שאלות ותשובות - עמוד 826

על פי הסיכום נשמע שבסך הכל הבדיקה תקינה, למעט ממצא שכיח מאוד של הסתיידות דופנית טרשתית במקום הפיצול של עורקי התרדמה (קרוטידים) . כדאי להתייעץ עם הרופא שלך לגבי ביצוע אולטרסאונד מכוון לאזור זה אולם לא מדובר בבעיה דחופה. קרא עוד

צנתור כליות איננו שכיח כמו צנתור לב. חסימות והיצרויות של עורקי הכליה יכולות לגרום ליתר לחץ דם ופגיעה בתפקוד הכליות, אך צנתור של עורקי הכליה איננו נטול סיכונים. כמו-כן לא כל תיקון של היצרות של עורק כלייתי תביא בהכרח לשיפור בתפקוד הכליות או ירידה בלחץ הדם. לכן בחשד שקיימת היצרות מזיקה בעורקי הכליות יש צורך בבדיקה נוספת, כגון מיפוי כליות לאחר מתן תרופה מסוג מעכבי ACE (ראי מילון מונחים בפורטל Infomed) או צנתור ורידיי הכליות בו מודדים את רמות החומר רנין (renin - ראי מילון מונחים בפורטל Infomed) המופרש מכל כליה. בדיקות אלו מנבאות אילו חולים יהנו מצנתור עורק כלייתי. בנוסף, בחולים הסובלים מאי ספיקת כליות ישנה סכנה שהזרקה מרובה של חומר ניגוד הדרוש להדמיית העורקים בעת הצנתור יפגע פגיעה נוספת בתפקוד הכלייתי, ולכן לא מומלץ בחולים אלה לבצע מספר רב של צנתורים בו- זמנית. בקשר לצנתור עורק כלייתי, מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה במחלות כליות (נפרולוג) בנוסף לרופא לב (קרדיולוג). קרא עוד

סטטינים, קבוצת התרופות להורדת רמת הכולסטרול, נחשבים לאסורים לשימוש בהריון. הואיל ותרופה זו אינה שכיחה בטיפול בנשים בגיל הפוריות, המידע אודות השפעותיה על ההריון הוא חלקי למדי. קיימים דיווחים רבים בספרות על השפעה טרטוגנית (הפוגעת בעובר) של סטטינים. ההשפעה כוללת מומים מסוגים שונים שהתפתחו בעובר ויוחסו לטיפול בסטטינים. מצד שני, קיימים דיווחים סותרים על בדיקות של קבוצות גדולות של נשים שנטלו את התרופה מול נשים שלא נטלו את התרופה, שלא הראו שכיחות גבוהה יותר של מומים עובריים אצל הנשים שנטלו את התרופה. דיווחים אלה לא השוו את שכיחות ההפלות בין שתי הקבוצות. ידוע ברפואה שאחת הסיבות השכיחות להפלות בשליש הראשון של ההריון היא מומים בעובר, כך שיש המתייחסים לדיווחים אלה באופן ביקורתי. לאור חוסר העקביות וחלקיות המידע, ההמלצה כיום היא לא ליטול את התרופה במהלך ההריון, לא כל שכן כשברור שהחיסרון או הסכנה האפשריים של נטילת התרופה בתקופת ההריון עולים על היתרון שבנטילתה. לא קיים מידע בנוגע לזמן הפסקת התרופה טרם הכניסה להריון. התרופה נמצאת בדם לכל היותר במשך ימים ספורים לאחר נטילתה, כך שמומלץ להפסיקה לאורך כל התקופה בה מנסים להיכנס להריון וכן לאורך כל ההריון. אם נכנסת להריון בזמן הטיפול בתרופה, ההמלצה היא להפסיק את התרופה ולהמשיך במעקב הריון רגיל. יש לספר כמובן על נטילת התרופה לרופא הנשים העוקב אחרייך. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

