שאלות ותשובות - עמוד 733

PID הוא קיצור של Pelvic Inflamantory Disease, או מחלה דלקתית של האגן. אמנם אין סיבה להילחץ, אך חשוב מאוד לטפל בדלקת בדחיפות על מנת למנוע סיבוכים, כמו הידבקויות באזור. הסיבוכים האפשריים יכולים להביא בסופו של דבר לאי-פריון ולבעיות נוספות. מידע נוסף על הטיפול ב- PID תוכלי למצוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_031209_1.asp קרא עוד

הסיבה השכיחה ביותר לצרבת (בכל הגילאים) היא מעבר של נוזל הקיבה החומצי מהקיבה אל הוושט. מעבר זה מתרחש בדרך כלל כתוצאה מחולשה של הסוגר התחתון של הוושט. הסוגר התחתון של הוושט אמור למנוע את תופעת ההחזר הזה (ריפלוקס קיבתי-ושטי) וכך למנוע הגעת חומצה לוושט. הגעת החומצה לוושט היא המובילה לתחושת הצריבה ואי הנוחות. סיבה אחרת שכיחה לצרבות היא בקע סרעפתי (הרניה דיאפרגמטית). במצב זה החלק העליון של הקיבה נמצא בבית החזה ולא בבטן, מצב המוביל להיחלשות של הסוגר התחתון של הוושט ולהופעת ריפלוקס. כאשר נוזל הקיבה מגיע לוושט הוא גורם לגירוי רירית הוושט ולעיתים אף להיווצרות דלקת. הדבר מוביל לתחושת הכאב של הצרבת. מצב של ריפלוקס הוא מצב שכיח מאד באוכלוסיה הכללית, ומופיע כמעט בכל הגילאים. האבחנה לעיתים יכולה להתבצע כבר לפי סיפור המקרה, אולם לפחות פעם אחת בחיים של אדם הסובל מצרבת, יש צורך בביצוע גסטרוסקופיה (בדיקה בה נכנסים עם מצלמה לוושט ולקיבה ובודקים אותם מבפנים). מטרת הגסטרוסקופיה היא לזהות קיום תהליך דלקתי בוושט, כיבים בוושט, בקיבה או בתריסריון, זיהוי בקע סרעפתי וזיהוי תהליכים פתולוגיים אחרים. הטיפולים האפשריים בהחזר קיבתי-ושטי מחולקים לטיפולים סימפטומטיים (אותם את נוטלת או נטלת), ולטיפולים לסילוק הבעיה. הטיפולים הסימפטומטיים הם תרופות המקטינות את חומציות הקיבה, כך שהנוזל המגיע אל הוושט פחות חומצי וגורם לפחות גירוי ומפחית את תחושת הכאב או הצריבה. טיפולים אלה מחולקים לתרופות המנטרלות את החומצה (Anti-Acid) כגון מאלוקס, ותרופות המקטינות את הפרשתה של החומצה (לוסק, אומפרדקס, גסטרו, פאמו וכד'). כמו לכל התרופות, גם לתרופות אלו יש תופעות לוואי, אולם הן נדירות, ותרופות אלו נחשבות כיום, לאחר שנים רבות של שימוש בהן, לתרופות בטוחות לשימוש קבוע גם לטווח ארוך מאד, של שנים. חשוב לדעת שעל אף העובדה שקיימת פגיעה בחומציות של הקיבה, לא ידוע על פגיעה משמעותית בתפקוד הקיבה או בעיכול וספיגת המזון. טיפול לסילוק הבעיה הוא טיפול ניתוחי. לא קיים טיפול תרופתי המתקן את הבעיה. בטיפול הניתוחי מתקנים את הבקע על ידי החזרה של הקיבה לבטן, או שמחזקים את סוגר הוושט התחתון, למניעת הריפלוקס. הטיפול הניתוחי אמנם סופי, אולם מדובר בטיפול המצריך הרדמה מלאה, ומלווה בסיבוכי ניתוח לא מבוטלים, אם כי לא רבים במיוחד. ההחלטה הטיפולית כמובן היא החלטה של הרופא המטפל יחד עם המטופל. כמו בכל החלטה טיפולית, יש לבחון את היתרונות מול החסרונות, ואת הסיכונים והסיבוכים של כל אחד מהטיפולים. במקרים רבים, בשל היעילות הרבה והאחוז הנמוך של סיבוכים של הטיפול התרופתי, ההחלטה היא לבחור בפתרון זה. נקודה נוספת וחשובה בטיפול בריפלוקס היא השינוי התזונתי. ידוע כי מאכלים שומניים, חריפים וחמוצים מחמירים את תחושת הצרבת. כמו כן, ארוחות כבדות לפני השינה מגבירות את ההחזר הקיבתי-ושטי. אי לכך מומלץ להימנע ממאכלים חריפים או חמוצים (עגבניות ופירות הדר), להימנע מארוחות כבדות בלילה, וכן להימנע מאוכל שמן או מטוגן. קיימים מקרים (בעיקר באנשים צעירים) ששינוי הרגלי התזונה בלבד הוביל להיעלמות הסימפטומים. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

