שאלות ותשובות - עמוד 681

מומחה במחלות זיהומיות קרא עוד

בין התלונות שאת מתארת לבין סכנת חיים אין שום קשר ולא נראה שאת בסכנת חיים. רק לאוסטאופורוזיס יש קשר עם מתן הפרדניזון, אבל זה ניתן לטיפול ותרופה זו למעשה עוזרת לך להתגבר על המחלה. פני לרופא המטפל שינסה לפתור את התלונות הספציפיות שלך, שלא נראה לי שקשורות למחלת אדיסון. את מטופלת הייטב. בהצלחה. ד"ר משה ארוך - רופא משפחה קרא עוד

אני בת 28, אם לילד בן 3, וכעת בהריון שני, בשבוע ה-16. נתקלתי אתמול באחד הפורומים במקרה בהגדרה של הפרעת קשב וריכוז, והיה נדמה לי כאילו תיארו לי את עצמי. הייתי רוצה להתייעץ אתכם אם באמת יש סיבה לחשוב שיש לי הפרעה כזאת. להלן כמה מאפיינים שלי אשר יכולים להיות קשורים להפרעת קשב וריכוז: נטייה קשה לדחיינות - אני תמיד דוחה הכל לרגע הכי אחרון שיכול להיות, בכל תחום בחיים (לימודים, עבודה, זוגיות). כך זה היה מאז ומעולם, ונדמה שזה מחריף בשנים האחרונות (או שרק עכשיו נעשיתי מודעת לכך). אני עושה דברים ביעילות רבה ברגע האחרון ומתפקדת במיטבי רק כאשר תלוי לי דדליין מעל הראש בכל התחומים בחיי. חולמנות - אני חיה בעולם דמיון עשיר מאוד משלי, אשר איני משתפת בו אף אחד (מלבד בעלי, וגם זה בעיתות משבר כאשר אני חשה מוצפת). אני נוטה להחיות מצבים, אם הם קרו בראש שלי, מבחינתי הם כאילו קרו באמת, למרות שאני מודעת לכך שלא. אני זוכרת את עצמי מאז ומעולם כילדה קטנה עם דמיון עשיר ועולם פנימי שהיה לפעמים חזק יותר מהעולם החיצוני. קושי להתרכז במשימה - נטייה להתפזר, להפסיק באמצע ולהתחיל משהו אחר, דבר שמאוד מפריע לי בעבודה וגם בבית. קושי להתחיל במשימות גדולות - מחמיר מאוד בשילוב עם נטייתי לדחיינות. יותר קל לי כאשר אני מפרקת את המשימה הגדולה לכמה משימות קטנות ומוגדרות היטב. תחושה שאני חיה לצד החיים שלי ומתנהלת במין ערפל תחושתי, כאשר העולם הפנימי שלי חזק יותר מהעולם האמיתי התגברה מאוד בשנים האחרונות (אולי לאור העומס שהתגבר בחיי). שכחנות - אני שוכחת משימות, פגישות, מטלות וחיה עם רשימות אינסופיות ותזכורות על כל שטות. אני משכילה, בוגרת תואר ראשון שאותו למדתי במקביל לעבודה במשרה מלאה כל השנים, כולל אימהות. יש לי עבודה טובה עם משכורת יפה (אף שהייתי מעדיפה שלא לעבוד כלל). יש לי קשיים בזוגיות לאור כל המאפיינים שציינתי לעיל. בעלי מאוד מתקשה להתמודד איתם מאחר שהוא ההיפך הגמור מבחינת התכונות שציינתי, אבל הוא בעל תומך, אוהב, ויעשה הכל בשביל לעזור לי להתמודד. אני לא מעוניינת כלל בטיפול תרופתי. אם אכן האבחנה תהיה חיובית, אני חושבת שאבחר בטיפול הומאופתי או בייעוץ אישי. הייתי רוצה את עזרתכם בייעוץ. האם יש מקום לפנות לאבחון או לייעוץ? אם כן, למי? אם לא, למה? המאפיינים האישיים שציינת בהחלט יכולים לכוון לאבחנה של הפרעת קשב וריכוז. הם יכולים להתאים גם לבעיות אחרות, כמו נטייה לחרדה. אצל מבוגרים כמוך, שנמצאים בנקודה בחיים של תפקוד ברמה גבוהה, בדרך כלל רואים שילוב של הסימפטומים של ההפרעה הבסיסית, יחד עם מנגנונים שהאדם מפתח לעצמו במשך השנים כדי לפצות על קשייו ולהתמודד עם מטלות החיים טוב יותר. כך למשל אנו מתייחסים לנטייה לעשות רשימות ותזכורות (כדי לא להתפזר לגמרי...) או לשקוע בעולם דמיוני מידי פעם (כי להיות כל הזמן בפוקוס בעולם האמיתי זה פשוט יותר מידי מעייף). על מנת לאבחן בוודאות הפרעת קשב, בדרך כלל המאבחן/ת מבקש לדעת פרטים רבים ומדוייקים ככל האפשר על ילדותו של הנבדק, החל מאירועים מיוחדים במהלך ההריון, הלידה וההתפתחות המוקדמת, דרך מחלות, פציעות וטראומות כלשהן במהלך הילדות, היסטוריה לימודית (אפילו תעודות ישנות) וחברתית משנות בית הספר, ועוד. אם אינך מעונינת בכל מקרה בטיפול תרופתי, כנראה שבשלב זה אין טעם לפנות לפסיכיאטר/ית. האבחון על ידי פסיכיאטר כן יוכל לתת את האבחנה הוודאית, וכמו כן, בדרך כלל הפסיכיאטר/ית יכול להמליץ על מטפלים המוכרים לו כמו פסיכולוג או מאמן טוב. לגבי טיפול הומאופתי, איני מומחית בתחום, אך מנסיון בעבודה עם מטופלים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז, אלה בדרך כלל טיפולים יקרים ולא יעילים. אני ממליצה לוותר. לגבי ייעוץ - זה בהחלט יכול לעזור. אני ממליצה לפנות לסוג יעוץ המתמקד בבעיה וכולל סיוע בהתארגנות, איתור מנגנונים לא-יעילים ומציאת דרכי התמודדות שייתנו לך תחושת שליטה טובה יותר בחייך. בזה יכולים לסייע פסיכולוגים שעובדים בשיטות התנהגותיות, או מאמנים. (הערה לגבי מאמנים: כדאי לברר טוב מאד למי את הולכת, לבקש המלצות ממטופלים קודמים ואישורי השכלה. כיוון שזהו תחום לא מוסדר, יש מטפלים רבים ורק חלקם טובים ואמינים.) בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית [05/11/2009] קרא עוד