בדיקת PAP אינה מגבירה סיכון להפלה. קרא עוד

מחלת הנטינגטון היא מחלה נוירולוגית, הגורמת להפרעה תנועתית (תנועות בלתי רצוניות), וכן עשויה לגרום להפרעה בזיכרון, שינויי אישיות, וקשיי תנועה נוספים. המחלה מופיעה באמצע החיים, והנזק העצבי מתקדם במשך 10-20 שנה. הבסיס למחלה גנטי, והתורשה אוטוזומלית דומיננטית (מספיק גן פגום אחד כדי לחלות במחלה), עם חדירות מלאה - כלומר, היא באה לידי ביטוי קליני בכל הנשאים של הגן. הגן הפגום נמצא על כרומוזום 4, ומקודד לחלבון בשם הנטינגטין, הנמצא בריכוזים גבוהים ברקמת המוח. בחולים מצטבר החלבון בתאי המוח, וגורם למות התאים. ההפרעה הגנטית נובעת מכך שבחולי הנטינגטון מספר אבני הבניין של ה- DNA (חומצות גרעין) - גדול מדי. בכרומוזומים תקינים, מספר החזרות של הרצף CAG (חומצות הגרעין ציטוזין, אדנין וגואנין) הוא בין 6 ל-34. מספר גדול יותר של חזרות הופך את הכרומוזום ללא יציב, וגורם למחלה. ככל שמספר החזרות של CAG גדול יותר - המחלה חמורה יותר, ומופיעה בגיל צעיר יותר. בגלל חוסר היציבות של הגן מתרחשת תופעה הנקראת intergenerational anticipation - מדור לדור מספר החזרות גדל, ולכן גיל ההופעה צעיר יותר והביטוי הקליני חמור יותר. תופעה זו היא המסבירה את העובדה שלאב בשאלתך יש 39 חזרות, בעוד לבנו יש 49. מצורפים לינקים המספקים מידע נוסף באשר למחלה, וכן האתר של עמותת הנטינגטון הישראלית: http://he.wikipedia.org/wiki/...9F קרא עוד

מחלת שריטת החתול נגרמת בעקבות שריטה או נשיכה של חתול, בדרך כלל גור. במקרים נדירים עשויה המחלה לעבור מן החתול באמצעות נשיכת פרעוש. 10-3 ימים לאחר השריטה מתפתח באזור נגע עורי, וכשבועיים לאחר השריטה מופיעה במרבית החולים הגדלה של בלוטות לימפה בסמוך לאזור השריטה (בבית השחי אם השריטה היא ביד, בצוואר אם היא בפנים, ובמפשעה אם היא ברגל). הבלוטות רגישות למגע, עם אודם בעור שמעליהן, ולעיתים הן מפרישות מוגלה. סימפטומים נוספים עשויים לכלול חולשה ועייפות, חום נמוך, ירידה בתיאבון, בחילה וכאבי ראש. האבחנה של מחלה זו היא קלינית בעיקרה, ומתבססת על סיפור אופייני של מגע עם חתול. בדיקות המעבדה משמשות בעיקר לצורך אישור האבחנה. במרבית המקרים אין צורך בטיפול אנטיביוטי, משום שהמחלה חולפת ללא טיפול, תוך 4-2 חודשים. יש לשקול טיפול אנטיביוטי במקרים חמורים או במחלה המערבת איברים נוספים, חוץ מהעור ובלוטות הלימפה. אם מחליטים על טיפול אנטיביוטי, אריתרומיצין הוא טיפול אפשרי, אבל אינו התרופה הראשונה המועדפת. יש מספר אלטרנטיבות מתאימות יותר. לא ציינת אם הסיפור האופייני של מגע עם חתולים נכון לגבי המקרה שלך. יש סיבות אפשריות נוספות להגדלת בלוטת לימפה, שחלקן מחייבות מתן טיפול אנטיביוטי. הרופא שהמליץ לך על טיפול אנטיביוטי מכיר אותך, שמע את כל פרטי המקרה ובדק אותך, ולכן יש בידיו אינפורמציה רלוונטית רבה יותר מאשר יש לי. אם אינך חשה בטוחה ואת מעוניינת בחוות דעת נוספת, תוכלי ללכת להיבדק על ידי רופא נוסף. ד"ר ליה עשת - אינפומד קרא עוד

