שאלות ותשובות - עמוד 820

אין בעיה מיוחדת לעשות כל פעילות עם תפרים, ובלבד שיישמר נקיון התפר. בכל פעילות יש לדאוג לנקיון פצע הניתוח או החתך, ופשוט לשטוף אותו במים ובסבון ולדאוג לייבוש המקום. בחתכים מניתוח מומלץ שלא להיחשף לשמש בחודש הראשון לאחר הניתוח, כדי להביא לסגירה מיטבית של התפר ולהשיג אסתטיקה יפה יותר של הצלקת. בכל מקרה של אדמומיות, עליית חום או הפרשות מוגלתיות מהפצע יש לסור לרופא המטפל או לרופא חדר המיון. ד"ר גיל טאובר - אינפומד קרא עוד

Mycosis fungoides הוא סוג של לימפומה המערב את העור. מדובר ב- non-Hodgkins לימפומה, שמקורה בתאי T. גיל האבחנה האופייני הוא 60, והמחלה שכיחה פי שניים בגברים בהשוואה לנשים. המחלה מופיעה כנגע עורי אדום עם קשקשת, שדומה במקרים רבים לאקזמה או לפסוריאזיס. נגעי העור יכולים להיות מסוגים שונים. כאשר המחלה מתקדמת, אם לא ניתן טיפול, נגעי העור מתפשטים. בחלק מן המקרים יש התפשטות לאיברים נוספים, והסיכון לכך הוא ביחס ישר להיקף הפגיעה העורית. הטיפול מושפע משלב המחלה: חולים בשלב התחלתי יטופלו בטיפולים מקומיים, כמו משחות של סטרואידים ומשחות כמותרפיות, וכן טיפולים מקומיים ב- PUVA (מתן טיפול מקומי או דרך הפה ולאחר מכן הקרנת הנגעים באור אולטרה סגול A), או הקרנות שטחיות. בשלבים מתקדמים יותר קיימים טיפולים סיסטמיים נוספים, כמו רטינואידים ואינטרפרון אלפא. בחולים בהם התפשטה המחלה לאיברים נוספים - הטיפול משלב כמותרפיה סיסטמית. סוג הנגעים העוריים והיקף הפגיעה העורית וקיום מחלה מחוץ לעור הם הגורמים החשובים ביותר בקביעת תוחלת החיים בחולים עם מיקוזיס פונגואידס. בחולים עם מחלה מוגבלת בשלב 1A - אין השפעה על תוחלת החיים. בחולים בהם התפשטה המחלה מעבר לעור (אל בלוטות לימפה או איברים פנימיים) - תוחלת החיים הממוצעת היא של 13 חודשים. קרא עוד

המופיליה היא קבוצה של מחלות שקשורות בדימומים, לרוב מחלות תורשתיות. בדרך כלל משתמשים במונח המופיליה כשמדברים על המופיליה A – חוסר בפקטור 8; ועל המופיליה B – חוסר בפקטור 9 ('פקטור' הוא גורם קרישה). שתיהן מחלות שקשורות לכרומוזום X, ולכן מופיעות רק בבנים. שתי המחלות מופיעות ברמות שונות של חומרה. דימומים יכולים להופיע בכל מקום, והכי שכיח שהם מתרחשים במפרקים, בשרירים ובמערכת העיכול. דימום מופיע רק אחרי קבלת מכה, ניתוח או טיפולי שיניים. רמת הדימום קשורה לחומרת הופעת המחלה. דימום ספונטני מופיע רק במחלה חריפה מאוד. הטיפול במחלות נעשה על ידי הפקטורים החסרים ועל ידי הישמרות מפני פציעות. ITP (Idiopathic Thrombocytopenic Purpura) קרא עוד

