שאלות ותשובות - עמוד 696

לא ברור לי ממה סבלת לפני כשנה, אך אני מניחה כי זה היה אבצס. הדקירות אותן אתה מתאר יכולות להיגרם מהתחלה של תהליך דלקתי כמו זה שממנו סבלת, אך באותה מידה יכולות להיות משהו אחר לחלוטין. האם יש לך חום? האם האזור נפוח או אדום? אמליץ לך לעקוב אחר התסמינים, ואם מתפתחים חום או תסמינים אחרים מאלה שהזכרתי, אנא פנה לרופא על מנת להיבדק. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

אירוע מוחי, או Stroke בלעז, יכול להיות משני סוגים עיקריים: איסכמי, שנגרם מפגיעה באספקת הדם למוח בעקבות קריש דם, והמורגי כאשר יש כלי דם שנקרע ומדמם לתוך רקמת המוח. בשני המקרים הנזק המוחי גורם למות תאי מוח - אם זה כתוצאה מחוסר אספקת דם אשר מביא חמצן וחומרים מזינים לתאים או אם זה כתוצאה מהדמם. בדרך כלל התמונה הקלינית משתפרת לאחר זמן מה, עקב יכולתם של אזורים במוח לפצות על פונקציות שנפגעו באזורים סמוכים. לגבי מה שיקרה בעתיד איני יכולה לומר, אולם כמובן שנעשה מחקר אינטנסיבי בתחום. אנא קרא על כך עוד כאן: http://www.ninds.nih.gov/health_and_medical/disorders/stroke.htm קרא עוד

לא סביר. קרא עוד

ATYPICAL CELLS OF UNDETERMINED SIGNIFICANCE. המשמעות היא שהתאים בצוואר אינם תקינים, אולם אינם עונים על הקריטריונים לדיספלזיה. פעמים רבות תוצאה כזו נובעת מזיהום בצוואר הרחם. הסיבה לקולפוסקופיה היא לוודא שאכן לא מדובר בתהליך טרום- סרטני, היות וב- 20% מהמקרים של ASCUS מתקבלים בקולפוסקופיה שינויים דיספלסטיים. קרא עוד

אינני יכולה לקבוע את מידת הסיכון שבלידה נרתיקית (כלומר לידה רגילה), אך במקרים של טחול מוגדל, כל מכה או נפילה על הבטן יגרמו לפגיעה בטחול, שתגרום לדימומים מאסיביים עד כדי מוות ללא טיפול מתאים. בזמן הלידה בעת הצירים מופעל לחץ תוך-בטני רב על אברי הבטן. לחץ זה יכול להביא לפגיעה בטחול שתביא לדימומים. אני מניחה שהאישה לא מעוניינת בניתוח קיסרי ולכן החשש. אך אם רופאיה ממליצים, עליה לשקול זאת בכובד ראש, שכן פגיעה בטחול מוגדל וגדוש יכולה להביא לתוצאות הרות אסון אם האישה תדמם כמויות רבות של דם. גם כך היא נמצאת כבר במצב של אנמיה. עליה לשקול היטב את הסיכון שבלידה רגילה במצבה מול ניתוח קיסרי. לגבי השפעות כריתת הטחול: הטחול הוא איבר המטופוייטי כלומר, שייך למערכת הדם. לטחול כמה תפקידים בגוף: הטחול משתתף בחיסוניות הן תאית והן הומורלית (ייצור נוגדנים נגד חומרים זרים, חיידקים וכו') הטחול מבצע מעין "ביקורת איכות" ומעורב בהריסת תאי דם אדומים זקנים. הטחול אחראי לפינוי חיידקים וחלקיקים שונים ממחזור הדם. באופן נורמלי שליש מהטסיות נהרסות ע"י הטחול במסגרת השחלוף שלהן בגוף. במצב של טחול מוגדל ההרס יכול להגיע עד 90% מהטסיות. בטחול מוגדל יש עליה בתפקודים הנ"ל - הרס מוגבר של תאי דם (גם תאים תקינים וצעירים) והרס טסיות שגורם לאנמיה ותרומבוציטופניה. בנסיבות פתולוגיות הטחול עשוי להפוך לאתר של המטופוייזיס אקסטרא מדולרי - פירוש הדבר שהטחול מייצר את תאי הדם השונים: תאי דם אדומים, תאים לבנים וטסיות במקום מוח העצם שאחראי על כך במצבים נורמליים. בחולים לאחר ספלנקטומיה (כריתת טחול) הסיכון העיקרי הוא חשיפה לזיהומים, בעיקר ע"י חיידקים עם קפסולה. 3 החיידקים הנפוצים ביותר שיכולים לגרום לזיהומים הם: Streptococcus Pneumoniae (סטרפטוקוקוס), Haemophilus Influenza (המופילוס), Neisseria Meningitidis (מנינגוקוקוס). לטחול יש יכולת להילחם בזיהומים אלה, אך בהיעדרו לגוף קשה להתמודד איתם. 3 החיידקים הנ"ל יכולים לגרום ל - Post Splenectomy Sepsis (אלח-דם לאחר כריתת טחול). זהו זיהום חריף שיכול להתקדם במהרה למצב קטלני אם לא מטופל בזמן. הזיהום יכול להתחיל ממחלה לא משמעותית של דרכי הנשימה או להופיע ללא תלונות קודמות. טיפול מניעתי ניתן ע"י חיסון החולה לפני הניתוח. קיימים חיסונים נגד 3 החיידקים הנ"ל. מומלץ לתת אותו שבועיים לפני ניתוח כריתת הטחול, ואם לא קיימת אפשרות כזו, אז ביום ה - 14 לאחר הניתוח. יש לחדש חיסונים אלה אחת ל - 5 שנים. יש רופאים הממליצים גם על טיפול מניעתי ע"י אנטיביוטיקה במתן יום-יומי או אחת לתקופה מסוימת, וכן טיפול אנטיביוטי בכל אירוע של חום. זהו הסיכון העיקרי לאחר כריתת טחול. מכיוון שזהו האיבר האחראי לאחסון והרס טסיות, לאחר הכריתה רמות הטסיות בדם יכולות לעלות מאוד. במידת הצורך ניתן לטפל בכך באספירין. אני מקווה שבריאותה של האישה תשתפר ושתגיעו להחלטה נכונה לאחר התייעצות עם הרופאים. קרא עוד