כל התופעות שאת מתארת יכולות להיות מוסברות בחוסר ויטמין B12, אך גם מחסור בוויטמינים אחרים. היותך צמחונית שגם לא ניזונה ממוצרי חלב, בהחלט מעלה את האפשרות שחסרים תזונתיים הם הגורמים לתופעות. מצד שני יכול מאוד להיות שהסימפטומים הללו קשורים לבעיה נוירולוגית שיש לאבחנה באמצעות שיחה ובדיקה נוירולוגית על ידי נוירולוג. לגבי חסר B12, גם אם את נוטלת כדורים של הוויטמין, אין הדבר מחייב שהוויטמין נספג ומגיע לדם. חשוב לבדוק את רמתו בדם, ייתכן שעל אף הטיפול הקבוע שלך רמת ה- B12 בדם תהיה נמוכה, ואז יש צורך בטיפול בהזרקה. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

הרפס הוא נגיף שכיח מאוד, וכנראה שבחברה המערבית רוב בני האדם נושאים את נגיף ההרפס. באנשים שמערכת החיסון שלהם תקינה חי הנגיף בשלום ובשיווי משקל עם הפונדקאי שלו. לאחר חדירת הרפס לגוף בפעם הראשונה משתכן לו הנגיף בשורשי העצבים ורק לעיתים יוצא משם על מנת לגרום לפריחה שלפוחיתית כואבת. כאשר הפריחה מופיעה בשפתיים מכונה המחלה "הרפס של השפתיים" או "פצעי חום או קור". כאשר מופיעה התפרצות הנגיף באברי המין מכונה המחלה "הרפס של אברי המין". באופן מסורתי נגיף ההרפס מזן 1 (herpes simplex virus type 1) גורם למחלה בפה ואילו הנגיף מזן 2 (herpes simplex type 2) גורם למחלה באברי המין. בשנים האחרונות נמצא כי שני סוגי ההרפס עשויים לגרום למחלה בכל מקום. העובדה שלבן זוג אחד יש הרפס מסוג אחד ושלבן או בת הזוג השני יש הרפס מסוג שני אינה מעלה ואינה גורעת. יש אף מחקרים בהם נמצא כי נוכחות הרפס מסוג אחד עשויה למנוע במידה מסוימת הדבקה בהרפס מן הסוג השני. כל עוד מערכת החיסון תקינה לא מהווה ההרפס בעיה רצינית. באנשים עם מערכת חיסון מוחלשת עלול נגיף ההרפס להתפרץ ולגרום למחלה קשה. לעיתים נדירות גורם נגיף ההרפס לדלקת המוח, גם באנשים עם מערכת חיסון תקינה. לגבי הריון, עלול נגיף ההרפס של אברי המין לגרום לבעיה קשה בעובר במידה והעובר נדבק בזמן הלידה. עד לאחרונה היו ממליצים על ניתוח קיסרי בנשים שיש להן התפתחות של הרפס באברי המין בזמן הלידה. כיום סבורים כי אין צורך בניתוח קיסרי בכל מקרה, ושתרופות כמו אציקלוביר או ואלאציקלוביר עשויות למנוע את מחלת ההרפס של היילוד. בקרוב נביא באתר זה מידע עדכני וחדשני לגבי הרפס בכלל והרפס בנשים הרות בפרט. [17/09/2000] קרא עוד

לא מצאתי בספרות מידע לגבי תגובות בין-תרופתיות בשילוב מינס עם רדוקטיל. רדוקטיל היא תרופה להורדה במשקל הניתנת על ידי מרשם רופא בלבד. אני מניחה כי הרופא שנתן לך תרופה זו מכיר את ההיסטוריה הרפואית שלך ומודע לעובדה כי את נוטלת גלולות למניעת הריון. אם לא - אמליץ לך לחזור ולהתייעץ איתו לגבי זה. מה שכן ידוע הוא, כי לא ניתן ליטול רדוקטיל בזמן הריון, וכן שלא כדאי לשלב את הטיפול עם גלולות למניעת הריון היכולות לגרום לדיכאון, כגון דיאנה. דיכאון אינו חלק מתופעות הלוואי המוכרות של גלולות מסוג מינס. מידע נוסף לגבי רדוקטיל ומינס תוכלי למצוא באינדקס התרופות של אינפומד על ידי לחיצה על שמות התרופות בטקסט. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