ריספרדל או risperidone, היא במקור תרופה אנטיפסיכוטית אטיפית, אך היא משמשת גם בטיפול במאניה, ובילדים - באוטיזם ובאי שקט. תופעות הלוואי שלה עלולות לערב מערכות רבות: במערכת הלב וכלי הדם - הפרעות קצב, יתר לחץ דם (ב-3% מהמטופלים), דפיקות לב, בצקות ברגליים (3%-5% מהמטופלים) ועוד. בעור - אקנה (1%-2%), שינוי צבע העור (1%-5%), עור יבש (2%), פריחות וגרד. ההשפעות המטבוליות האפשריות של התרופה הן צמא מוגבר (1%), העלאת רמת הסוכר ורמת הפרולקטין, עליה במשקל (תופעת לוואי זו מופיעה בעד 18% מהמטופלים!). במערכת העיכול, תופעות הלוואי כוללות כאבי בטן (בילדים, שיעור שכיחותן הוא 18%), עצירות (5%-9%), שלשולים (6%-8%), פה יבש, בחילות והקאות. במערכת הדם - הפרעות בספירת הדם. במערכת השלד - כאבי מפרקים ושרירים. במערכת העצבים - הפרעות תנועה (עד 10%), כאבי ראש (עד 22%) ועוד. יש לתרופה גם תופעות לוואי כלייתיות ובמערכת הנשימה. בסך הכל, רוב תופעות הלוואי החמורות אינן שכיחות. תופעות הלוואי הפסיכיאטריות של ריספרדל כוללות אי שקט, חרדה (עד 16% בילדים), טשטוש ועייפות (7%-40%), הזיות, עצבנות, דיכאון, אפתיה (אדישות), אי יציבות רגשית. לפי הספרות הרפואית, כל אלו מופיעים במקרים נדירים יחסית יחסית בטיפול בריספרדל. לשאלתך, יכול להיות שהכדור אכן מדכא אותך או מכניס אותך לאדישות. אין לי מידע לגבי הסיבה שבגללה קיבלת תרופה זו, ולכן איני יכולה להמליץ על הפסקת השימוש בכדור או על החלפתו בספורט ובמדיטציה. בכל מקרה, אין להפסיק את התרופה בלי להיוועץ ברופא, שכן התסמינים שבגללם קיבלת אותה עלולים לחזור. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד קרא עוד

ידוע כי ממדי החזה מושפעים כמו חלקי גוף אחרים משינויים במשקל, וכשעושים דיאטה להרזיה, הם קטנים בהתאם לאחוז ההורדה במשקל הגוף. אין טיפולים תרופתיים אשר יכולים להגדיל את השדיים, לפחות לא כאלה שאינם כרוכים בתופעות לוואי לא רצויות. כמובן שתמיד ישנה האפשרות של הניתוח הפלסטי, אך יש לזכור שבגיל כמו שלך הדבר מסכן את ההנקה בעתיד וכן את האפשרות לבצע בדיקות ממוגרפיה באופן אופטימלי. ד"ר גיל טאובר - אינפומד קרא עוד

הגוף אינו מתחסן כנגד מחלת גבהים, משום שהיא נגרמת עקב ירידה בלחץ הברומטרי ובלחץ החלקי של החמצן הקיים בגבהים. כאשר עולים לגובה, הגוף מתרגל בהדרגה לתנאים החדשים, אך לאחר שיורדים, הוא מסתגל שוב לתנאים הקיימים בגובה בו את חיה בדרך כלל. העובדה שלא סבלת ממחלת גבהים בעבר מקטינה אמנם את הסיכוי שתסבלי ממנה הפעם, אך אינה מבטלת אותו. השיטה הטובה ביותר היא לעלות בגובה בהדרגה, במשך מספר ימים, כדי לתת לגוף שהות להסתגל לתנאים החדשים. תוכלי לקרוא עוד על מחלת גבהים כאן: http://www.lametayel.com/archive/article.asp?i...&dest_type קרא עוד