התשובה היא שאסור לשלב בין השניים, וככלל, לא מומלצת נטילת אקסטזי כלל: אקסטזי או בשמו המלא Methylenedioxymethamphetamine - MDMA - הוא סם בעל השפעה גם הלוצינטורית - פסיכדלית וגם ממריצה. הוא פועל על המוח דרך השפעה על הנוירוטרנסמיטר סרוטונין. סונתז לראשונה במעבדה בשנת 1914 כתרופה אפשרית לדיכוי תיאבון. מאוחר יותר נכנס לשימוש מוגבל בפסיכותרפיה באמריקה בשנות ה 70 כאמצעי לשיחות טיפוליות. השימוש בו כסם מסיבות החל רק בסוף שנות ה 80 והוא נהיה יותר ויותר פופולרי. השפעתו העיקרית היא שהוא גורם לשחרור מיידי של סרוטונין רב למרווחים הבין עצביים במוח, תוך שהוא מכלה את המאגרים התוך עצביים של סרוטונין בעצבי המוח, ופוגע בעצבים עצמם. שימוש כרוני באקסטזי עשוי לגרום לפסיכוזה פרנואידלית דמוית סכיזופרניה ולירידה קוגניטיבית בתפקוד המוח. האפקט המרעיל של אקסטזי על עצבים המפרישים סרוטונין עשוי לגרום או להחריף בעיות פסיכיאטריות המתווכות ע"י חסר סרוטונין כמו- הפרעות חרדה, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית ודיכאון. סכנות נוספות בנטילת אקסטזי הן הפרעות קצב, עליה בחום הגוף, פרכוסים, אי ספיקת כליות חדה, תסמונת של פירוק שרירים (רבדומיוליזיס). לגבי נטילה זו זמנית של תרופה המעכבת ניצול חוזר של סרוטונין- SSRI- כמו סרוקסאט, אין הרבה מידע אולם יש דיווח על מקרה של פסיכוזה חריפה במטופל שנטל אקסטזי והיה על תרופה ממשפחת SSRI, כמו"כ יש סכנה מוגברת של תסמונת סרוטונין שביטויה מתח מוגבר בשרירים, רעד, עליה בלחץ הדם וקצב הלב, עליה בחום הגוף, בלבול ותגובה מופחתת לכאב, עד קומה. לקריאה נוספת: http://www.drugabuse.gov/PDF/MDMAConf.pdf קרא עוד