סביר להניח שמנה עודפת מקרית לא תגרום בעיות. מנות עודפות גדולות עלולות לגרום לתרדמת. באופן כללי, מינון יתר עשוי לגרום להחמרה בתופעות הלוואי של התרופה. תוכלי לקרוא על התרופה ועל תופעות הלוואי שלה באינדקס התרופות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=184 קרא עוד

התופעה שאתה מתאר נקראת "כאב עצבי שלאחר הרפס" (post herpetic neuralgia) ואכן יכולה לגרום לכאב עז לתקופה ממושכת. ליריקה (pregabalin) היא תרופה ספציפית המיועדת לטיפול בכאב מסוג זה http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=404 קרא עוד

קנדידה אינה מחלת מין, אלא פטריה שהיא חלק מהסביבה הטבעית של העור והרקמות הריריות ברוב האנשים והנשים. באופן תקין החיידק העיקרי שנמצא ברירית הנרתיק הוא חיידק לא מזיק בשם לקטובצילוס. במצבים מסוימים, חיידק זה נפגע, ובמקומו צומחת אוכלוסיית קנדידה בכמויות גדולות וגורמת לזיהומים. התנאים המעודדים צמיחת יתר של קנדידה הם שימוש באנטיביוטיקה ושינויים הורמונליים, דוגמת השלב השני של המחזור (בו ההורמון השליט ברירית המערכת הנשית הוא פרוגסטרון), הריון, שימוש בגלולות ועוד. תנאים נוספים הם מצבי סוכרת לא מאוזנת, חסר חיסוני ועוד. קרא עוד

על פי הטבלאות המקובלות, את נמצאת באחוזון ה-17, כלומר 17% מבנות גילך נמוכות ממך, וכ-83% מבנות גילך גבוהות ממך, ומכאן שאמנם אינך גבוהה במיוחד, אך לא מדובר בגובה שהוא נמוך בצורה מדאיגה או פתולוגית או המצריכה טיפול כלשהו. הורמוני גדילה הם הורמונים סינתטיים המוחדרים לגוף במקרה של בעיית גדילה פתולוגית, הטיפול מורכב ומחייב מעקב אצל אנדוקרינולוג. למרות הרצון שלך להיות קצת יותר גבוהה, במקרה שלך, אין כל סיבה לטיפולים מורכבים מסוג זה. אם עדיין לא הצלחתי לשכנע אותך, תוכלי לפנות לרופא המתמחה בתחום, אנדוקרינולוג, או למרפאות העוסקות בגדילה, כדוגמת מרפאת הגדילה הנמצאת בבית חולים קפלן, לייעוץ ולקבלת הסבר מפורט. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

מומחה לכירורגיה כללית קרא עוד