היפותרמיה מוגדרת כירידת טמפרטורת הגוף מתחת ל-35 מעלות צלסיוס. בטמפרטורה זו ומתחתיה מתחילות מערכות הגוף להאט ולקרוס. המצבים בהם אופייני שמופיעה היפותרמיה הם יילודים וקשישים שנוטים לאבד יותר מחום גופם חשיפה לקור חיצוני הרעלת חומרים כמו אלכוהול, אשר גורם וזודילטציה ואיבוד חום גוף. תרופות שכוללות פנותיאזינים, ברביטוראטים, בנזודיאזפינים ועוד. הפרעות אנדוקריניות כמו תת-פעילות של בלוטת התריס, אי-ספיקה של בלוטת יותרת הכליה (אדרנל), אי ספיקה של בלוטת יותרת המוח, היפוגליקמיה (ירידה ברמת הסוכר בגוף). נזק נוירולוגי כתוצאה משבץ מוחי, טראומה מוחית או פגיעה בחוט השדרה. מצבים רב-מערכתיים כמו שוק, תת-תזונה, כוויות. קצב הלב התקין מוגדר בין 60 ל-100. קצב לב של מחות מ-60 פעימות לדקה הוא ברדיקרדיה, קצב לב איטי מהתקין. במקרה שלך, המצב אינו כזה שבו יש חשש לפעילות הפיזיולוגית של הגוף, אולם אלה ערכים שנמצאים מתחת לגבול התחתון של הנורמה. מקובל כי טמפרטורת גוף תקינה היא מעל 36 מעלות, ושקצב הלב הוא מעל 60 פעימות לדקה. לא ציינת אם אתה סובל מסימפטומים כלשהם ואם אתה נוטל תרופות. ראשית, הייתי חוזרת על המדידה בשני מקומות שונים בגוף ובזמנים שונים על מנת לוודא את אמינותה. שנית, אני ממליצה לך לבדוק את תפקודי בלוטת התריס ובלוטת יותרת הכליה. לשם כך עליך לפנת לרופא המשפחה. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד

לפני 4 חודשים התפרסם מאמר ראשון שדן בהשפעת אלכוהול על סימפטומים של נזלת והתעטשות. תוצאות המחקר מראות: 2/3 מהסובלים מנזלת משנית לאלכוהול הן נשים. המשקאות הנפוצים הגורמים לתופעה הם יין אדום (83% מהמקרים) ויין לבן ( 31% מהמקרים). הסימפטום הבולט היה חסימת האף, אבל גם התעטשויות, נזלת ושיעול קרו לאחר צריכת משקאות אלכוהוליים. השכיחות של מחלות ריאה כגון אסתמה, COPD (מחלת ריאות חסימתית כרונית הנגרמת בעיקר כתוצאה מעישון) וגם נזלת אלרגית קרו בשכיחות גבוהה יותר באנשים אלה לעומת האוכלוסיה הכללית. ניתן לפנות לרופא המומחה באלרגיה כדי לבדוק אם מדובר בנזלת אלרגית. (המחקר התפרסם בעיתון Respiratory medicine ביוני 2005). קרא עוד

עליכם לפנות לייעוץ רופא עור ופלסטיקאי על מנת להגיע להחלטה משותפת לדרך הפעולה העתידית. להלן מספר טיפולים אפשריים לצמצום גודל צלקת גדולה: 1. ניתוח הקרוי revision scar. 2. חבישות ג'ל סיליקון / אבץ. 3. טיפולי הקפאה בחנקן נוזלי- כל 20-30 יום. 4. טיפול באמצעות קרני לייזר. קרא עוד

פוליקוליטיס, ובאנגלית folliculitis, היא דלקת של זקיק השערה. הטיפול הוא בדרך כלל שטיפת המקום עם מים וסבון, ובמקרים קשים טיפול אנטיביוטי. יש לפנות לרופא המשפחה או לרופא עור שייעץ על הטיפול המתאים ביותר עבורך. [10/08/2000] קרא עוד