התרופה פרופקס יכולה להעלות את רמת הקומדין בדם. כאשר נוטלים שילוב כזה של תרופות, יש לנטר רמת ה- INR. ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד

לידה נרתיקית לאחר לידה בניתוח קיסרי אפשרית, אבל לא בלי סיכונים. ישנו סיכון של 0.5% שיהיה קרע ברחם בזמן הלידה הנרתיקית, ולכן מאפשרים לנשים לנסות ללדת לידה נרתיקית, אבל אם ישנו סימן הכי קטן לאיזשהו סיבוך, לא מתמהמהים וישר פונים לניתוח קיסרי חוזר. לדוגמה, אם האם מתלוננת על כאבי בטן, או אם ישנו דימום רב, פונים לניתוח קיסרי. גם אם נחוץ זירוז לידה פונים לניתוח קיסרי, מכיוון שמתן זירוז לאם מעלה את הסיכון לקרע ברחם לכ-2%. ההחלטה אם ללדת בניתוח קיסרי או בלידה נרתיקית אינה קשורה להיותך RH שלילי. בכל מקרה תצטרכי לקבל חיסון אנטי D. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

ITP אינו קשור לעייפות או תלונות אחרות, רק לסכנה לדימומים. ברמה של 70 אלף לא מומלצת פעילות אינטנסיבית. ד"ר משה ארוך - רופא משפחה קרא עוד

שימוש ממושך באנדומטרין מעלה סיכון להופעת קרישי דם, שבץ, התקף לב ואף סרטן שד, ולכן השימוש בתרופה זו אסור אצל אוכלוסיות בסיכון, כגון נשים עם היסטוריה של שבץ או קרישי דם, נשים הסובלות מבעיות במחזוריות הדם או מבעיות כבד קשות, ונשים הסובלות מסרטן בהקשר הורמונלי (שד או רחם) ודימומים וגינליים לא מוסברים. את נמצאת בקבוצת סיכון של סרטן שד במשפחה. ניתן לבצע בדיקות גנטיות להימצאות גנים מסוימים המקושרים לסרטן השד, ואם הם ישנם אצל אמך, עלייך להיבדק גם כן. אמליץ לך להתייעץ עם הגינקולוג המטפל לגבי נטילת הטיפול באנדומטרין ולציין את העובדה לגבי סרטן השד במשפחה. לגבי השימוש באנטיביוטיקה, לא מצאתי מידע לגבי שימוש במאקרודנטין בשילוב עם אנדומטרין. תופעות הלוואי היכולות להיגרם כתוצאה משימוש באנדומטרין כוללות כאבי ראש, מלאות בחזה ועצירות. לא מצאתי מידע לגבי הקשר לשלפוחית השתן. גם במקרה זה אמליץ לך להתייעץ עם הגינקולוג המטפל ולשקול להמתין עם הטיפול באנדומטרין עד לסיום הטיפול האנטיביוטי. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

