא באמצעות מנועי החיפוש בפורטל שלנו. החלמה מהירה, ד"ר יצחק פרברוב - אינפומד קרא עוד

במהלך ההריון יכולים להתרחש כמה סיבוכים שמעלים את הסיכון לשבץ מוחי, ביניהם מיגרנה, רעלת הריון, סוכרת ועוד. מקור הבעיה נעוץ לרוב בעובדה שבמהלך ההריון יש נטיה לקרישיות יתר, דבר שמעלה את הסיכון לשבץ מוחי. הריון לאחר אירוע מוחי אפשרי, אך זה תלוי בנסיבות, בין השאר במצבך כיום, במציאת מקור הבעיה, ואם היא מטופלת. עלייך להיוועץ ברופא המטפל וברופא/ת הנשים שלך. מידע נוסף על הריון לאחר אירוע מוחי תוכלי למצוא כאן: http://www.neurology.org/cgi/content/abstract/55/2/269 קרא עוד

תוצאות הבדיקה מעידות על כך שנדבקת בעבר בהרפס ושיש בגופך נוגדנים נגד הווירוס, אך אינך סובלת כרגע מהרפס. הווירוס תמיד נשאר רדום בגוף, ואכן יש תמיד סיכוי של התפרצות מחודשת, בעיקר בתקופות שבהן מערכת החיסון מוחלשת, למשל בזמן מחלת חום או סטרס. ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד קרא עוד

ויאפקס (venlafaxine) היא תרופה יעילה להפרעות דיכאון וחרדה. המינון המקובל הוא כ-150 מ"ג ליום, כאשר בהתחלת הטיפול מקובל להשתמש במינון נמוך (למשל, 37.5 פעמיים ביום) ולעלות בהדרגה במינון לפי הצורך. מטרת העלייה ההדרגתית במינון היא לתת לגוף זמן להתרגל לתרופה, וכך למנוע או להפחית למינימום את תופעות הלוואי האפשריות. תקופת ההתרגלות של הגוף לתרופה אורכת כשבועיים, ולכן בשלב זה לא הייתי ממליצה להוריד את המינון, אלא פשוט להמתין, ורוב הסיכויים שהעייפות תלך ותפחת, עד שתיעלם לחלוטין. תופעות הלוואי השכיחות של התרופה הן בחילה, ישנוניות, יובש בפה, וכאב ראש. לעיתים רחוקות יותר עלולים להופיע חוסר תיאבון, טשטוש של הראייה, קושי בתפקוד המיני ועליית לחץ הדם. אם מופיעה אחת מתופעות אלו, יש להתייעץ עם הרופא המטפל. התרופה אינה ממכרת, אולם הפסקה פתאומית שלה עלולה לגרום לתופעות גופניות דומות לתופעות הלוואי המופיעות בתחילת הטיפול (עייפות, בחילה, כאב ראש), ולכן מומלץ להפסיק את הטיפול באופן הדרגתי ולא בבת-אחת. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

מדובר בתופעה מוכרת הקרויה orthostatic hypotension, בה יש ירידה בלחץ הדם במעבר משכיבה לעמידה. ייתכנו סיבות רבות: חסר דם או חוסר שתייה מספקת, אי ספיקת לב, תופעת לוואי של תרופות מסוימות, אלכוהול, לאחר מאמץ גופני, בעיות עצביות שונות או פשוט רגישות עצבית מיוחדת במערכת העצבים האוטונומית. מומלץ לפנות לבדיקת רופא ולשלול סיבה לתופעה הניתנת לטיפול דוגמת תרופות מסוימות, מצבים רפואיים שניתנים לטיפול, יש לקבוע את הקשר לאכילה, שתייה ומאמץ. הטיפול הוא בהתאם לסיבה, או פשוט להימנע ממצבים שמחמירים את התופעה, למשל: שתיית אלכוהול, מאמץ גופני ביום חם, אכילת ארוחות קטנות במשך היום - אם התופעה קרתה בעיקר לאחר אכילת ארוחה גדולה, שתייה מרובה ועוד. טיפולים אפשריים נוספים הם אכילת דיאטה עתירת מלח, ושימוש בתרופות כגון פלורינף ומיטודרין. קרא עוד