עשיתי בדיקות דם וקיבלתי תוצאות שאינן ברורות לי ואני לא מצליחה להבין ממילון המונחים אם זה רק חוסר ברזל, או זיהום כלשהו. להלן תוצאות הבדיקות, עם טווחי הנורמה בסוגריים: WBC 11.60 K/UL (4.00-10.00) NEUTROPHILS 8.60 K/UL (1.80-6.60) NEUTROPHILS % 74.10 % (46.00-68.00) BASOPHILS 0.20 K/UL (0.00-0.15) RBC 3.57 M/UL ( 3.90- 5.40) HEMOGLOBIN 8.70 G/DL (12.00-16.00) HEMATOCRIT 26.10 % (35.00-45.00) MCV 73.10 FL (80.00-98.00) MCH 24.30 PG (27.00-33.00) שתי בעיות עולות מבדיקות הדם. האחת היא אנמיה. רמת ההמוגלובין שלך נמוכה. היא צריכה להיות 16-12 כפי שאת יכולה לראות בטווח התקין, ואצלך הרמה היא 8.7. MCV מתאר את נפח תא הדם האדום וגם מדד זה נמוך. לפי נתונים נוספים, עולה החשד כי האנמיה היא על רקע של חוסר ברזל. חוסר ברזל נגרם על פי רוב בשל דימום (למשל, אם יש לך דימום מסיבי בזמן המחזור, או דימום ממקור אחר, למשל ממערכת העיכול), או בגלל חסר ברזל בתזונה. יש לעשות בדיקות דם נוספות, של רמת הברזל, רמת הפריטין, ורמת הטרנספין. עם רמת המוגלובין כזו, אני מתפלאת שאינך סימפטומטית. קושי בנשימה במאמצים, עייפות וחולשה הם הסימפטומים האופייניים. בנוסף, יש אצלך רמה מעט גבוהה של תאי הדם הלבנים (WBC הם White Blood Cells) ורמת נויטרופילים מעל טווח הנורמה, דבר המעיד על פי רוב על תהליך דלקתי בגוף, אם כי מדובר בעלייה מתונה בלבד. עלייך לפנות לרופא המשפחה לצורך השלמת בדיקות הדם והמשך הבירור. יש לברר אם ישנו איבוד דם בגוף, ואם כן, מה מקורו. אם יש חסר תזונתי, יש לתקנו על ידי תזונה נכונה, ובמידת הצורך, בעזרת טיפול משלים בברזל. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד [20/11/2008] קרא עוד

על פי רמת ה- FSH הגבוהה, נראה כי המחזור החודשי הופסק בגלל שאת בגיל המעבר ולא דווקא בגלל תפקוד בלוטת התריס. כמו שציינת בעצמך, ישנה גם פעילות יתר של בלוטת התריס. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

טריכומונאס הוא טפיל חד-תאי נפוץ ביותר. חלק מהגברים ומהנשים שנדבקים בו אינם סובלים מכל תסמינים, אולם חלק מהנשים סובלות בעיקר מהפרשה, בעוד שגברים סובלים בעיקר מצריבה בהשתנה. טריכומונאס מועבר בדרך כלל בהעברה מינית, אולם כיוון שהטפיל יכול לחיות שעות רבות על משטחים לחים, הוא יכול להיות מועבר לעיתים שלא ביחסי מין. לעיתים יכול הטפיל לחזור בגלל טיפול לא מספיק, או בשל עמידות לטיפול שניתן. לסיכום, לא ניתן להידבק בטריכומונאס דרך האוויר, אבל בהחלט כן ניתן להידבק ממגע באיזור לח עליו יושב הטפיל (כמו בשירותים). עם זאת, העובדה שהטפיל חזר אחרי טיפול לא חייבת להעיד על הדבקה מחדש, אלא יכולה להעיד גם על טיפול לא מספיק. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני קרא עוד

קיימים כמה אמצעים לדחיית מועד הווסת או להורדת תכיפות הדימום מפעם לחודש לאחת לכמה חודשים. להלן האפשרויות: 1. שימוש רצוף בגלולות למניעת הריון - למשך 21, 42 או 63 יום עם מרווח של בין 4-7 ימים ללא נטילת גלולה. במהלך הימים ללא גלולה ייתכנו דימומים או הכתמות. הסיכוי לכך גדל ככל שמשך השימוש הרצוף גדל. 2. Dept Medroxyprogesterone acetate - ניתן בזריקה אחת לשלושה חודשים וגורם לאמנוריאה (היעדר ווסת). תופעות לוואי: דימום לא סדיר, אקנה, כאבי ראש, דיכאון. 3. מירנה - התקן תוך רחמי, שמשחרר סוג של פרוגסטרון. ההתקן גורם לירידה בנפח הדימום כל חודש עד כדי הפסקת הווסת לחלוטין בחלק מהנשים. 4. Norethisterone - תכשיר נוסף בטבליות שגורם לירידה בכמות הדימום. כמובן שיש להתייעץ עם רופא/ת נשים לפני התחלת שימוש בכל אחד מהתכשירים הנ"ל, כיוון שהם מחייבים מרשם רופא וגם על מנת לתת לך את התכשיר המתאים ביותר לצרכים שלך. קרא עוד

הגורמים למחל קרוהן ודרכי הטיפול בה עדיין נחקרים. כיום מקובל לחשוב שהסיבות למחלה הן שילוב של מחלה אוטואימונית והשפעה גנטית. אינני רואה קשר ישיר בין נטילת הרעל בילדות לבין התפרצות המחלה שנים לאחר מכן. ד"ר גיל טאובר - אינפומד קרא עוד