התרופה רסיטל (או בשמה הגנרי Citalopram) אכן עלולה לגרום לתופעת לוואי של ישנוניות ועייפות. מומלץ שתתייעצי עם הרופא שרשם לך את התרופה, ייתכן שהוא ימליץ על החלפתה לתרופה נוגדת דיכאון אחרת. בינתיים מומלץ שתימנעי מנהיגה או מכל פעילות הדורשת את עירנותך ועלולה לסכן אותך ואחרים. כאשר התרופה נלקחת לטיפול בדיכאון, ייתכן שיפור מהיר בשינה ובתיאבון, אך לשאר הסימפטומים של הדיכאון לוקח 4-6 שבועות עד שמרגישים שיפור. התייעצי עם הפסיכיאטר לגבי תחושת החרדה שעדיין אין את מרגישה שיפור לגביה. לעיתים יש עליה ברמת החרדה לאחר התחלת נטילת התרופה, אך לרוב היא קלה וחולפת. ניתן לקחת תרופה נוספת להפחתת החרדה עד שהתרופה רסיטל תשפיע. אך שוב לאור העייפות והחולשה שאת מציינת כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר בהקדם לגבי המשך הטיפול. בכל מקרה, זוהי תרופה שיש להפסיק את נטילתה באופן הדרגתי ומבוקר ולכן לא כדאי להפסיק את נטילתה באופן עצמאי. קרא עוד

עשיתי בדיקות דם וקיבלתי תוצאות שאינן ברורות לי ואני לא מצליחה להבין ממילון המונחים אם זה רק חוסר ברזל, או זיהום כלשהו. להלן תוצאות הבדיקות, עם טווחי הנורמה בסוגריים: WBC 11.60 K/UL (4.00-10.00) NEUTROPHILS 8.60 K/UL (1.80-6.60) NEUTROPHILS % 74.10 % (46.00-68.00) BASOPHILS 0.20 K/UL (0.00-0.15) RBC 3.57 M/UL ( 3.90- 5.40) HEMOGLOBIN 8.70 G/DL (12.00-16.00) HEMATOCRIT 26.10 % (35.00-45.00) MCV 73.10 FL (80.00-98.00) MCH 24.30 PG (27.00-33.00) שתי בעיות עולות מבדיקות הדם. האחת היא אנמיה. רמת ההמוגלובין שלך נמוכה. היא צריכה להיות 16-12 כפי שאת יכולה לראות בטווח התקין, ואצלך הרמה היא 8.7. MCV מתאר את נפח תא הדם האדום וגם מדד זה נמוך. לפי נתונים נוספים, עולה החשד כי האנמיה היא על רקע של חוסר ברזל. חוסר ברזל נגרם על פי רוב בשל דימום (למשל, אם יש לך דימום מסיבי בזמן המחזור, או דימום ממקור אחר, למשל ממערכת העיכול), או בגלל חסר ברזל בתזונה. יש לעשות בדיקות דם נוספות, של רמת הברזל, רמת הפריטין, ורמת הטרנספין. עם רמת המוגלובין כזו, אני מתפלאת שאינך סימפטומטית. קושי בנשימה במאמצים, עייפות וחולשה הם הסימפטומים האופייניים. בנוסף, יש אצלך רמה מעט גבוהה של תאי הדם הלבנים (WBC הם White Blood Cells) ורמת נויטרופילים מעל טווח הנורמה, דבר המעיד על פי רוב על תהליך דלקתי בגוף, אם כי מדובר בעלייה מתונה בלבד. עלייך לפנות לרופא המשפחה לצורך השלמת בדיקות הדם והמשך הבירור. יש לברר אם ישנו איבוד דם בגוף, ואם כן, מה מקורו. אם יש חסר תזונתי, יש לתקנו על ידי תזונה נכונה, ובמידת הצורך, בעזרת טיפול משלים בברזל. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד [20/11/2008] קרא עוד