קשרית בתירואיד היא ממצא שכיח בנשים בגילך (48), ובמרבית המקרים - היא שפירה. סרטן של התירואיד מאובחן ב-5%-6.5% מן הקשריות. ידוע כי הטיפול הכמותרפי והקרינתי בסרטן השד מעלה במעט שכיחות של ממאירויות אחרות, אך סרטן התירואיד אינו נמנה עליהן. ערכתי עבורך סקירת ספרות, כדי לבדוק אם יש מאמרים שמצאו קשר בין שתי הממאירויות. מחקר גדול שפורסם ב-2001 בדק 194,798 נשים שטופלו עקב סרטן השד בארה"ב, והשווה אותן למספר דומה של נשים ללא סרטן שד. במחקר לא נמצאה עליה בשכיחות סרטן התירואיד לאחר טיפולים לסרטן השד, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. עורכי המחקר עקבו אחר הנשים במשך למעלה מ-10 שנים. עורכי המחקר הסיקו כי נשים שטופלו בקרינה עקב סרטן השד אינן זקוקות לבדיקות מעקב מיוחדות של בלוטת התירואיד, וכי ההתייחסות הקלינית לממצא של קשרית בתירואיד אינו צריך להיות שונה למרות היסטוריה של טיפולים לשד. מחקר נוסף שפורסם ב-2003 הגיע לאותן מסקנות. מחקר אחר, שבדק נשים שסבלו הן מסרטן השד והן מסרטן התירואיד בשלבים שונים בחייהן, וניסה לבדוק קשר תורשתי בין שני הגידולים האלה - לא הצליח למצוא קשר. תוכלי לראות כאן לינקים לאבסטרקט של המאמרים שהזכרתי: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query...11745217 קרא עוד

אני מפנה אותך לעיין בתשובות קודמות לגבי בעיה בשם טריכוטילומניה, המתבטאת בתלישת שיער כעיסוק שאופיו כפייתי. לגבייך, אם אין פגיעה קוסמטית או תפקודית, לא בטוח שיש צורך בהתערבות רפואית כלשהי. עם זאת, לעיתים קרובות עיסוק כזה מרמז על נטייה לחרדה או להפרעת קשב וריכוז. התעסקות באזור המסויים של השיער משמשת כפעילות מרגיעה או כפעילות שמסייעת לאדם להתרכז. הרבה פעמים זה בולט אצל ילדים, שממוללים חלק מגופם, מהבגדים, כלי כתיבה וכדומה. אני ממליצה לך לעבור בדיקה פסיכיאטרית על מנת לבדוק אם יש אצלך בעיה כזאת. בשל גילך הצעיר ובשל שכיחות התופעה הזו אצל ילדים, אולי כדאי לבחור פסיכיאטר/ית שעוסק גם באבחון וטיפול בילדים ונוער. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

מחלת פרתס או תסמונת פרתס היא מצב בו נפגעת אספקת הדם התוך-גרמית של עצם ראש הירך, שמובילה לנמק חלקי של העצם. לרוב, התאים בחלק הבריא של העצם חיוניים וחזקים דיים, והם פועלים על מנת לסלק את העצם הנמקית ולבנות עצם חדשה. מתחת לגיל 5 הפרוגנוזה טובה מאוד, וסיכויי ההחלמה מצויינים. על מנת לאבחן את המחלה, יש צורך בהדמיה של הנמק, לרוב באמצעות תהודה מגנטית מסוג MRI. הסימפטומים הם לרוב כאבים חזקים שמובילים לצליעה. במרבית המקרים הטיפול בשלב זה הוא סימפטומטי (כלומר מכוון להקלת הכאבים) ומלווה במעקב אורתופדי. במקרים מסויימים וחמורים, יחליט האורתופד על התערבות כירורגית על מנת למנוע עיוותים. אם מדובר בדלקת מסוג אחר במפרק הירך, הטיפול הוא לרוב אנטיביוטי, והתוצאות בדרך כלל מצויינות. גשי לאורתופד ילדים עם תוצאות הצילום והתייעצי איתו לגבי המשך הטיפול. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

בדיקת ESR היא בדיקת שקיעת דם, זוהי בדיקה המראה את קצב שקיעת תאי הדם האדומים במבחנה סטנדרטית מיוחדת. ערך תקין הוא בין 0 ל-20, ואצל נשים הערך התקין יכול להיות עד 30. להלן קישור לדף על הבדיקה באינדקס הבדיקות של אינפומד, בו תוכלי לקרוא לגבי הבדיקה ועל משמעות תוצאותיה: http://www.infomed.co.il/medTest4.asp?tID=36 קרא עוד